פסטיבל בשמים, ועוד איך

שלושה ימים של הרצאות, פאנלים, הצגות והופעות בפסטיבל "לא בשמים" בכפר בלום מציבים בעיה מרכזית אחת - על מה לוותר? מה שבטוח, לא על המופע של אתי אנקרי

"לא בשמים" הוא שמו הרשמי של הפסטיבל היהודי-ישראלי שנערך בשבוע שעבר זו הפעם ה-11 ברציפות בכפר בלום - אבל האווירה שם בהחלט שמיימית.

 

שלושה ימים גדושים בהרצאות, פאנלים, הצגות, הופעות ושיחות של אנשים מכל קצוות הקשת התרבותית בישראל, וכשאלו רודפים זה את זה בהחלט ניתנת הזדמנות לטעום ולהבין עד כמה רבים הגוונים בקשת הזו. צרפו לכך את הבריזה האירופאית שלא שמעה על חום יולי-אוגוסט, ואת הנוף הפסטורלי, וקיבלתם גן עדן קטן. בטח עבור מי ששאלות של תרבות וזהות יהודית הן הלחם והחמאה שלו.

פסטיבל כפר-בלום. בוחנים זהות יהודית

 

כמות האירועים שמציפים את האולמות בכפר בלום משאירים אותך עם בעיה מרכזית אחת - לא פשוטה בכלל - והיא על מי ועל מה לוותר.

 

מארגני הפסטיבל והוגיו דואגים לגעת בכל זווית יהודית אפשרית של החיים בישראל כיום, החל מהנושאים הבוערים כמו חינוך וכלכלה, ועבור לשאלות של מוסר, פילוסופיה ותרבות. כך, בפאנל ממוצע מתקבלת תערובת מעניינו של אנשי רוח, כמו המשוררת הנפלאה רבקה מרים, נציגי אקדמיה מכובדים כפרופ' שלום רוזנברג ועמיה ליבליך, כשעל שרביט ההנחיה מופקד  אריה גולן.

 

אחת התרומות המשמעותיות שלי לפסטיבל היתה הורדת - שלא לומר הצנחת - ממוצע הגיל, שנע סביב ה-50+. חוץ מהשתתפות בפאנלים, אולי גם קובי אריאלי תרם משהו לעניין הזה. לא שזה כל-כך מוזר, בהתחשב בכך שהשתתפות מלאה בפסטיבל דורשת קודם כל להגיע נטולי ילדים, ובנוסף יכולת כלכלית לא-מבוטלת, למרות שלזכותם של המארגנים ייאמר שעלות אירועי הפסטיבל עצמו ללא שהייה היא סמלית למדי ועד כמה שזכור לי, לא עלתה על 40 שקל.

 

אנקרי משכרת

דובדבן אחד - המתוק מכולם - הגיע בלילה השני של הפסטיבל. המדשאה שממול בימת ההופעות הצנועה החלה להתמלא, ואחרי שלא נשאר כיסא פנוי החלה מלחמה על כל פיסת דשא. בסוף כולם התמקמו וסוף-סוף עלתה לבימה אתי אנקרי בגירסתה המשודרגת, לטובת מופע לילי קסום.

 

אנקרי, שבימים האחרונים מככבת בראשי המצעדים בזכות הדיסק החדש והבאמת משובח שלה, שכולו מבוסס על יצירותיו של רבי יהודה הלוי, הגיעה לפסטיבל מלאת אנרגיות והעניקה טעימות מכל התחנות המוזיקליות שלה. לצד שירים כמו "מיכאל" ו"רואה לך בעיניים", ניצב בגאון גם "ידידי השכחת". בין לבין אנקרי לא שוכחת להוסיף גם איזה סיפור על ר' זושא ור' אלימלך מליז'אנסק.

 

מלבד הקול המשכר שלה, אנקרי גם בחרה בקפידה הרכב אינסטרומנטאלי משובח במיוחד, עם אייל סלע שהכניס לפה במהלך הערב כמעט כל כלי נשיפה אפשרי, אבי אגבבה שרק משתבח עם השנים על כלי ההקשה, אריאל אלאייב שמככב על האקורדיון ואלי צרויה שמשלים את הפאזל עם סולואים מהפנטים על הגיטרה. הכימיה שלהם פורצת על הבמה, ונראה שהם באמת נהנים מכל רגע.

 

הקהל התמוגג, ואנקרי התקשתה לרדת מהבמה לאחר שהודתה שהאווירה בהחלט עושה לה את זה, והמופע נגמר רק

לאחר התערבות של אחד המארגנים, שנאלץ להרוס את החגיגה בגלל השעה.

 

חוץ מהופעות מוזיקליות (אתי אנקרי, דוד ד'אור, אביהו מדינה, נורית הירש) גם ניתנו טעימות תאטרליות של נבו קמחי בהצגת יחיד אדירה "שעתו האחרונה של קול" של יהושע סובול, וליא קניג האגדית שביצעה קטעים מיצירותיו של "שלום עליכם". הפסטיבל נחתם בשיחה של האושייה הישראלית חיים גורי עם לא אחרת מבתו יעל, וזאת לרגל הוצאת ספר שירים חדש שלו ושל נחום(נחצ'ה) היימן, שנתן את החתימה המוזיקלית.

 

אז כל מי שעוד לא טעם מהקצפת הכפר בלומית הזאת מוזמן להצטרף בשנה הבאה. זה מספיק זמן בשביל חסוך ולדאוג לאיזה בייביסיטר.