מיכל גרה אז בבאר שבע ושלומי בחולון. אבל השיחות התנהלו מצויין, ואחרי שבועיים החליטו שלומי וחברו, שיצא גם הוא עם בחורה באר שבעית, לנסוע לבירת הנגב כדי לפגוש בראשונה את מיכל.
"פגשתי אותה פנים מול פנים בתחנה המרכזית בבאר שבע, כשאני מקפץ עם קביים", נזכר שלומי בבליינד דייט עם מיכל. "היא התנהגה כג'נטלמנית מושלמת, פתחה דלתות בשבילי, הסיעה אותי, עזרה לי לשבת ומה לא".
בפגישה השנייה שלהם היה זה תורה של מיכל לנסוע לבקר את שלומי בחולון. "אני חסר מושג בכל הנוגע לדייטיים", אומר שלומי, "ואמרתי לה שאני מכיר מקום יפהפה שנוכל לעשות בו פיקניק נחמד, ליד אגם מלא ברבורים מדהימים. לפני הנסיעה לפארק קפצנו לסופרמרקט לקנות דברים טובים והמשכנו לפארק פרס בחולון. לפי התיאור שלי מיכל חשבה שהיא הולכת לראות לפחות את הגנים הבהאים, אבל בפועל היה שם אולי ברווז אחד או שניים, והאגם היה בעצם בריכה בגובה של חמישה סנטימטרים".
למרות שהגן הקסום התגלה יותר כמדשאה חביבה, מיכל עדיין אהבה את המחשבה. שלומי והיא פרשו להם שמיכה, שוחחו, אכלו ממתקים, וליד השלולית הגדולה שבה חי הברווז הבודד – גם התנשקו.
הם המשיכו להיפגש ולטפח את הקשר, כשקו 370 המוביל מחולון לבאר שבע וחזרה מפגיש ביניהם. "למדנו להכיר זה את זה", אומר שלומי, "מה עושה לה נעים (לשחק לה בשיער) ומה היא אוהבת פחות (להכניס לה אצבעות לפה/אוזן/אף), והכרתי את חבריה שאותם היא אוהבת כל כך, ואת המשפחה המקסימה והתומכת שלה".
עם התקדמות היחסים ביניהם, החליט שלומי להציע למיכל חברות. "זה היה במקום ובזמן הכי רומנטי שיכולתי לחשוב עליו", אומר שלומי, "באמבטיה, בזמן שהיא שוטפת ידיים אחרי ארוחת ערב עם ההורים שלי".

"להקשיב זה לזה – הדרך היחידה לשמר את האהבה". מיכל ושלומי
לאחר שנה וקצת של זוגיות בין-עירונית ורגליים שהחלימו, החליט הזוג לעבור לשלב הבא - לעבור לגור יחד. באותה תקופה מיכל עבדה בקרית גת ושלומי בהרצליה, ולכן בחרו להתגורר במקום טוב באמצע, יבנה.
"בתקופה שגרנו ביחד למדנו לשרוד את השגעונות זה של זה", אומר שלומי, "לפעמים רבנו, לפעמים התפייסנו, צחקנו, בילינו וגם קצת צעקנו, אבל בסופו של יום היינו מתחבקים ומתנשקים, כי למרות השוני של שנינו יש דבר אחד שמשותף לנו – אנחנו אוהבים מאוד זה את זה. גם למדנו קצת בדרך הקשה שלהקשיב זה לזה ולהבין את השני – זו הדרך היחידה לשמר את האהבה".
שלומי גבאי, בן 27, עובד כמהנדס תוכנה בחברת מטריקס שבהרצליה. מיכל גבאי-פוזין, בת 26, עובדת בסלקום בנתניה. בימים אלה מתגוררים שניהם בדירה בנס ציונה.
שנה של מגורים יחד גרמה לשלומי להציע למיכל להיות אשתו, ביום בו חגגו שנתיים לקשר. "זה היה יום חמישי", משחזר שלומי את הצעת הנישואים, "היא בדיוק חזרה מהעבודה בקרית גת לדירה ביבנה, ואמרתי לה שאשתדל לחזור מוקדם מהעבודה כדי שנחגוג. היא לא ידעה שאני כבר בבית, מתכנן את הצעת הנישואים: סגרתי את כל החלונות והתריסים, שמתי המון נרות בכל הדירה, הכנתי כסא מפואר עם ציפוי מסַטן וכיוונתי לעברו מצלמה, כשברקע שמתי שירים של בריאן אדמס".
כשמיכל נכנסה הביתה, היא היתה, כמצופה, בהלם. "ההבעה שלה היתה של הפתעה גמורה", אומר שלומי, "הכנסתי אותה בעדינות לדירה והושבתי אותה על הכסא, וכך, כשברקע השיר When A Man Loves A Woman התכופפתי על רגל אחת וביקשתי ממנה להיות אשתי. אחרי דקה של הלם, שהרגישה כמו נצח, היא אמרה 'ברור'...".
הם יחד כמעט שלוש שנים וחצי, מתוכן שמונה חודשים כזוג נשוי, מטופלים בכלב העונה לשם פרד.
מיכל חוגגת בעוד מספר ימים את יום הולדתה, ושלומי מבקש להקדיש לה מספר מילים:
"מיכל, אני אוהב אותך בכל ליבי. את אשה מדהימה, אוהבת, חכמה ויפה. מי ייתן ונחגוג עוד המון ימי הולדת (ולא רק שלנו), שיהיו לנו חיים טובים ומאושרים ונדע להעריך את הטוב זה של זה.
שלך לעד,
שלומי".