זובין וצ'יקי על במה אחת

מה הקשר בין זובין מהטה לרועי "צ'יקי" ארד? התשובה היא ב"המנון לסוף הלילה", יצירה של התזמורת הפילהרמונית בניצוחו של מהטה, שנוצר על ידי אלה מילך שריף בהשראת שיר שכתב ארד. "זו יצירה כאוטית, אבל גם מסודרת", אומרת מילך שריף

הרבה דברים קורים במסגרת חגיגות 100 שנה לתל אביב, חלקם צפויים, חלקם מעיקים, חלקם נפלאים, אבל יש כמה שהם ממש מפתיעים. כזה הוא המפגש בין המאסטרו זובין מהטה, המלחינה אלה מילך שריף והמשורר רועי צ'יקי ארד. כל אלה נפגשים ביצירה "המנון לסוף הלילה", שנכתבה במיוחד לתזמורת הפילהרמונית לציון סוף העונה.

 

היצירה, שאורכה 20 דקות, נכתבה על ידי שריף לאחר שנתקלה בשירו של ארד, "המנון לסוף הלילה". שריף חשה שהוא מייצג סוג של תל אביב שמדבר אל ליבה, ורקחה במוחה סימפוניה של הפילהרמונית, כולל חיזוקים של מקהלה ולהקת מתופפי דרבוקות של בית השאנטי. הסולניות הן קרן הדר ועינת ארונשטיין.

 

מהטה, המנהל המוזיקלי של הפילהרמונית, מספר שהזמין במיוחד שתי יצירות לסיום העונה (מלבד שריף מבוצעת גם יצירה של המלחין צבי אבני), "כדי להדגיש את היצירה הישראלית בתזמורת הפילהרמונית".

 

"תל אביב היא גם עיר רומנטית וגם אנונימית ומלאת בדידות", אומרת מילך שריף. "הצלילים מספרים סיפור שכל מאזין ימצא אולי בתוך עצמו. זו יצירה מלאת דרמות, כאוטית מאוד, אבל גם מסודרת, כי בכל זאת אני אדם מסודרת". היצירה תבוצע ביום חמישי, ה-9 ביולי, בהיכל התרבות בתל אביב וביום ראשון, ה-12 ביולי, בבנייני האומה בירושלים.

 

המנון סוף הלילה/ רועי צ'יקי ארד

זֶהוּ שִׁיר כָּל הַלִקְרַאתִים,

שִׁיר הַלְמוּת ה"הִנֵּה" בַּבְּכָל זֹאת,

הִמְנוֹן חֲלַל הַמַּדְרֵגוֹת.

 

אַתָּה מַכִּיר אֶת עֶצֶב סוֹף הַלַּיְלָה?

אֶת הַסַּפְסָל הַחוּם

הַמָּרוּחַ לָקָה טְרִיָּה

תַּחַת דִּירָתְךָ הַשְּׂכוּרָה?

אֶת הַמַּדְרֵגוֹת עֲלֵיהֶן תְּטַפֵּס עוֹד מְעַט

בְּצַעַד עָב וְעָלוּב?

 

אוּלַי מַכִּיר הִנְּךָ אֶת מַר פָּנָס

הַגּוֹנֵחַ הִבְהוּבָיו עַל פְּנֵי הַדֶּשֶׁא?

אֶת רַגֶשֶת הַנַּעֲרָה הָאַחֲרוֹנָה בָּהּ תִּפְגֹּשׁ,

וּפָנֶיהָ מְחֻטָּטִים?

אֶת זֵמֶר הַכַּפְכַּפִים הָאַחֲרוֹן

דַּקּוֹת קֹדֶם לַכְּנִיעָה, הוֹלֵךְ וְדַק?

 

אַתָּה מַכִּיר אֶת תִּקְוַת זִיחַ הָאֶגְזוֹז?

מְכוֹנִית שֶמַא-מְאִטָּה שֶׁאוּלַי תַּצִּיל אוֹתְךָ מִגּוֹרַל סוֹף הַלַּיְלָה?.

וְאוּלַי זוּג נְעָרוֹת מִמֶּרְחָק,

קוֹדְרוֹת אַף?

שֶׁמָּא כָּמוֹנִי שָׁמַעְתָּ אֶת מַקְהֵלַת מַשְׁלִיכֵי חֲבִילוֹת הָעִתּוֹנִים

וְאֶת פִּיּוּט מַמְטֵרוֹת אֱלֵי=יָרֵחַ?

גַּם אֲנִי כָּל לַיְלָה,

חֲלַל הַמַּדְרֵגוֹת.

 

זֶהוּ שִׁיר עַל אִישׁ הַצּוֹעֵד לִקְרַאת אִשָּׁה=לֹא=יַכִּיר

בִּתְבוּסַת עַרְפֶל חָמֵשׁ בַּבֹּקֶר

וְחוֹצֶה אוֹתָהּ.

שִׁיר הַמָּוֶת שֶׁלִּי, כְּכָל שֶׁאֲנִי מַכִּירוֹ

 

(מתוך הספר "רובים וכרטיסי אשראי", הוצאת פלונית)