בעידן האינטרנט, שבו מתחלפות האופנות אחת לחודש, כולם מדברים עכשיו על אינטרנט סלולרי. לכאורה, האפשרויות בתחום בלתי מוגבלות: מידע כלכלי, תוצאות ספורט, דואר אלקטרוני, קניות, מניות - הכל יזרום אליכם למכשיר. הכסף נשפך כמים וכולם רוצים חלק מהעוגה. "גו נקסט" של סאני ופלאפון השתלטו על הפורטל תפוז, סלקום רוצה פורטל סלולרי וגם פרטנר במשחק.
ונשאלת השאלה, למה זה כל-כך חשוב להם?
והתשובה, כמו תמיד, היא כסף. הרבה כסף. איש מבעלי חברות הסלולר למיניהן אינו צדיק גדול, והקידמה האנושית אינה בראש מעייניו, גם לא צרכי המידע שלכם. הם רוצים כסף, כמה שיותר.
לא שהיום העסקים שלהם בצרות, אבל הצרות מתקרבות. הרי בסופו של דבר, כשלכל אחד יהיה סלולרי, כבר לא יהיה למי למכור מכשירים חדשים, ואז כדי להרוויח כסף, הם יצטרכו להגדיל את זמן השימוש שלנו.
וכיצד מגדילים את זמן השימוש? באמצעות האינטרנט. בשלב זה מתרכזות חברות הסלולר בריכוך הגולשים, כלומר ביצירת התחושה שאנחנו חייבים, אבל ממש חייבים, שיהיה לנו אינטרנט סלולרי. ברגע שהשכנוע יעבוד, כולנו נצטרך לשדרג את המכשירים, ואחר-כך נגלוש באמצעותם.
כל פעולה שנבצע תעלה כמה אגורות, ובכל חודש נשלם עוד כמה עשרות שקלים. לא נשלם הרבה, אבל אם מיליון משתמשים יוציאו עוד 50 שקל בחודש, זה 50 מיליון שקל בחודש -וזה לא מעט.
הבעיה היא, שתשעים אחוז מהגולשים לא באמת צריכים אינטרנט בסלולרי. לכמה מכם דחוף לקבל דואר אלקטרוני 24 שעות ביממה? כמה אנשים באמת רוצים לטייל ברחוב ופתאום לקבל הודעה על מבצע בחנות הגרביים שלידם?
וחוץ מזה, הגלישה בסלולר לעולם לא תהיה נוחה כמו במחשב. גם בשל המהירות, גם בגלל גודל המסך, וגם משום שהאינטרנט בנוי לשימוש במחשב. ההוכחה הטובה ביותר היא אחוזי השימוש העלובים של האינטרנט בסלולרי אצל מנויים בחברת מירס, שנהנים מאפשרויות גלישה טובות יחסית כבר כמה חודשים.
השאלה העיקרית היא מי ינצח: חברות הסלולר, שרוצות לשטוף לנו את המוח ולשכנע אותנו בצרכים שלא קיימים אצלנו, או השכל הישר של אלה מאיתנו שבאמת לא מוכרחים אינטרנט בכיס.