עמוק במצלמה

חיים פרטיים? בן זוג? רגש? תשכחו כל מה שידעתם על סקס. אור גורן התמכר ל"גרון עמוק יותר", הסדרה המתעדת הפקת גרסה מחודשת לסרט הפורנו המצליח משנות ה-70

סרט הפורנו הסנסציוני "גרון עמוק" יצא ב-1972, והתמקד בכישוריה האוראליים המפותחים של השחקנית לינדה לאבלייס. הסרט הפך לאחד מסרטי הפורנו המצליחים בהיסטוריה, ויותר מכך, לתופעה תרבותית שהביאה בעקבותיה אינספור כתבות, דיונים, וסרטים תיעודיים.

 

במילים אחרות, "גרון עמוק" הפך לסרט הסקס שאינטלקטואלים תרבותיים יכלו לשים על המדף בבית בלי להתנצל, שהרי מדובר בתופעה אקדמית כמעט.

נערת "גרון עמוק יותר".  העסק ממשיך לדפוק

 

בימים אלה משודרת בערוץ "אגו" סדרת הדוקו-ריאליטי "גרון עמוק יותר" (ו' ושבת בחצות, "אגו"), המציגה את ניסיונותיו של מנהל חברת "ויויד", אחת מחברות הפורנו הגדולות בארצות הברית, להפיק גרסה מחודשת ועדכנית לאותה קלאסיקה, ואת האודישנים המפרכים למציאת כוכבת חדשה למותג.

 

אפתח בווידוי. הבחורות העירומות שמופיעות כמעט בכל דקה בתוכנית, לא מעניינות אותי בשום צורה. הבחורים ממש לא אטרקטיביים (וגם ככה אסור להראות אותם עירומים, בגלל חוקי המוסר המשונים של הטלוויזיה האמריקאית שמרשה רק לנשים להתפשט מול המצלמה), והאקטים המיניים סטרייטיים עד כדי להכעיס.

 

בלב שלם, אם כך, אני יכול להכריז בדיוק כמו אותם אנשים שקונים את "פלייבוי" בשביל המאמרים, שהסדרה מעניינת אותי בגלל התוכן האמיתי שלה, ולא בגלל האיברים המקפצים.

 

המורשת של המיתוס

"גרון עמוק יותר" מספקת הצצה מרתקת אל מאחורי הקלעים של תעשיית הפורנו האמריקאית, על שלל גווניה. בחברת "ויויד" הגדולה משתדלים להציג תדמית של חברה מסחרית מקצועית, המתייחסת לסקס ולפורנוגרפיה כאל עסק לכל דבר. אבל עם כל הרצון הטוב, קשה לקחת ברצינות מנכ"ל שמבלה את יומו בבחינת עומק הגרון של בחורות מנותחות המגיעות לאודישן.

הגוף החטוב והחלום הרטוב (צילום: AFP)

 

אחד המיתוסים שחובבי הפורנו אוהבים להפיץ, הוא שהבחורות המופיעות באותם סרטים עושות את זה מרצונן החופשי, ויותר מכך - זה פשוט משהו שהן אוהבות לעשות. לטעמי הסדרה מנסה לחזק את המיתוס הזה, עם הצגת שלל נשים המספרות על אהבתן למקצוע ועל חיבתן הגדולה לסקס באופן כללי. בהחלט, חלומו הרטוב של כל גבר חובב פורנו.

 

ואגב, לידיעת החובבים, לינדה לאבלייס - כוכבת "גרון עמוק" המקורי, הפכה עם השנים ללוחמת גדולה כנגד התעשייה הזו, עד מותה הטראגי בתאונת דרכים לפני מספר שנים.

 

לא זורמות

עם זאת, בין השורות, אפשר לזהות גם כיוונים אחרים. למשל, בחורה צעירה שמתקשה להמשיך את צילומי הסרט, בגלל שבן זוגה עזב אותה. אל סט הצילומים מוזעקת מיד מרסי, סגנית הנשיא ו"פותרת הבעיות" של חברת ויויד. אותה מרסי מעידה על עצמה שהיא "האמא של הבנות", וככזאת היא מגיעה לתת חיבוק אוהב לשחקנית העצובה.

 

"חבר שלי לא אוהב שאני משחקת בסרטי פורנו", מסבירה השחקנית את הסיבות לפרידה. מרסי מחמיצה פנים, ומזכירה לכוכבת שהחבר שלה לא עובד, רק מבזבז את כספה, ולכן אין בעצם סיבה שתישאר איתו.

 

לשמחת כולם, השחקנית מודיעה שאם כך, היא תישאר רווקה. "אנחנו מעדיפים את זה כך", מסכמת מרסי, ומחבקת את בתה המדומה. רגע אחר כך צופה אותה אמא תרזה בגאווה בכוכבת שלה כשהיא יורדת על ברכיה אל מול הגבר התורן.

 

בסצינה אחרת בסדרה, מקבל מנהל החברה הודעה מרגשת. קלי מקארתי, שהיתה בעברה מיס אמריקה בכבודה ובעצמה, החליטה שהיא רוצה לעשות הסבה מקצועית, ולהופיע בפורנו. אותה קלי (שמסתבר כי זכתה בתואר עוד ב-1991, והיום היא בת 40), מגיעה לראיון עבודה, שם היא מסבירה כי קריירת המשחק שלה עד כה כללה רק אופרות סבון, שבהן לא היתה לה שום "שליטה אמנותית". היא מוכנה להופיע בסרט הפורנו הראשון שלה, רק אם תהיה לה מעורבות בכתיבת התסריט ובליהוק.

 

המנהל הנרגש מאושר וכבר רואה בעיני רוחו את הכותרות בעיתונים ("ממלכת היופי למלכת הפורנו", שהוא אגב הסלוגן של הסרט שיצא בסופו של דבר), וקלי מקבלת לראשונה בחייה שליטה יצירתית על סרט באורך מלא בכיכובה. רק נדמה שמישהו שכח לספר לאותה קלי, שאין צופה אחד בעולם שיוכל לספר לכם מה היתה עלילת הסרט.

 

ברור גם שאף אחד בחברה לא דואג להזכיר את זה לקלי, שהרי התפקיד של חברת ההפקות הוא אחד - לשמור על הבנות מרוצות. סליחה, עירומות. כלומר, לשמור עליהן מניבות כספים.

 

אז אם הכל כל כך מקצועי ו"קר", אם כל העסק הזה של הפורנו, כפי שהוא מוצג בסדרה כל כך פתוח וטבעי ולא מעורר שום שאלות מוסריות - למה אני עדיין מנמיך את הווליום כשאני צופה בתוכנית?

למה עדיין מביך אותי אם השכנים יחשבו שאני צופה בסרט פורנו? כנראה שבניגוד לעולם המנוכר המוצג בסדרה, בעולם האמיתי לסקס ולעירום יש עדיין משמעות רגישה יותר - גם לצופים וגם, אני בטוח, למשתתפות. 

 

ולסיום, מסר חשוב לשכנים מקומה 4: צפיתי בתוכנית כי אני עיתונאי, בחיי, וזאת בכלל סדרה תיעודית, ותופעה תרבותית. אל תסתכלו עלי ככה, ואז מה אם שומעים שם בנות גונחות בלי סוף.