כתמים בלבן של הדגל
"אחינו ובנינו הובלו כחיילי צעצוע למסיבה ספונטאנית ובלתי מאורגנת של חובבנים, טייסים ונדל"ניסטים בחסות אולמרטורס, ואנו?". האנרכיסט הסמוי מבכה את נצחון ההון על השלטון במלחמת לבנון השנייה, ועושה חשבון נפש נוקב על מה שקרה אז, לפני שלוש שנים
שעת לילה, מסתובב ברחובות דלהי כסהרורי. שותה צ'אי ועוד אחד וכבר חלפה לה שנה בהודו. צפון, דרום, מזרח ומערב. שנה של השראה וטאלי, של חיים במציאות נפרדת וקסומה, שנה נטולת חדשות לבקרים, הרחק מהקצב הישראלי. צועד בכבדות עם הדרכון לסוכנות הנסיעות. מלטף את הפחד, ממשש את הדרכון ואת המנורה. מחשבות על ציונות עולות בקנה אחד עם המייל ששלח המפקד להודו הרחוקה.
שוב לשוב אל המלחמה, המלחמה 'למען ארצנו'. קונה את הכרטיס בחצי אנגלית חצי הודית. מוחה את התמונות הנוראיות של לבנון השנייה מעיניי רוחי. איך הם רוקדים על הדם. הכעס ממלא את גרוני הניחר מהלחות והסירחון של המיין בזאר. הדרך למלון ארוכה לפתע. רץ אל החדר מפעיל את המאוורר הטורדני ומתחיל לצייר ולשרבט את שמות כל הרוגי לבנון. יורד לגוגל באינטרנט קפה, ומלקט בקפדנות את שמות אלה שנפלו קרבן למסיבה ספונטאנית ובלתי מאורגנת של חובבנים, טייסים ונדל"ניסטים.
אוחז בבטן המתהפכת ומנגן במפוחית כדי להפחית את הזיכרון. נושם ונושף ומערבב צבעים. מדביק את תמונותיהם של השחקנים הראשיים מהכותרות הישנות שנשמרו ללא כוונה בתיק. מבין שההון ניצח את השלטון בלבנון השנייה. מופע מתוקשר של אוליגרך נולד בניצנים? עם כל הכוונות הטובות והמבורכות (?), איזו מדינה מתוקנת נותנת לגופים פרטיים להפוך לפטרוני הכלל? ואיפה הכוננות? ולמה אין שכפ"צים נורמאלים? הרי פרץ היה בחיל החימוש... לא? אולי במלחמת יום כיפור.
מנסה להשתיק את המראות שרצים בקודקוד. יורד לסיבוב קנית מתנות מהמיין בזאר. ההודים מחכים בפתח ומנסים לשבות את הלב ואז את הכיס. התמונות והכעס גוברים, מתהלך כסהרורי ומתחיל למצות את הפעם האחרונה של תחושת העושר שיש בכיס הישראלי.
מנסה להשתיק את דם אחיי הלוחמים שזועק אלי ממדינה רחוקה אך כל- כך קרובה ללב. דמים דמים נשפכים, רובם ברוח הצדק, אך כאן, מביט מרחוק במחדל היסטורי שאין לזלזל בו, ולא יכול לטמון את ראשי בחול, לא חשוב על אדמת איזו מדינה.
נזכור את הרוקדים על הדם
אחינו ובנינו הובלו כחיילי פלייסטיישן בעקבות מהלך מטופש בליגת השח-מט בחסות אולמרטורס, ואנו? מה נעשה? צריך לגמור את החודש, צריך לחיות, למי איכפת מה קורה מחוץ לגוש דן? מה זה משנה שנגמר להם האוכל ושהם נלחמו באפודים ממלחמת השחרור? הרי אין שום חוק המחייב שרים במדינה לאינטליגנציה בסיסית וידע מקצועי בתחום בו ימונו.
תגידו, מה נסגר עם ועדת וינוגרד? מי נכנס לכלא? מי נתן את הדין?
מילא מינויים פוליטיים, אבל ראבאק, קצת טאקט! לא שולחים מטוסים לתקוף ובטלפון הבא מוכרים מניות. מר חלוץ טול קורה מבין עינייך, עמוד על טעותך ההיסטורית. תדע כל אם עבריה שגורל ילדיה נתון בידי אנשים שדואגים למניות שלהם בכל שעה. ואיפה גלעד? ורון? ולוחמי סולטן יעקב? מי אמר שאנחנו משאירים שבויים בשטח?
דלהי פינת ציון
מניח תפילין בחדר, מתפלל שהכעס יחלוף, מתחבר לתקע ההיסטורי בחוטי תפילין. מכוון את הלב לירושלים.מבין את הכאב, מבין שהרבה לא ניתן לעשות ולשנות, רק לנסות ולבודד את אותו כעס ולקמטו אל תוך הציור. לחרוט את השמות בתודעה ולהזליף דיו אדום לגל-עד.
המתווה של כל כישלון חקוק בדמות הירואית. מדינת ישראל הפכה את שליט לאייקון שהיה חסר לה כתירוץ למלחמה וכהסכמה שבשתיקה לכל פעולה צבאית ברוטאלית. כעת הוא הפך לאייקון של החמאס המפגין לראווה את כוחו מול ישראל והרשות, תוך תצוגה מתמשכת של ארס השנאה התהומית.
רגב וגולדווסר ז"ל כבר נחים לעולמים בארץ. רק אלוהים יודע איפה רון ארד, וקלף המיקוח החבול נכנס לעוד סיבוב ברולטת השיחות, שבמזל אולי ישיבו אותו בעקבותיה הביתה, מוכה וחבוט. מי יודע כמה זמן ייקח לו לפתח תחושת שייכות ואמון למקום הזה שוב.
מערבב את הדיו בחומרים ומייצר צבע גוף. עוטף את שמות ההולכים בשכבת עור אוורירית. מנסה להעניק להם חיים, לפחות על הנייר.
אם נצא לרחובות נצטרך רישיון
אם נשיג רישיון נצטרך תקציב
אם נשיג תקציב נצטרך קונספט
אם נשיג קונספט נצטרך מעצב
אם נשיג מעצב יהיה פוסטר
אם יבואו כולם יבוא היס"מ
אם יבוא היס"מ יהיה סדר
ולמה? למה כל זה?
בואו נזכור כל אחד ואחד מאיתנו, מה הניע את המלחמה ההיא. חזרנו לחיים מהר, חזרנו למרוץ האשראי, נראה ששכחנו, אך פעלנו מכורח המציאות, מהצורך להמשיך הלאה כמעט בלי זמן ללקק את הפצעים.
כדי למנוע בכייה לדורות חובה עלינו לזכור ולהזכיר (אנחנו כבר מתורגלים בזה, לא?), להיות מודעים ולהביט נכוחה בגורמים שהובילו למלחמה הזאת, במחדליה, תוצאותיה והשריטה שהותירה בליבותיהם של צעירים רבים.
אם נזכור הכול לא נשרוד
אם נשכח הכול מי אנחנו?
אם נתריע על העבר מה התועלת?
אם נתריע על העתיד מי יתייחס אלינו?
אם נזכור נחיה ונמחה אולי יקרה שינוי...
אם לא נסיר את הכסוי מהמשקפת, לעולם לא נוכל לראות למרחוק.
שלכם בעצב,
האנרכיסט הסמוי
לטורים נוספים של האנרכיסט הסמוי:
האנרכיסט הסמוי בביקור שורשים בירושלים
אנרכיסט סמוי אורח - אנרכיסט ערבי
אנרכיסט סמוי אורח - מי הם האנשים שמנהלים את העולם?
- גם לכם יש משהו לחלוק? כתבו ל anarchistsamuy@gmail.com