באו לגחך ויצאו מגוחכים

משדר החסויות במסווה תוכנית הריאליטי של עינב בובליל אפילו לא ראוי להגדרה "טראש". עמית קוטלר התבייש בשביל הטלוויזיה שלו, בשביל המנחה הווירטואלי אלכס אנסקי ובעיקר בשביל כוכבי הסדרה, שאפילו לא זכו שיצחקו עליהם

 

בתקופה האחרונה ישנה תחושה באוויר שלכל סלב סוג ג' יש תוכנית ריאליטי. ממש כמו שלכל סלב סוג ב' יש תוכנית דוקומנטרית בערוץ 2, מי שלא מגיע למעמד המכובד ההוא, מקבל תוכנית מציאות באחד מערוצי הכבלים או הלוויין.

 

וכך זוכים מתמודדי "הישרדות" למעקב צמוד אחר חייהם המרתקים ומלאי העשייה, כך זכו צביקה פיק ואבי ביטר לתוכניות משלהם, ועכשיו גם משפחת בובליל מצטרפת לסטטיסטיקה ב"הבובלילים" (ו', 21:30, ביפ).

הזוג המאושר בלימוזינה. מוגש בחסות נותני השירות

 

אבל בניגוד לנעשה ב"חי בסרט" של ביטר או ב"מאסטרו" של פיק, שעם כל מה שאפשר לומר עליהן, הן בכל זאת ליוו אמנים מצליחים בתחומם, המקרה של בובליל שונה. כאן יש לנו עסק עם משפחה אשקלונית, שבתוך תקופה קצרה במיוחד זכתה לחשיפה, שלא לומר שריפה תקשורתית, באדיבות בית "האח הגדול" כמובן.

 

חתונה בע"מ

הסיפור פשוט, ולא צריך אפילו שתי פסקאות כדי לשטוח את העלילה. עינב לבית בובליל מתועדת בדרכה לחתונה עם בח"לה, מתווך הנדלן אלי בנישתי. ברקע: ורד ויוסי, הורי הכלה המאושרים יותר או פחות - תלוי באיזה יום תתפסו אותם. על הדרך: עשרות בעלי מקצוע שלקחו חלק בהפקת החתונה (והתוכנית) וכנראה שמישהו הבטיח להם "סמכו עלינו, יראו אתכם בטלוויזיה, שווה לכם לתת לנו את מה שאתם גם ככה עושים בחינם, או לפחות בהנחה משמעותית".

 

וכך, בפרק הראשון של "הבובלילים" למדנו להכיר היטב ומקרוב את מפיקי החתונה, צלמי הסטילס, צלמי הווידאו, אנשי הזיקוקים, התקליטנים, חברת הלימוזינות, אולם האירועים, מעצבת השמלות, הזמרים וכל מי שרק השתתף במסע יחסי הציבור המוכר גם בשמו חתונתה של הבובלילית, שברשותכם לא נמשיך וניתן לאיש מהם במה נוספת כאן. כל אחד מופיע בשמו ובקרדיטו, כולל תצלומי תקריב של חלק משלטי הכניסה לחנויות של אותם נותני שירות.

הבובלילה ובעלה. לאן נעלמו הצחוקים שאנחנו מכירים? (צילום: עופר עמרם)

 

בין ביקור בכותל לעוד חנות בדרך לחופה, אנחנו זוכים להיכרות מעמיקה אך מעיקה עם בני המשפחה ועם הבעל המיועד, שנדמה כי כל עניינו הוא לשמור על אשתו לעתיד צנועה וחסודה, בזמן שיוסי וורד - ברגע מעושה להחריד - לא מרוצים מהעניין. אבל המבוכה הגדולה מגיעה דווקא ב"טסטמוניאלס", אותם וידויים למצלמה המשודרים בין הקטעים.

 

נדמה שמישהו ניסה בכל כוחו לסחוט עוד קצת את מילון בובליל השלם, ולהוציא מיוסי עוד כמה ציטוטים שייכנסו לפנתיאון השפה העברית. "אני הרקולס", אם תהיתם, לא היה שם. מקסימום "זה הגיע לי לעפעפון". הכי רחוק מקאלט, ואפילו לא קרוב לטראש שכבר ראינו שהמשפחה הזאת יודעת לייצר.

 

בובליל, איפה אתה?

במשך 20 ומשהו דקות חיכיתי לראות את ורד מפציעה שוב, במגפי התנין ופרוות השועל, את עינב מתבכיינת או רוטנת ויותר מכל את בובליל האבא פותח במניפסט מבית הספר של החיים, כמו שרק הוא יודע.

אבל במקום זה קיבלנו הסתבכות עם ה-GPS ברכב (ידעתם שההיא יודעת להגיד "פְּנֶה פניית פרסה חוקית?") וקריינות מנחה תלושה לחלוטין של אלכס אנסקי, שאפילו הפרסומות לשוקו שהוא חילטר בהן היו פחות מביכות מהג'וב החדש הזה.

 

"הבובלילים" אולי הגיעה כדי להראות את פניה המשעשעים לרוב, ומגוחכים לפרקים, של אותה משפחה אשקלונית ידועה, אבל התוצאה הסופית, למרבה הצער, מגוחכת אפילו יותר מכל אמירה של אבא יוסי. אגב, בהצצה לפרק הבא שניתנה בסוף התוכנית אפשר היה לראות את אלי יצפאן. כך שאפילו ציפייה לפעם הבאה, הבובלילים לא השאירו.