אחות של טיפטיפון

היא מציירת בובות מטרידות, העריצה את הקטקטים ויש לה חיבה לניצולי שואה. קבלו את קוקולה שפותחת תערוכת ציורים בתל אביב. ואפילו מארק ריידן ומייק פאטון כבר פירגנו

מי שגדל בסבנטיז או באייטיז בטח זוכר איזה פטיש מוזר של בנות, שחלק המשיכו איתו לעשור הבא: הן היו אוספות כל מיני ניירות מכתבים, בלי להשתמש בהן ממש כדי לכתוב מכתבים. הן חשבו שזה יפה ואפילו שכנעו בכך חלק מהבנים. גם האמנית קוקולה עברה שם. עד היום היא שומרת על אוסף מכתביות וספרים של הולי הובי ומיס פטיקוט.

ומנצלת את דמות הנשים לרעה? עבודות של קוקולה

 

"אני מתה על הבגדים שלהן ועל האיורים עצמם בכלל", היא אומרת. לא קשה לראות את זה בעבודות שלה; מדובר בבנות, בדרך כלל ילדות או נערות, חלקן על גבול הבובה, בדרך כלל עם אותו מבע עצוב בעיניים. הן נראות כאילו לקחו את הולי הובי או מיס פטיקוט והשרו אותן בתוך הסחי של הבגרות, בלי שהן עצמן התבגרו פיזית. אחר כך תלו לייבוש. קישטו בכל מיני אלמנטים של תום, ואולי זה תום לכאורה - מעין לוקיישניים סמי הזויים של יערות ופטריות, וזה מה שיצא.

 

מלבד יערות ופטריות, היא משתמשת בכל מיני אלמנטים מוכרים אחרים; אחת מהן שוכבת מעולפת, מתה, לא ברורה, ולידה במבי. לפעמים היא שמה אותן בתוך שמלות סבתא, בהרבה מקרים היא פשוט מציירת אותן עירומות. כל מה שהדבר הזה יעורר בך הוא על אחריותך בלבד. יש בזה משהו מאוד פדופילי, אי אפשר להתכחש לזה, ועל כן היא שמעה לא פעם מנטרות כמו ניצול בנות, שוביניזם וכיוצא בזה.

מושפעת מתרבות הפופ 

 

"אני מערבבת גילאים ותקופות בחיים, גיל ההתבגרות עם ילדות. אני חושבת שאני מייצרת חיי נצח בדמויות שלי. כי בעצם אנחנו דמויות שבנויות מכל התקופות בחיים שלנו. אני עצמי בסוף שנות העשרים שלי אבל אני מרגישה שאני ערבוב של גיל חמש, גיל התבגרות ובחורה צעירה. תמיד יש בדמויות שלי גם זיקנה, כי תמיד אהבתי זקנים, בעיקר ניצולי שואה, בתור ילדה הייתי בטוחה שיש לנו המון במשותף, היום אני יודעת שזה די פסיכי לחשוב ככה".

 

אהבת זקנים וניצולי שואה?

 

גדלתי בכרכור. לא היו כמעט ילדים סביבי. היו תמיד שלושה ניצולי שואה סביב הבית ותמיד לזקנים יש המון סבלנות לילדים. תקופה מסוימת הייתי בטוחה שכשאתה גדל, אתה הופך להיות ניצול שואה בעצמך והיו לי המון סיוטים מזה, מה יקרה ברגע שזה יגיע גם אלי".

 

אחות של ההוא עם השיניים

מי שהשם "קוקולה" נשמע לו מוכר, צריך שוב לחזור קצת אחורה בזמן; קוקולה היתה אחותו הצעירה של טיפטיפון, הדמות הזכרית (והדי מעצבנת) עם השיניים הבולטות מ"ארץ הקטקטים", סדרת אנימציה חצי מיתולוגית שהפציעה בתוך החינוכית אי אז באייטיז. שמה האמיתי הוא נטע אברמוביץ', בוגרת מגמת איור בשנקר שיש מאחוריה כבר כמה תערוכות, והחדשה נפתחת היום (ה') בגלריה אורבניקס בתל אביב.

מערבבת גילאים ותקופות בחיים

 

למה בעצם העיסוק האובססיבי הזה באלמנטים פופיים, אפילו קיטשיים מהעבר?

 

"אני חושבת שאני, כמו אחרים, מאוד הושפעתי מהעולם בו גדלתי, בעיקר מתרבות הפופ. היה לנו אז רק את ערוץ 1, וכל דבר שהוקרן שם היה משמעותי. ה'קטקטים' לדעתי היתה סדרת האנימציה הכי טובה ששודרה אי פעם, ובטח קנו אותה כי היא היתה זולה. לצערי, שודרה רק עונה אחת, זה לא יכול להיות שיש רק עונה אחת".

 

טוב, בטח אפשר למצוא משהו ביוטיוב?

 

"ביוטיוב יש רק פרק אחד, את הפרק עם קוקולה".

 

חוץ מפופ ונוסטלגיה, קוקולה גם רואה באמנות וצעצועים סוג של מקורות השראה. "כשאני בחו"ל, אני הולכת תמיד לראות ציורים של אריסטוקרטים מטופשים. אני גם אוספת בובות עתיקות ובובות יפניות שהן מאוד ריאליסטיות. הן נקראות Dollfie. כמובן אני מאוד מושפעת מאופנה. יש לי המון שמלות מנופחות בבית ונעלים שיש לי רגשות עמוקים כלפיהן".

 

אני שוביניסטית?

לא לכולם קל לקבל את הציורים של קוקולה. יש בהם משהו מאוד חזק, מוחשי, רגשי, משהו שיכול גם לעצבן, להתריס, לזרוק את הצופה לכל מיני כיוונים שנמצאים במוחו. "כתבו עלי בלוגים שאני שוביניסטית ומנצלת את דמות הנשים לרעה. מחקו אותי ממייספייס פעמיים. אבל הדבר הכי טוב בעולם היה ששני האנשים שאני הכי מעריצה בעולם כולו אמרו לי שהם ממש אוהבים את העבודות שלי. אלו היו מארק ריידן ומייק פאטון".

דמויות שונות שבנויות מרגש אחד 

 

למעשה, אם מסתכלים מספיק זמן על העבודות של קוקולה, אפשר להאמין שמשתקפת בהן דמות אחת בלבד, כמו איזו אשליה אופטית טורדנית. "הייתי בהחלט אומרת שאותה דמות היא אני. יש לנו אותם חיים, אבל לאחרונה אני מתחילה לראות שיש לי יותר מדמות אחת, ואני לא יודעת מאיפה הן באות. הן כנראה דמויות שונות שבנויות מרגש אחד או שניים שאני חווה, ולא פורטרט עצמי שלם".

 

לרוב הדמויות יש ראש מאוד גדול, חסר פרופורציות, אבל איכשהו נראה שהוא יושב טבעי על הפרצוף. "הדמויות שלי הן העיקר בציור וההבעה שלהן היא מבחינתי הדבר החשוב ביותר. מעבר לכך שהן סוג של בובה אז מן הסתם הראש שלהן הוא בכוונה גדול".

בנות הן הרבה יותר מורכבות 

 

את מציירת רק נערות ואף פעם לא נערים. זה בכוונה?

 

"אני חושבת שבנים הם פחות מורכבים נפשית, ובתור בחורה הם פשוט דמות משנה בחיים שלי. אני מציירת רק דמויות עיקריות. הדמויות המשניות הן היצורים הלא מזוהים שלי, יתכן והם הבנים".

 

בנים פחות מורכבים נפשית? את בטוחה?

 

"לפחות הבנים שאני הכרתי. הם יותר מדי לא מודעים לעצמם, לרגשות שלהם, הם יכולים לשבת מבואסים או כועסים ולא לדעת למה. איכשהו לימדו אותם לחסום את הרגשות שלהם. אולי זה גם קשור לרגש האימהות".