עכשיו ארד יושב בתוך מה שקרוי בז'רגון "האקווריום", מרחק כמה מטרים מחדרו של ראש הממשלה. נכנס ויוצא בין החדרים גם עשרים פעם ביום, מתוח כמו קפיץ, זמין 24 שעות, שבעה ימים בשבוע, לטובת הראש. איש לא צעיר, ששולט ביד רמה על ממלכה עצבנית, שכבר כמה שבועות עובדת מסביב לשעון ומנפיקה בקצב מסחרר (גם אם לא תמיד מסחרר דיו על פי ארד) סדרה של ניירות עבודה מודפסים עם הדגשות צבעוניות, מוקפדת עד אחרון הפסיקים.
יש משהו מטעה, אומרים לי, בארשת פניו החביבה, בדיבורו השקט. איש אינו מזלזל בחריפותו, בניסיונו וביכולת הניתוח שלו, אבל יש בו גם מעט מתסמונת "פרופסור ארד ומיסטר עוזי": המעבר מהדיבור המנומס להתפרצות משולחת רסן לוקח אצלו עשירית שנייה.