בלשון פזורים 7,500 קולטנים (!) המגיבים לטעמים חמוץ, מתוק, מלוח ומר, וגם לטעמי המזרח הרחוק (UMAMI). מלבדם, יש בפה ובאף 450 קולטנים לריח האחראים אף הם לתחושת הטעם.
קולטנים לריח אפשר למצוא לא רק בלשון אלא גם ב... זרע. למה? כי גם זירעונים צריכים לסמוך על חוש הריח כדי להגיע במהירות אל הביצית הנכונה ולהפרות אותה.
ליקוי גנטי מסוים גורם לכך שקולטני הטעם אצל אלכוהוליסטים רבים אינם נקשרים למולקולות המרירות ולכן היין מתוק להם יותר מלשאר האוכלוסייה.

היין מתוק? אולי אתה אלכוהוליסט (צילום: אינדקס אופן)
חוקרים גילו שלכל עם יש כמות קולטנים שונה לסוגי הטעמים השונים. להודים, למשל, אין הרבה קולטנים למרירות (זאת אולי הסיבה שהתבלינים שלהם חזקים), לרוסים לעומת זאת, יש הכי הרבה קולטנים למרירות.
גם אנינות טעם נובעת מכמות קולטני הטעם. מחקר מצא שלשפים יש רגישות גבוהה יותר לטעם המריר.
אנשים עם רגישות גבוהה לטעם מר נוטים להתלבט יותר מאנשים שאינם רגישים למרירות.
תינוקות מתרגלים לטעם של המזון שאמם אכלה בהריון. כך למשל, פעוטות לאמהות ששתו מיץ גזר בהריון העדיפו לאכול
גזר מרוסק מירקות אחרים. מסקנה מתבקשת: אכלי בריא ותרוויחי ילד שמכיר את כל אבות המזון מניסיונו האישי.
תינוקות הניזונים רק מהנקה אחרי גיל תשעה חודשים יהפכו לבררנים יותר ויתקשו להתרגל למגוון רחב של טעמים.
לחתולים אין קולטנים למתוק ולכן הם אינם מתעניינים בממתקים.
מספיק לטעום פעם אחת אוכל שטעמו נורא, כדי שהגוף ילמד לזהות את ריחו וימנע מכם להכניסו שוב לפיכם.