אח, יא רבי - אלי רבי מדבר על הכל
אחרי שעזב את אליצור רמלה ורגע לפני היורובאסקט בלטביה, אלי רבי פותח את הלב ומדבר על המטרות החדשות ("אימון גברים זו התחנה הבאה"), הקבוצה שעזב ("זה המועדון הטוב באירופה") וליגת הנשים: "אם היינו עובדים נכון, היא היתה בונבוניירה"
רענן וייס
פורסם: 22.05.09, 17:01
17 שנים. להתחיל מלמטה. להגיע לטופ. רמלה, אינה גורביץ', יואל לביא, אליפויות. נבחרת, קאמבק, בנייה, אליפות אירופה. לעזוב סגנית אלופה. לעבור את הכביש לליגת הגברים. עד כאן סיכום הקריירה של אלי רבי בקצת יותר מעשרים מלים. ועכשיו לחדשות בהרחבה.
רבי, אחד האנשים המזוהים עם הענף מאז ומעולם, זרק פצצה בסיום ההפסד 3:1 לרמת השרון בגמר הפלייאוף לפני חודש. אחרי כמעט שני עשורים בכדורסל הנשים הישראלי וארבע שנים סופר-מוצלחות באליצור רמלה, החליט המאמן לעזוב את סגנית האלופה ולנסות את מזלו מעבר לכביש - אצל הקולגה הגברית.
"לפני שאני מחליט לפרוש מאימון, יש כמה דברים שאני רוצה להגשים ברמת היעדים", סיפר רבי. "אימון גברים זה דבר שבשנה-שנתיים האחרונות עלה לי בראש, סוג של התחנה הבאה מבחינתי".
- למה דווקא עכשיו?
"עיתוי בחיים זה דבר חשוב. לאורך כל הקריירה אימנתי במקומות אותם עזבתי רגע לפני שלכולם נמאס ממני. תשמע, להחזיק ארבע שנים ברמלה זה סוג של הישג, למרות שהייתי נשאר שם עוד לא מעט זמן אם זה היה תלוי בי. אני פשוט רוצה לאמן כרגע קבוצת גברים. כאחד שיש לו ביקורת עצמית לא נמוכה, אני חושב שמבחינתי השמיים הם הגבול. אני חושב שאני יכול להגיע לשפיץ של הכדורסל ורוצה להגיע למצב שאחת הקבוצות תיתן לי את ההזדמנות הזו. אז, תוך שנתיים-שלוש, אדע באמת אם מה שאני חושב על עצמי נכון או לא".
- הצעות כבר יש?
"אין וגם לא גיששתי אצל אף אחד. תשמע, אני מעוניין לאמן גברים בליגה הראשונה. אם תהיה הצעה מעניינת, שאנשים יחשבו שאני יכול לתרום למערכת, אשמח לשבת ולפרוס את תפיסת העולם שלי. מאמן כדורסל זה לא רק אחד שמחליף הגנות או מתווה ניהול משחק, אלא גם מי שאחראי על כל הדברים הלא טובים שקורים בקבוצה. זה אולי היתרון שלי על פני אנשים אחרים, אני אחד שמיישר קו לפי תפיסת העולם של ההנהלה ולא ההנהלה היא זו שצריכה להסתדר איתי".
ארויו מול פורת. "אימון גברים - התחנה הבאה מבחינתי" (צילום: אלי אלגרט)
רבי הוא אחד מפסלי החירות של כדורסל הנשים הישראלי. הוא התחיל את דרכו בענף בבני יהודה, עבר למכבי רמת חן ובארבע השנים האחרונות הדריך בהצלחה את אליצור רמלה. הוא לקח את המועדון שזה היה בליגת המשנה, העפיל עימו לליגת העל וקטף שני דאבלים. גם העונה עשה לא מעט קסמים והיה רחוק עם הקבוצה חמש דקות ממשחק חמישי ומכריע על תואר האליפות.
- את רמלה עזבת בתחושה של חמצמצות?
"אני מאחל לכל מאמן כדורסל לסיים פרק בקבוצה כמו שעשיתי. אני עוזב את רמלה בתחושה יוצאת מן הכלל. ארבע העונות שלי במועדון היו עמוסות חוויות. הדינמיקה ברמלה מדהימה. לבנות אמרתי בשיחת הסיכום שלי איתן: 'לטעמי, זה המועדון הטוב באירופה'. תשמע, כל מאמן שעוזב קבוצה, עושה זאת אולי בתחושת החמצה, אני לא כזה. לי יש רק דברים טובים להגיד על אליצור".
- עד כדי כך?
"תשמע, לא הכל היה דבש ושושנים, אבל מי שבא וחושב שהכל ורוד - הוא אחד שמשלה את עצמו. אני טיפוס ריאלי. כשאני מכמת את הכל, אליצור רמלה זה חלום למאמן, חלום לשחקנית. זו היתה חוויה שאני אזכור כל החיים".
- בשני משפטים, איך אתה מסכם את ארבע השנים שלך במועדון?
"ברמת ההישגיות, מדובר בהצלחה בלתי רגילה. הקבוצה ואני עמדנו בכל היעדים שהוצבו לנו. כמובן שפנטזנו לקחת תואר גם השנה, אבל זה כנראה היה טיפ-טיפה גדול עלינו".
- ועדיין, בסיום גמר הפלייאוף מול רמת השרון ירדת מהפרקט מאוד מאוכזב.
"אני תמיד מאמין, תשים לב שאף פעם בקריירה לא הרמתי ידיים. גם כשאימנתי את נבחרת הנשים בהתחלה, לא היינו מהאריות של אירופה, אם אפשר לקרוא לזה כך. היינו מאוד מוגבלים, עם סנטריות של 1.80 מטר. מההתחלה ידעתי שאם נפסיד או נובס, העסק ייפול עליי ולא היתה לי בעיה עם זה. במבחן התוצאה, כשאתה הולך בגישה הישגית וגורם למערכת להאמין - רק דברים טובים קורים לך. הייתי בא לשחקניות ואומר להן: 'די כבר עם הבכיינות, תאמינו בעצמכן'. גם אחרי המשחק הרביעי מול רמת השרון, באתי לבנות ואמרתי: 'אני יוצא בתחושת אכזבה'. רמת-השרון היו יותר טובות מאיתנו, אבל אני עדיין מאמין שהיה אפשרי לגנוב את הסדרה הזו".
- העונה הנוכחית ברמלה היתה סוג של תחנת רכבת, בלאגן שלם. איך הגעתם למצב הזה?
"רוב הקבוצות בספורט נשענות בעיקר על כספים מגופים ציבוריים. קבוצה שהחלק הארי שלה בנוי מספונסרים, יכולה להיות בצרות ולהיקלע לקשיים אליהם נקלענו השנה. בגלל המשבר הכלכלי העולמי, נוצר גם משבר כלכלי בקבוצה. זה קרה גם בשנה שלפני. חשבנו שאחרי הדאבל, יבואו ספונסרים גדולים וזה לא קרה. בגלל זה שחררנו בזמנו את צ'סיטי מלווין וטנג'לה סמית'. השנה המשבר הכלכלי גמר אותנו. תבין, אם היינו מתנהלים בחוסר אחריות, אז הסגל שפתח את העונה היה נשאר עד עכשיו. בסוף השנה היינו באים לשחקניות ואומרים 'אין לנו כסף. מקסימום, תתבעו אותנו'. ברגע שהבנו שיש משבר כלכלי, אז עשינו הערכת מצב והצנענו את הסגל. זה היה דבר מתבקש. יכול להיות שבגלל המהלך הזה, אליצור רמלה תהיה אלופה בשנים הבאות".
מלווין. שוחררה בגלל בעיות פיננסיות (צילום: ראובן שוורץ)
- 12 זרות עברו בקבוצה העונה, מספר כמעט בלתי נתפס. ההחלטות היו על דעתך או מוכתבות מההנהלה?
"כל החלטה שקשורה לצד המקצועי, היתה שלי בלבד. אני מודה שהשיקולים שלי היו לפעמים לא מקצועיים פר אקסלנס. למה אני מתכוון? אני מנהל, אסטרטג, לא יכול להחליט דבר מקצועי וללכת עם הראש בקיר. הדינמיקה מאוד חשובה לי, הגיבוי שאני מקבל מהמערכת יקר לי".
לא מעט מאמנים עברו ברמלה במרוצת השנים, כולם היו צריכים לדעת להסתדר עם בן אדם אחד - ראש העיר יואל לביא, האוהד מספר 1 של הקבוצה, אבל גם זה שבלא מעט פעמים הביע את דעתו על חילוף כזה או תרגיל אחר, לפעמים אפילו במהלך משחק. רבי הודה שהדבר לא הפריע לו כלל.
"בשבילי, כשיואל לא היה מגיע למשחקים - זה היה חסר לי. לא שהייתי צריך אותו בניהול המשחק, אבל זה היה חשוב עבורי. תבין, אני מקשיב לכולם. לא חושב שאני כזה גאון גדול, אבל היתרון שלי שאני יכול להקשיב לכל בן אדם. אבי גורן (איש המשק של הקבוצה, ר.ו) במהלך משחקים היה זורק לי טיפים באוזן. יש כאלה שהיו אומרים לו: 'מה אתה מבלבל את המוח'. אני שומע ומחליט את מה שאני מחליט".
- ועדיין, אם יואל בא אליך במחצית ומעיר לך על ניהול המשחק זה נראה לך תקין?
"יואל הוא בן אדם שלא אשכח כל החיים. אני לא מחפש ממנו ג'וב או משהו, אבל מעריך את האדם הזה. הוא איש מבריק. אני חושב שהמדינה מפספסת אדם כזה. אנחנו סובלים מהיעדר מנהיגים ויואל הוא מנהיג. זה בן אדם ממגנט, הוא יכול לסחוף אחריו מדינה שלמה. לי זו היתה זכות לבלות עם יואל ארבע שנים, מי שמכיר אותו מקרוב ולא נבהל ממנו, יכול לגלות אדם בסטייל אחר".
_wa.jpg)
ראשי הקבוצה כבר הודיעו כי השנה הבאה, ללא קשר לעזיבתו של רבי, תהיה "עונה שפויה". האם זה אומר שרמלה כבר לא תהיה בטופ כדורסל הנשים הישראלי? רבי לא מעלה על דעתו שכך יהיה. "אוי ואבוי אם היא לא תהיה בצמרת", מסביר המאמן. "ליגת הנשים בלי אליצור רמלה זה כמו תבשיל בלי תבלין. רמלה היא הצבע של הליגה. אתה יכול לעשות סקר בין כל השחקניות הכדורסל, אין מקום מרתק כמו הקבוצה הזו. זה מקום שמתנהל 24 שעות ביממה, עם אנשים חמים שמלווים אותך כל הזמן. המועדון הביא כבוד לכדורסל הישראלי באופן מדהים. אנחנו נוסעים למשחקי חוץ באירופה ויש הערכה מדהימה לקבוצה, אליצור רמלה זה שם ביבשת".
- היו רגעים במהלך אותן שנים שרצית לקום וללכת?
"בפירוש כן. אני בן אדם טוטאלי בעבודה שלי. המשפחה היא הדבר הכי חשוב בעולם עבורי, בגלל זה אני גם לא עוזב לחו"ל. ועדיין, ביום-יום אני שם את העבודה לפני המשפחה. הרגשתי בשנה שעברה, בשלבים מסוימים, שאני לא מספק את הסחורה. הבאנו כוכבות על ובנינו קבוצת חלומות, אבל נראינו בושה. אני אחראי גם בכישלונות, פשוט הרגשתי שאני לא מספק את הסחורה. אני זוכר שבאתי ליואל ושמוליק ואמרתי: 'לא רוצה להיות בכוח פה. אם יש תחושה שאני לא נותן את ה-100 אחוז, אני לא צריך להיות ברמלה'. לשמחתי, הגיבוי היה אבסולוטי. העונה הסתיימה עם דאבל וכמעט עם גביע אירופה".
- עם כל הכבוד לרמלה, ליגת הנשים זאת לא רק רמלה. מה דעתך על הליגה, שלפעמים מתנהלת בצורה מאוד שכונתית?
"כואב לי מאוד איך שכדורסל הנשים נראה. אני הרי לא עובר אורח בענף, אלא מאמן בליגה 17 שנים ברציפות. תאמין או לא, אני פינטזתי שהליגה הזו תהיה בטופ האירופי. אם היינו עובדים נכון, היא היתה יכולה להיות בונבוניירה. הריצה של הקבוצות להישגיות לפעמים פוגעת בנו. כדורגל, מה שלא תעשה, תמיד יתקיים. כדורסל גברים יחזיק מעמד. ספורט נשים, אם לא תטפח ותתחזק - זה לא יעבוד".
- אז מה הפיתרון שלך?
"צריך איזה אדם שיהיה קומישינר, כמו דייויד סטרן ב-NBA או אבנר קופל בליגת העל לגברים. מישהו שייקח את הליגה כמפעל חיים. יפתח בכל מועדון חוג אוהדים, אחד שיפקח על הקבוצות, שידאג לקבוע סטנדרטים של 10 שחקניות בסגל. אולי אז זה יתחיל להיראות אחרת".
לפני לא מעט שנים אמר מאמן בכיר בכדורסל הנשים הישראלי כי "לאמן קבוצה כמו אליצור רמלה הופך אותך ליותר מוכר מאשר אם תקבל הצעה להדריך את גבעת שמואל". ואכן, רבי מודע לכך, אבל ממש לא מתעסק עם כל עניין הפרסום.
"אני לא מזלזל באף קבוצה, אבל רוצה לאמן גברים בשלב הזה", הוא מסביר. "לא כי אני חושב שקבוצה איקס או וואי הם היעד המרכזי שלי, אבל אני כן מאמין שאוכל להגיע לטופ של הכדורסל. תקרא לזה מכבי תל-אביב, ריאל מדריד או צסק"א מוסקבה. יכול להיות שזו רק פנטזיה, אבל היום אני בן 41 וחושב שעם הניסיון והידע שיש לי - אז גם היכולות בהתאם. לכן, כדי להגיע לרמות הגבוהות אני צריך להתחיל ממשהו".
- בוא נדבר קצת עליך. אחד מהסמלים המסחריים שלך אלו הקפיצות על הקווים במהלך משחקים. כשאתה בא הביתה ורואה את ה'מופע שלך' בטלוויזיה, זה לא מביך?
"תתפלא אבל אני המאמן הכי רגוע בעולם. כשאני מנהל משחק, זו בשבילי עבודה. יש משחקים שאתה יותר פאסיבי, שם את היד על הפה ונח, אבל יש גם את הצד השני של המטבע. אני לא מרביץ לאף אחד, לא מקלל, אבל כן משתולל על המגרש. באיזה שהוא מקום, אני מוכן לקבל ביקורת אם ההתנהגות שלי קצת מוגזמת. תבין, אני זוכר שהיתה תקופה שהייתי עדין מדי ורגוע, והבוס ברמלה התחיל
להעיר לי: 'איפה אלי רבי? תתחיל להשתולל ולשבור פה דברים'. כשהיו לי בקבוצה את מוניק קורי ופלאנט פירסון, הרגשתי שאני לא צריך להשתולל יותר מדי. לעומת זאת, בשנתיים האחרונות הייתי צריך להיות השחקן שישי, להטריף את המערכת".
- היריבות עם רמת-השרון היא הדלק של אליצור רמלה. נראה שאצלך זה היה דבר משני.
"בקטע הזה קצת פישלתי. יריבות חשובה מאוד בספורט, ולפעמים צריך לייצר אותה. אנחנו עם שחי רק מבלאגן ולא מספורט נטו. אני, למשל, לא הצלחתי במה שטל הצליח. הוא הצליח להפוך את המפגשים בין רמלה לרמת-השרון למלחמת עולם. זה היה נהדר, גם אם אורנה אוסטפלד התעצבנה לפעמים. אני, אולי בשל הכובע השני שלי בנבחרת, הייתי צריך להימנע מהתבטאויות שיתסיסו. יש יריבות בין רמלה לרמת-השרון, גם כי שתי הקבוצות מייצגות מגזרים שונים לחלוטין".
- לסיום, עם יד על הלב, מה החלום הכי גדול שלך?
"אם אני אכנס לסיפור הזה שנקרא כדורסל גברים, אין ספק שארצה לאמן בטופ. יש לי עוד 15-20 שנה לאמן. אם אמשיך להתקדם וללמוד, אני אוכל להגיע לשם".
- הכתבה המלאה פורסמה ב'ידיעות איילון'