בישראל חוששים מהאיום האיראני. הכותרות צועקות, ראש הממשלה והשרים מנסים להשפיע בעולם לפעול נגד הגרעין האיראני ונדמה שמחמוד אחמדי-נג'אד הפך לאחד האיומים הגדולים על ישראל. האם המצב דומה גם במדינות אחרות הסובלות מאיום גרעיני? האם אזרחי יפן ודרום-קוריאה חוששים מהנשק הגריעני הנמצא בידי צפון-קוריאה? לפחות לדברי שגרירי ישראל במדינות הללו, התשובה היא: "לא ממש".
"אם יש פה פאניקה זה מרעידות אדמה ולא מנשק גרעיני", סיפר אמש (יום ד') ל-ynet שגריר ישראל ביפן, ניסים בן-שטרית. "אין תחושה בהלה, כאן לא אוספים פחיות שימורים ולא בונים מקלטים. אם היה חשש אז כבר היו בונים מקלטים, אבל העם אפילו לא דורש את זה".
לדברי השגריר בטוקיו, ישנו הבדל גדול מאוד בין תחושות הציבור לבין נבחריו או אמצעי התקשורת במדינה. "התקשורת מדווחת על ההתרחשויות בצפון-קוריאה בכותרות הראשיות והפוליטיקאים אכן מדברים על זה. אבל מי שמבין קצת איך מתנהלת התרבות הפוליטית היפנית יודע שזה שונה לגמרי ממה שקורה בארץ".
בן-שטרית אמר כי האזרחים כלל לא מתעניינים באיום מצפון-קוריאה: "האזרחים היפנים מתעניינים בבעיות הפנימיות שלהם, בירידה בהכנסה, בבריאות, בילודה - זה מה שמעניין אותם. הפוליטיקאים מפנימים את הבעיה האסטרטגית של הימצאות נשק גרעיני בידי מדינה שכנה ורואים בזה סוג של איום. אבל זה נשאר בגדר איום מבחינת הפוליטיקאים ולא עובר לאדם הממוצע ברחוב, הוא לא מתעניין. הוא מבין שצפון-קוריאה היא אויב, ולו בגלל נושא החטופים היפנים משנות ה-70 שטרם נמצאו, אבל לא רואים בה איום".
לדבריו, היפנים גם מרגישים מאוד בטוחים בשל הסכם ההגנה עם ארצות-הברית. "ההסכם קובע שאם מי מהמדינות תותקף - השנייה תפעל. הנוכחות האמריקנית מאוד מורגשת פה וישנם בסביבות 60 אלף חיילים אמריקנים במדינה. שאלתי אזרח יפני שמתמצה בעניין - האם הוא ישן בשקט בלילה בגלל הברית ההגנה האמריקנית? הוא אמר שכן, בעיניים עצומות".
גם במקרה הזה, מצביע כספי על פער גדול בין תחושת האדם ברחוב לבין הממשלה. ההפוליטיקאים מדברים, הגנרלים מדברים, התקשורת מדווחת ובצדק. אי אפשר להתעלם מזה שצפון-קוריאה מצפצפת עליהם. אבל הרחוב שומע וממשיך לחיות את חייו. זה לא איום קיומי כמו ישראל ואיראן. זה לא שהם קמים בבוקר ושליט צפון-קוריאה אומר אני הולך להשמיד אתכם. אחרי הכול מדובר באחים שלהם, בבני משפחות. נכון שהם שונאים את המשטר, אבל הם לא שונאים את העם הצפון קוריאני. קשה להשוות את זה לאיראן".
לדבריו, אפשרות של הפצצה לא קיימת בכלל בתודעתו של האזרח בדרום-קוריאה. "בכל תקופת שהותי פה, לא נאמר לי פעם אחת לאן עלי להימלט במקרה חירום, אפשרות כזאתי כאילו לא קיימת בתודעה בכלל. יש פה פעם בחודש לערך בדיקה של הצופרים, כשאתה מתקרב לגבול יש פטרולים כמו שאנחנו רגילים אצלנו ואפילו חיילים ששומרים על אתרים אסטרטגיים כמו גשרים וצמתים - אבל לא יותר מזה. בארץ זה לחם חוקנו, כולם ידועים לאן לרוץ במקרה של הפצצה וכיצד יש לנהוג. פה זה לא באותה ליגה בכלל".