"לאישה שלא משתמשת בבושם אין עתיד"

לכבוד עלייתו למסכים של הסרט "קוקו לפני שאנל" אספנו ציטוטים של האישה הקטנה-גדולה ההיא, שמלמדים על ההיסטוריה של עולם האופנה לא פחות משהם מלמדים עליה

"יוקרה אינה ניגוד של עוני, אלא של וולגריות"

המעצבת גבריאל שאנל, שלימים אימצה את הכינוי קוקו, גדלה יחד עם אחותה בבית יתומים נזירי, וכשבגרה הרוויחה את לחמה כתופרת וכזמרת בקברט מקומי. אף פרט בהתחלה הקשה הזאת לא אותת על העתיד שהמתין לה, עתיד שהיא עיצבה במו ידיה. שאנל הייתה אישה בעולם של גברים, אבל הצליחה לנצל את החיסרון המובנה הזה. כשפגשה את המיליונר אטיין בלזאן היא לא היססה להשתחל לביתו, צעד שפתח בפניה את הדלתות ששינו את חייה. אנשי החברה הגבוהה, שכעת היא באה עמם במגע יומיומי, הפכו ללקוחות הראשונים של כובעיה החדשניים.

 

"לאופנה אין קיום אם היא לא יורדת לרחוב"

מקורות ההשפעה של שאנל הקיפו אותה מכל כיוון. בד הג'רזי שהיא אימצה

 כמעצבת שימש בתקופתה בעיקר ליצירת בגדים של נערי אורווה; השרשרת שהיא ציוותה לתיק הראשון בעיצובה הגיעה מהמנזר, שם השתמשו בה הנזירות לתליית מפתחות; סקאלת הצבעים של שחור, לבן ובז' שאפיינה אותה מקורה במדי בית היתומים; והדוגמאות עוד רבות. שאנל, בשונה מבני זמנה, ידעה שאופנה נמצאת בכל מקום. לא רק בבגדים.

 

"אי אפשר לחדש כל הזמן. אני רוצה ליצור קלאסיקות"

שאנל שמחה לראות את העיצובים שלה ברחוב, גם כשהיה מדובר בחיקוי. נכון להיום בית האופנה שאנל אינו מגיב בחיוב לחיקויים הרבים של המותג, ומחזיק מחלקה משפטית שפועלת מסביב לשעון כדי להילחם בתופעה. על הפער שבין החזון של קוקו לבין הגישה של החברה שייסדה מסרו בשאנל: "השוק הרחב של החיקויים כיום פוגע בעובדים שלנו. השוק הזה לוקח מאיתנו עבודה ומונע מאיתנו לספק עבודה לכל מי שלוקח חלק בבית האופנה שאנל".

 

"אני רואה כמובן מאליו את הרעיון שלכל דבר שאני לא אוהבת אוכל למצוא היפוך, שאותו אוהב"

שאנל, ענייה בין עשירים, התחככה בבני המעמד הגבוה בלי רגשות נחיתות

 ובחנה אותם במבט ביקורתי. היא שנאה את ההשתחלות לשמלות המפוארות, שגרמו לנשים להיראות כמו זר פרחים, ומנעו מהן לנשום ולנוע בחופשיות. הדגמים של שאנל של היום נראים אולי מעט מיושנים, דווקא משום שהם אלגנטיים ונקיים מדי. בימיה של קוקו היווה הניקיון הזה התרסה אמיתית כנגד מפגן הגרנדיוזיות שאפיין את האופנה של התקופה.

 

"לאישה שלא משתמשת בבושם אין עתיד"

לקוקו שאנל שמור מקום של כבוד בהיסטוריה של הנשים החזקות, אבל גישתה לנשים הייתה רחוקה מלהיות פמיניסטית. הציפייה שלה שנשים ידאגו בראש ובראשונה למראה שלהן לא מעידה על מבט מתקדם במיוחד על ארגז הכלים שיש בידיהן של נשים כשהן יוצאות אל העולם. אבל היא עצמה הייתה אחת המעצבות הגדולות הראשונות, שהפכה במו ידיה את חנות הכובעים שלה לאימפריה כלל-עולמית. משנתה האידיאולוגית כלפי המין הנשי היא אחת האניגמות הגדולות שהותירה אחריה שאנל.

 

"אם אישה לבושה רע, אנחנו נזכור את השמלה שלה. אם היא לבושה היטב, נזכור אותה"

אחת הנקודות שעומדות לטובתה של שאנל ביחס לנשים בפרט ולאופנה בכלל, נוגעת לראייה הליברלית שלה את כל מה שקשור למגמות אופנה. היא הבינה שהבגד הוא שמלווה את האישה, ולא להיפך. ועדיין, ברור היה לה שטעם רע נוטה להותיר את חותמו השלילי על הסובבים, ולכן היא פעלה במשך חייה להעלים אותו, עד כמה שאפשר, מעל דפי ההיסטוריה.

 

"אופנה נוצרת כדי להיות לא-אופנתית"

הציטוט האחרון של שאנל מבהיר עד כמה היא היטיבה להבין את עולם האופנה. שניסיתי לברר איך מגדירה את עצמה חברת שאנל היום נאמר לי: "ברור שאנחנו לא מתעסקים ביצירת נוסטלגיה, אבל המעצב הנוכחי קרל לגרפלד מחובר למותג כל כך עד שבתערוכה שהציגה את עיצוביו לצד עיצוביה של קוקו שאנל, לא ניתן היה להבחין בהבדלים ביניהם". ואכן, חליפת שאנל הקלאסית, השמלה השחורה והלוק הגברי שליווה את עבודתה, מצליחים ללוות בקלות את הטרנדים החולפים לאורך השנים.

חליפה של לגרפלד לשאנל, חורף 2009. מחובר למותג (צילום: E. GRASSI)