בית משפט השלום בת"א דחה את בקשת המדינה להגיש תדפיס מאתר האינטרנט של החמאס המהווה לכאורה הוכחה בכל הנוגע לחברותו ו/או השתייכותו של טאהר מוחמד זייד המנוח, לארגון החמאס.
כנגד המדינה הוגשה תביעה נזיקית, על מותו של זייד בן ה-17 באירועי ג'נין. המדינה ביקשה המדינה להתגונן מהתביעה בטענה, כי היא פטורה מאחריות כלפי מי שניזוק בעת שפעל בשליחותו או מטעמו של נתין מדינת אויב, חבר או פעיל בארגון מחבלים.
לשם כך, ביקשה המדינה להגיש תדפיס מאתר האינטרנט של החמאס, ממנו ניתן ללמוד כי המנוח פעל בעת האירוע במהלכו נפגע, בשליחותו או מטעמו של ארגון מחבלים.
המדינה צירפה לבקשתה תעודת עובד ציבור של עובדת משרד הבטחון, המשמשת כמתורגמנית ומאתרת פרסומים והודעות באתרי אינטרנט איסלאמיים, בה נטען כי איתרה הודעה באתר האינטרנט של ארגון החמאס, לפיה המנוח היה חבר בתנועת החמאס, וכי פורסמה הודעה בדבר מותו באתר האינטרנט של התנועה.
התובעים התנגדו להגשת התדפיס, בטענה, כי אתר האינטרנט של ארגון החמאס אינו אתר השייך לרשות מרשויות המדינה ונמצא בשליטתה, ולכן לא ניתן לראות בו 'מסמך רשמי'. עוד טענו, כי מדובר בראייה לא קבילה, שכן לטענתם, ידיעה המתפרסמת באתר אינטרנט היא בגדר עדות שמיעה בלבד, וכי מסמך או פלט מאתר אינטרנט אינו מהווה רשומה מוסדית כהגדרתה בפקודת הראיות.
השופט יחזקאל הראל קבע כי לא ניתן לקבל תרגום מידע אשר הופיע כביכול באתר האינטרנט של החמאס כתעודת עובד ציבור כהגדרתה בחוק, ולכן אין להתיר את הודעת עובדת משרד הביטחון כראיה.
עוד נקבע ,כי אין מניעה להגיש ראיה מהעולם הווירטואלי. אך ראיות אלה כפופות ככל ראיה, לדיני הראיות, ואילו במקרה זה, לא ניתן לראות בתדפיס מאתר האינטרנט של החמאס משום "רשומה מוסדית" - שכן לא מדובר ברישום אשר נערך במהלך פעילותו הרגילה של מוסד.
השופט אף קבע, כי תדפיס מאתר אינטרנט הינו בבחינת עדות שמיעה, ואין לקבלו כראיה. למעשה, הדרך האפשרית להגשתו, הינה באמצעות מפרסם ההודעה או עורך האתר בו פורסמה ההודעה, דבר שכמובן אינו אפשרי במקרה זה.
לאתר המשפט הישראלי "פסקדין"