למי תועיל הרפורמה במינהל?

האם אינטרסים נדל"ניים הם שעומדים בבסיס הרפורמה המדוברת, או דווקא טובת האזחים מכל שכבות האוכלוסייה?

האינטרס הנדל"ני גבר / דב חנין

מינהל מקרקעי ישראל זקוק לרפורמה. הוא צריך להיות פחות ביורוקרטי, יותר שקוף, יותר דמוקרטי ויותר ציבורי.

 

יותר שקוף – כך שנוכל לדעת מה מתרחש שם ומהן ההחלטות המתקבלות. בחלקן אלה הן החלטות בעלות השלכות גדולות על חיינו. להחלטות שעניינן שינוי ייעודן של הקרקעות, למשל, יש משמעות גדולה הן עבור המחזיקים בקרקע והן לכלל הציבור.

 

יותר דמוקרטי – כדי שלא רק נדע מה קורה, אלא גם נוכל להשפיע על מה שקורה, על האופן בו מנהלים את האדמות שלנו.

 

יותר ציבורי - אנחנו צריכים מינהל מקרקעין המחוייב לאינטרסים של כלל הציבור, כל הקבוצות בחברה - גם ערבים, גם מזרחים, גם תושבי עיירות פיתוח.

 

מינהל המקרקעין צריך רפורמה. ולכן כאשר הממשלה הנוכחית באה והציעה רפורמה, לרגע נדמה היה שימי הגאולה הגיעו, והיא עושה משהו לתועלת הציבור. אך הממשלה מציעה רפורמה בכיוון ההפוך בדיוק לזה הנדרש. זו הצעה למערכת פחות שקופה, פחות דמוקרטית ופחות ציבורית מזו הקיימת היום. פחות שקופה ופחות דמוקרטית כיוון שכל כל מקרקעי ישראל ינוהלו מעתה על ידי גוף קטן של נציגי ראש הממשלה וקק"ל, בלי נציגי פריפריה ובלי ייצוג לשלטון המקומי, בלי נציגי אקדמיה, ארגונים סביבתיים, בלי נציגי ציבור כלשהם.

 

פחות ציבורית – כיוון שבמרכז ההצעה עומד מהלך דרמטי של הפרטת אדמות. אסור לטעות. עניינה האמיתי של הרפורמה איננו במתן זכות הבעלות למשפחת ישראלי על דירת המגורים שלה. העברה כזו אפשרית לחלוטין גם היום: גם בלי הרפורמה, אין היום כל מניעה להעביר לבעלות משפחת ישראלי את הדירה שהיא חוכרת מהמינהל, זאת מכוח תיקון שכבר קיבלנו בכנסת הקודמת.

 

הרפורמה עושה מהלך אחר. היא לוקחת את המשאב היקר והנדיר ביותר, את האדמות המעטות שלנו, ומוציאה אותן לשוק החופשי. זהו מהלך בעייתי מבחינה חברתית, כיוון שהוא יעביר מעביר נכסי ציבור משמעותיים לידיים פרטיות, ובסוף היום - גם לידיים מעטות. ברמה החברתית זהו צעד גדול לכיוון האוליגרכיה של בעלי הממון.

 

המהלך הזה בעייתי גם מבחינה סביבתית כיוון שהוא מייצר משטר מקרקעין שיש בו מנוע אינטרסים רב עוצמה, שיקדם טרנספורמציה של אדמות ושטחים פתוחים וירוקים לטובת פרוייקטים למטרות רווח. הנסיון מלמד שגופי התכנון לא מסוגלים לעמוד בפני מנועים כלכליים מהסוג הזה. בארץ צפופה, הסובלת כבר היום ממחסור ממשי בשטחים פתוחים, התוצאה הסביבתית תהיה קשה.

 

דווקא הסכנה שמפניה מזהירים המתנגדים לרפורמה מימין, על פיה אדמות המדינה יעברו לבעלות שאינה יהודית, איננה כצעקתה. ברמה הפורמלית, נוכח פסקי הדין של בית המשפט העליון, החל מפרשת קעדאן, לערבים יש זכות מלאה לחכור אדמות כאזרחים שווי זכויות. המכשולים המעשיים בפני מימוש הזכות הזו אינם הולכים להצטמצם כיוון שאותה קק"ל – המערימה אותם כיום – הולכת לקבל אדמות רבות דווקא בגליל ובנגב, היכן שגרים מרבית הערבים.

 

לא שקיפות, לא דמוקרטיה, לא מחוייבות לציבור ואפילו לא שיוויון. מה שמוביל באמת את הרפורמה הזו הם אינטרסים נדלנ"ים. העוצמה שבה מקדמת אותה ממשלת נתניהו היא ביטוי למחויבותה המיוחדת לאינטרסים האלה.

 

ד"ר ח"כ דב חנין (חד"ש), חבר בוועדת הפנים והגנת הסביבה בכנסת

 

לחיי הרפורמה / כרמל שאמה

ממשלת ישראל החליטה להוציא לפועל את הרפורמה שממשלות רבות לפניה רק העזו לתכנן, מתוך תפיסה שהיא תהווה אחד ממנועי הצמיחה העיקריים של המשק.

 

במצב הקיים, המדינה היא הבעלים של 93% מקרקעותיה, כשהאזרחים חוכרים אותן. לכך יש חסרונות רבים. בפועל, בעלות המדינה בקרקע מתמצה בהטרדת החוכר, בביורוקרטיה פקידותית ובייצור דרישות שונות ומשונות, הטלת תשלומים וגבייתם וסרבול עד סיכול של כל שיתוף פעולה, פיתוח, יזמות וחדשנות. מה עוד שהלכה למעשה הבעלות של המדינה בקרקע הינה וירטואלית: גם בתום חוזה החכירה (49 שנים) מחודש החוזה באופן אוטומטי לתקופה זהה, והקרקע אינה מוחזרת למדינה.

 

מינהל מקרקעי ישראל הרוויח ביושר את דימויו כסמל לסרבול, התערבות מיותרת בחיי האזרח וקניינו, ובית גידול פורה ל"מעאכרים" ופרוטקציוניזם. מי שבא במגע עם תחלואיו של המינהל סובל מ"פוביה טראומטית".

 

אם נפזר את עשן המאבק הפוליטי שאופף את אישור הרפורמה, ניתן לראות בבירור את יתרונותיה, ראשית בהפיכת אזרחי המדינה לבעלים מלאים של דירותיהם ועסקיהם והסרת חסם ראשי מפני ייעול וצמיחת שוק הנדל"ן והמשק.

 

יתרון נוסף הוא הקמת רשות מקרקעין, שתתמקצע ותתמקד בשיווק קרקעות ביעילות לפי צרכי המשק במהירות ובגמישות הנדרשת כדי להבטיח מחירי דיור הוגנים ואיזון בין ביקוש להיצע.

 

הרשות לא תצטרך לשרת מאות אלפי חוכרים לאחר שיהפכו לבעלים (כיום עיקר משאבי המינהל מופנים לשירות החוכרים בפניות שונות). היא לא תעסוק בתכנון מקרקעין, תפקיד בו לא צלח המינהל לאורך שנים.

 

יש המנצלים את מורכבות הסוגיה כדי לצבוע את הרפורמה בצבעים שחורים ומאיימים, אך עשר העובדות החשובות ביותר להבנת הרפורמה הן:

 

• הרפורמה עוסקת רק בשטחים בנויים או המיועדים לבנייה, לא בשטחים פתוחים, אדמות חקלאיות או אדמות לצרכי ציבור. למעשה, היא אינה נוגעת כלל ל-90% מקרקעות המדינה.

 

• הרפורמה תסייע בעיקר לאוכלוסיות החלשות, שכן בעלי ההון למדו במשך השנים להתמודד עם המינהל בעזרת עורכי דין ושמאים יקרים וגם בעזרת קשרים. אך גברת מזרחי מרמת שקמה ברמת גן לא מסוגלת להתמודד עם "מפלצת ביורוקרטית" שכזו.

 

• לא מדובר באם כל ההפרטות. כמעט כל אזרח יהנה ממנה באופן מיידי: מאות אלפי בעלי הדירות והבתים שיהפכו לבעלים אמיתיים של נכסיהם, וזוגות צעירים שייהנו מדיור זול יותר. מי שמנסה לצייר מכירה סיטונית של חטיבות קרקע לכרישי נדל"ן טועה ומטעה. לרפורמה אין כל השפעה על היכולת או הרצון של בעלי הון לרכוש ולאגור קרקעות. היקף הקרקעות שתועבר בהן בעלות עומד על כ-1% בלבד משטח מדינת ישראל.

 

• הרפורמה מאמצת ומשכללת את מנגנון השמירה על קרקעות הלאום. החשש מפני "השתלטות" על קרקעות המדינה מעולם לא התממש והרפורמה תטיב למנוע העברת בעלות לזרים ללא אישור מועצת מקרקעי ישראל.

 

• כל אזרחי ישראל שווים בפני הרפורמה, כל אזרח בלי הבדל דת גזע ומין רשאי להיות בעלים של מקרקעין. הטענות שנשמעו כי הרפורמה מפלה את ערביי ישראל שקריות ומקוממות.

 

• הרפורמה אינה פוגעת בערכי הציונות או בערכי היהדות. ציונות אינה נמדדת בבעלות מדינת הציונים באדמותיה אלא בציונותם של המשתמשים בקרקע, וזאת יש להשיג בחינוך ובעבודת האדמה ולא ברכישתה. ציונות היא ערכים, לא נדל"ן. ההכשר שניתן לרפורמה מבחינה הלכתית מהרב עובדיה יוסף מדבר בעד עצמו.

 

• הרפורמה תובא לאישור הכנסת רק לאחר שיושלמו הדיונים בוועדה באופן מלא. הטענות למחטף חקיקתי מקדימות את זמנן. הוועדה לא תהיה חותמת גומי של הממשלה, לכן עדיף למתנגדי הרפורמה להיאבק עניינית ברפורמה ולא פרוצדורלית.

 

• זכויות ומעמד עובדי המינהל לא ייפגעו. האוצר והוועדה הביעו עמדה ברורה כי שינוי מבנה המינהל הוא מטרת הרפורמה, לא עובדיו שעושים מלאכתם נאמנה במציאות כמעט בלתי אפשרית.

 

• בתי המגורים במושבים ובקיבוצים אינם ילדים חורגים או מוחרגים. כבר בהחלטת הממשלה נקבע כי יש להגיע לפתרון הסוגייה המורכבת שברובה עומדת ותלויה בבג"ץ. הוועדה קבעה דיון מיוחד לשם כך.

 

• הרפורמה לא תמנע מהממשלה מימוש יעדים לאומיים בעתיד. רוב קרקעות המדינה יישארו בידיה.

 

לפיכך, הרפורמה הינה בשורה חיובית בכל המישורים. היא תשפר את איכות חיינו שנה אחר שנה. סיכולה, מנגד, ישאיר את מדינת ישראל כשאבן ריחיים על צווארה, שכן קרקע לא ניתן לייצר או לייבא אך בהחלט ניתן לבזבז. לצערי, זה מה שעשתה המדינה עד היום.

 

ח"כ כרמל שאמה (ליכוד), סגן יו"ר הכנסת ויו"ר ועדת המשנה לרפורמה במנהל מקרקעי ישראל