באירוע הזיכרון, שנערך בבית הכנסת הגדול בפריז, ביקשו ילדיו של אניז'ר לשאת קדיש יתום, וקיבלו עליהם - יחד עם אמם – מנהגי אבלות. רבני צרפת התנגדו לביטויים אלה הניתנים זמן קצר כל כך לאחר ההיעלמות, כאשר שרידים מהמטוס או גופות הנספים טרם נמצאו, ואיימו להחרים את הטקס. הם הביעו חשש כי השתתפותם בו תיתפס כאישור רבני-הלכתי להיותה של האישה אלמנה, בעוד שלמעשה היא נחשבת עגונה.
בעקבות המחלוקת החליט הרב ירמיה מנחם כהן, מבכירי 'מרכז רבני אירופה', לכנס את בית הדין של פריז שבראשותו לדיון בסוגיה. הדיינים קבעו כי אכן ראוי היה לוודא כי אפסו סיכויים למציאת ניצולים קודם קבלת מנהגי האבלות, אך במקרה זה ניתן בדיעבד להתיר זאת גם קודם לכן.
בית דין הסתמך בפסיקתו על חוות הדעת הראשונית של מומחי תעופה, שבמדידת הרדיוס בו נמצאו שרידי המטוס קבעו כי הוא התפוצץ באוויר. פסק ההלכה נשען על תשובה שכתב בעבר הרב עובדיה יוסף בעניין טייס קרב שמטוסו נפגע מטיל ונפל לים. הרב יוסף טען אז כי התפוצצות מטוס וטביעה בים הם שני תרחישים שכמעט שלא ניתן לצאת מהם בחיים, וכאשר הם מצטרפים זה לזה יש בסיס הלכתי להתרת העגונה.
על פי תקדים זה קבעו הדיינים כי האישה וילדיה יכולים לקבל על עצמם מנהגי אבלות, מכיוון שהיא צפויה להיות מוכרת בעתיד כאלמנה. עם זאת הם הדגישו כי היא אינה מותרת עדיין להינשא עד לקיום דיון מעמיק בנוגע למעמדה האישי.