מהמחקר, שפורסם בכתב העת IMAJ של ההסתדרות הרפואית, עולה כי במהלך שנות המחקר - בין 1997 ל-2004 - נרשמה עלייה של 140% במספר הדקירות (מ-250 פצועי דקירה שאושפזו לטיפול והשגחה ב-1997, ל-600 מאושפזים ב-2004). כמו כן, חלה עלייה של 150% במספר הדקירות שגרמו לפציעות קשות יותר: 268 מהפצועים ב-2004 סבלו מדקירות עמוקות שדרשו טיפול כירורגי, לעומת 108 מהמאושפזים ב-1997.
המחקר, שהתבסס על נתונים שנאספו במרכז לרישום טראומה במכון גרטנר, מעלה גם כי הדקירות שטופלו בבתי החולים הפכו אלימות יותר לאורך השנים. בשנת 1997 שליש מהמטופלים (40 מקרים) סבלו ממספר דקירות באזורי גוף שונים, לעומת שני שלישים מהנדקרים (165 איש) מדקירות מרובות ב-2004.
עורך המחקר ומנהל יחידת הטראומה במרכז הרפואי הלל יפה, ד"ר בוריס קסל, אומר כי "מהמחקר למדנו שאם בעבר הקטטות שנגמרו בדקירות סכין היו קטטות שמטרתן להפחיד את היריב, הרי שהיום הכוונה היא להרוג אותו, וזו, לדעתי, כבר מסקנה מפחידה למדי שאומרת משהו חמור מאוד על החברה שבה אנו חיים". עוד ציין כי הנתונים מראים כי יש צורך בהתערבות בנושא ברמה הלאומית וכי כמות הפגיעות מפציעות סכין הפכה בעשור האחרון ל"מגיפה של ממש".