בעין הסערה שמחוללת פרשת תא"ל משה (צ'יקו) תמיר, בולטת עובדה שאינה ניתנת לערעור: דרכה היחידה של הנפש הישראלית להתייחס לסיפור, פועמת בלב כבד ועטופה בצער. זהו אחד מאותם מקרים נדירים שאין בהם מנצחים, תחושות סיפוק או אפילו הקלה. מעידה של קצין בכיר ואיכותי, הגוררת עונש כואב, מעוררת קודם כל ואחרי הכל באסה. ועם זה אי אפשר להתווכח.
לעומת זאת, עם יד על הלב הכבד, קשה להתעלם מהרושם המטריד שאותה נפש ישראלית פועלת עדיין – גם אם בתת הכרתה – על פי התפיסה המיושנת והמסוכנת שאומרת: הכל מותר ל"בחורינו המצויינים" (ותא"ל תמיר הוא כנראה באמת בחור מצויין, בלי מרכאות).
גישה ציבורית נפסדת זו מתבטאת היטב בעוצמת ההתקפה הבין-יבשתית על בית-הדין ועל גזר-הדין, וכמובן, בחשדות שהעלו השופטים לגבי נסיונם של חלונות גבוהים בצה"ל לגמד את הפרשה ולהעלים את היבטיה הפליליים לכאורה. מי שחשב שבגרנו ונגמלנו מקונספציית קריצת העין, ממגמת הסלחנות המופרזת כלפי חריגות גנרלינו, מומלץ לו שיחשוב שוב. ושיחשוב היטב.
תא"ל תמיר, פשוט כדי לעשות סדר בעובדות, איפשר לבנו בן ה-14 לנהוג ברכב (טרקטורון) צבאי ללא רשיון. הילד התנגש במכונית אזרחית וגרם לה נזק – אבל בדו"ח התאונה נכתב כי הנוהג ברכב היה נהגו של תמיר. בחקירתו הראשונה, לא סיפר תמיר כי שילם לנהג המכונית הנפגעת פיצוי כספי, ובחקירתו השנייה כבר נחקר באזהרה בחשד לשיבוש הליכי
חקירה. בסופו של דבר נערכה עסקת טיעון ותמיר הורשע, על פי הודאתו, בסעיפי שימוש ברכב שלא למטרות הצבא, נהיגה ברכב ללא רשות בעליו, עבירה במסמכים צבאיים והתנהגות שאינה הולמת. סעיף שיבוש הליכי החקירה נמחק מכתב האישום במסגרת העסקה.
אלא שאז, עם פרסום גזר-הדין, פרצה מהומה בצמרת הצבא. היעד לחיסול: העונש שספג תא"ל תמיר. ברשותכם, לפני שנתייחס לעונש שהוטל, נקדיש כמה מילים לעונש שלא הוטל.
בית-הדין לא השליך את תא"ל תמיר לכלא - למרות שפסק לו שלושה חודשי מאסר על תנאי, המלמדים גם הם על חומרת מעשיו.
בית-הדין לא השליך את תא"ל תמיר מצה"ל, לא קבע שלא ימשיך בשירות, לא קבע שלא יפקד על חיילים, לא קבע שלא יקודם בעתיד – הוא העניש אותו בהורדה בדרגה. ויש בכך היגיון רב. את העבירה החמורה ביותר ביצע תמיר כלפי מעמדו, כלפי מנהיגותו, כלפי דרגתו. לכן היא היחידה שנפגעה.
למה ראוי תא"ל תמיר לעונש בכלל? על כך יעיד מבחן בוזגלו ספונטני. בואו נניח לרגע שאזרח רגיל, נאמר סוכן ביטוח, היה מבצע שורה כזו של עבירות, ואף מנסה (גם אם עסקת הטיעון שלו תקל בעניין) לטשטש עדויות. מה לדעתכם צריך סוכן הביטוח לחטוף בבית-המשפט? לא מעט, יש להניח. קל וחומר תת-אלוף בצה"ל. קצינינו הבכירים, לא רק שלא מותר להם הכל – גם נדרש מהם יותר.
ועוד עניין קטנטן: מומלץ בשעות הפנאי להביע מפעם לפעם אמון במערכת המשפט. לתת לה את הקרדיט, את הכבוד, את האפשרות לבצע את המשימה שלשמה היא קיימת. במסגרת זו, עומדת כזכור גם זכות הערעור. אם המערערים צודקים (אני מעדיף להאמין ששופטים אינם מוכרעים בידי דעת הקהל ומפקדיו), תא"ל תמיר יקבל את דרגתו בחזרה.