כשהייתי קטנה (וזה היה מזמן) הייתה תכנית שעסקה בהגשמת חלומות אותה הנחה עוזי חיטמן. גם לי יש חלום שאני סמוכה ובטוחה שעוזי (ז"ל) היה מוכן להגשים לי אם הוא היה חי והתכנית הייתה משודרת עדיין.
מאז ומתמיד כששאלו אותי מה אני רוצה לעשות כשאהייה גדולה (יעני, היום) הייתי צריכה לענות משהו בסגנון עורכת דין, רופאה או יצאנית - אתם יודעים, עבודה המכבדת את בעליה כיאה לילדה טובה מבית טוב (בית טוב אמיתי- לא כמו הבחורות ממדור "הבת של השכן").
אבל כל פעם שעניתי- ליבי נצבט.
ידעתי שמה שאני באמת באמת, דיפ דאון אינסייד, רוצה לעשות, זה להיות עורכת ראשית בבלייזר.
שלוש בעיות קטנות:
א. אני דתייה ובקהילה לא יקבלו את זה בעין יפה ויכו אותי בטוסיק בסרגלים.
ב. אין לי בולבול.
ג. אם הייתי העורכת הראשית כנראה שאיכות העיתון הייתה נפגעת (ואיזו איכות זו, איזו!).
ולכן, מכיוון שאני בחורה ריאלית עם רגליים על הקרקע החלטתי על תפקיד שאני אעמוד בדרישותיו.
החלום שלי הוא להיות נערת מים במערכת עיתון בלייזר!
בדיוק כמו כל נערת מים של סלבריטיז באיזה סט צילומים בעל ניחוח הוליוודי/בוליוודי, רק במערכת העיתון.
אחרי החפירות ניגש לעניינים: אני אהייה הבחורה הכייייי מאושרת בעולם אם תגשימו לי את החלום.
בברכת תמשיכו לעשות חיל בחינוך ילדים,
שירה.
נ"ב,
במקום נערת מים אני מוכנה להיות אחראית על ניקיון המקלדת של קמרלינג פעם בשבוע.