וסיפור שהיה כך היה: רעות, הסובלת מעודף משקל, החלה לפני כארבעה חודשים בתוכנית הרזייה בליווי דיאטנית. "רציתי לרדת במשקל בשביל עצמי ובשביל שאוכל להיכנס להריון במשקל נמוך יותר, כי ידוע שמשקל גורם לבעיות", היא מספרת. להפתעתה, גילתה שליוויה הצמוד של הדיאטנית לא בדיוק עוזר: לאחר כל פגישה נשקלה וגילתה שלא רק שלא השילה ממשקלה, אלא אף השמינה, פעם בכמה מאות גרמים, פעם בעוד קילו. בעלה דרור, בן ה-29, חשד שהיא פושטת בלילות על המקרר, ו"כבר חשב לשים מצלמות מעקב". "ממש כעסתי עליה" משחזר דרור, "אמרתי לה, 'את עובדת עלי ואוכלת בסתר'".

ב-8 ביוני החליטו בני הזוג לעשות בדיקה ביתית וגילו בה שני קווים – רעות בהריון. "לא יודע למה החלטנו לעשות את זה", אומר דרור. "זו היתה מין אינטואיציה כזו, כי ראינו שרעות לא יורדת במשקל. היא נזכרה שלפני חודשיים היתה לה איזו אי סדירות במחזור, אז הנחנו שאנחנו בחודש שלישי וקבענו תור לרופא".
יומיים לאחר שעשו את הבידקה הביתית, ביום רביעי ה-10 ביוני, ביקרו בני הזוג הנרגשים אצל הגינקולוג. רעות נזכרת: "הוא עשה לנו אולטרה-סאונד ואמר לנו, 'אני לא מבין למה באתם לעשות את הבדיקה בשבוע כל כך מתקדם'. הוא אמר שלפי גודל הראש נראה שהעובר בשבוע ה-40. נהיינו לבנים כמו בסרטים מצויירים. נשמטה לנו הלסת. תכננו באותו סוף שבוע לנסוע לאילת, כדי לחגוג את יום נישואים הראשון שלנו. שאלנו אותו אם אפשר לנסוע לאילת והוא אמר 'ממש לא' והפנה אותנו למכון אולטרה-סאונד".
בבדיקה הרפואית הבאה התבהרה התמונה, ורעות התבשרה כי העובר נמצא בין השבוע ה-35 עד ה-38; במלים אחרות: רעות נמצאת בחודש תשיעי. למחרת, בוקר יום חמישי, אבחנו הרופאים כי רעות סובלת מלחץ דם גבוה, ועלה חשד שהיא סובלת מרעלת הריון. היא נשלחה לחדר המיון בבית החולים החולים אסף הרופא וקיבלה זירוז. ביום שישי נכנסה לחדר הלידה ובשבת נולד דביר, לאחר 26 שעות של לידה מתישה.

מאז הלידה, מספרים בני הזוג, הם נאלצים להתמודד עם חברים ובני משפחה שבטוחים שמדובר במתיחה. "אני נחשב לשטותניק בחבר'ה", מסביר דרור, "וכל החברים אמרו לי 'תפסיק לעבוד עלינו, אתה באילת'. בכל שיחה אני צריך להתנצל שאני לא עובד על אף אחד".
רעות, שעובדת כפקידה בחנות לציוד משרדי, התקשרה לממונה עליה בעודה עושה את דרכה לחדר המיון בבית החולים. "היא שאלה אותי איך באילת וכשסיפרתי לה היא היתה ממש בשוק. ביקשתי חופש לשלושה ימים ועכשיו אעדר לשלושה חודשים. בכל מקרה, בעבודה תמכו בי והיו ממש מדהימים".
ההלם שחוו בני הזוג מקשה עליהם לעכל את שעבר עליהם. דרור מלא הערצה לאשתו: "אני מעריך ומעריץ אותה, עם כל מה שהיא עברה היא נשארת חזקה. במצבים כאלה אפשר להכנס לדיכאון אחרי לידה. היא חזקה ומדהימה". רעות, מצידה, עדיין לא מאמינה למזלה הטוב: "בחיים לא דמיינתי שיהיה לי כזה הריון שאני לא ארגיש אותו. בכלל לא תכננו להיכנס עכשיו להריון. חשבנו שאולי עוד שנה, שנה וחצי".
אתמול (ה') קיימו בני הזוג את טקס ברית המילה של דביר הקטן. "כשיגדל, אספר לו שקיבלנו אותו במתנה. מתנה מדהימה ליום הנישואים שלנו", מסכמת רעות.