בין גרוטסקה לפרסומות

תערוכה חדשה במוזיאון חיפה, תחת הקונספט "גרוטסק", תציג בין היתר את עבודותיה של האמנית גבי נתן שציוריה משלבים מנגה, פופ וקומיקס, ומבטאים יחסים אמביוולנטיים עם עולם הפרסום והצריכה

בהפנינג האמנותי "צבע טרי" קרו המון דברים מעניינים. לאחד מהם קוראים גבי נתן. האמנית הצעירה (31), שהחלה את דרכה כמעצבת בחברת "גרוויטי", הציגה שם 13 מעבודותיה. זה מה שהיה לה וכולן נחטפו. אם היתה לה כמות כפולה - סביר להניח שגם זה היה נחטף. זה לא מפתיע למי שמסתכל ומכיר את העבודות שלה. אי אפשר, גם אם מנסים, להישאר אדיש אליהן.

בין ציור לקומיקס. עבודות של גבי נתן 

 

הציורים שלה הם שילוב בין ציור לקומיקס, עם השפעה חזקה של "מנגה", תרבות הפופ ואמנות הרחוב. הם משלבים קווים של תום מסוים יחד עם גרוטסקה בצבעים עזים. הם יכולים להיראות גם אפלים מאוד אך תמיד יהיה בהן איזה זיק שובב, משהו שהו לא אפל וחסר תקווה לגמרי. לדבריה, הם מכילים גם רובד משמעותי של ביקורת כנגד תרבות הצריכה הבלתי נלאית (השותה לנו את העו"ש ואת הנשמה), הפגיעה בסביבה (השותה לנו את המים ואת הנשמה) והניצול הקפיטליסטי (השותה את כל מה שנשאר).

 

אחרי צבע טרי, לנתן לא היתה ברירה אלא להסתגר קצת בסטודיו ולעבוד על דברים חדשים. מה שיצא מהסטודיו מוצג החל מאתמול (מוצ"ש) במוזיאון חיפה לאמנות, בסדרה של חמש תערוכות תחת השם האניגמטי משהו "הגזמה פראית". העבודות יוצגו שם עד תחילת ינואר 2010.

אמנות הגרוטסק 

 

במוזיאון מסבירים שהקונספט עבור אשכול התערוכות הוא אמנות הגרוטסק. בתערוכה יוצגו כמה ממיצגי הזרם הבולטים כמו פרנסיסקו גווייה ואונורה דומיה, אך בעיקר אמנים עכשוויים (35 במספר) כמו נטלי דיורמן (זכתה בפרס אריה הכסף בבינאלה בוונציה), סשה אוקון, שי עיד אלוני, רקפת וינר עומר, שירה זלוור, רועי חפץ, מיכל יניב, גיל יפמן, שרה כהנא, עפרי כנעני, היידי שטרן, נדב ויסמן ועוד.

"ואולי אני משהו אחר לגמרי?" 

 

עבור נתן זו תהיה התערוכה המוזיאלית הראשונה. "בשביל אמנית צעירה כמוני, שרק לפני שנתיים וחצי עזבה את המשרה המלאה שלה על מנת לעסוק באמנות, זה עניין מאוד מרגש", היא אומרת. בכל אופן, כשמבקשים ממנה לנסות להגדיר עד כמה שאפשר את הסגנון שלה שעדיין יש בו משהו מאוד אותנטי ומיוחד שהוא רק שלה - היא יודעת לא ליפול למלכודת.

 

"אני חושבת שהגדרה מילולית של סגנון ציור עלולה לפספס את המהות, בדיוק כמו במוזיקה. בכל זאת אסתכן ואומר שיש זרם הנקרא 'פופ-סוריאליזם' שחלק מהאומנים המשתייכים אליו השפיעו עלי. אני מדברת על קמיל רוז-גרסיה, ג'יימס ג'ין, מארק ריידן, ג'ף סוטו, איימי סול ועוד. אולי אני קצת 'פופ-סוריאליסטית' ואולי אני משהו אחר לגמרי. מה זה משנה?"

ביטוי ויזואלי למחשבות על תרבות הצריכה 

 

כששואלים את נתן על מקורות השראה, היא דווקא מספקת תשובה לא כל כך בנאלית: "מקורות ההשראה שלי הם פרסומות, פלסטיק זול, מוסיקת אינדי (שומעת רק 106 כשאני מציירת עד שהם משמיעים רגאיי או פאנק, ואז אני בוחרת משהו מהתוכניות המוקלטות שלהם), שעשועוני טלוויזיה, אמנות רחוב, צעצועי ויניל, יפן, סרטים מצוירים וכו'".

 

יש לך קצת אובססיה עם עולם הפרסום ותרבות הצריכה.

 

"אכן, יש לי מערכת יחסים מאוד מורכבת ואמביוולנטית עם עולם הפרסום ותרבות הצריכה. הציורים הם בעצם

ביטוי ויזואלי למחשבות, תהיות ופנטזיות שיש לי בנושא. זה נובע בעיקר מהחוויות שצברתי במהלך עבודתי בתעשיית הפרסומות לטלוויזיה. בכל אופן, כרגע העבודות שלי מתמקדות בביקורת על תרבות ההמונים שהיא למעשה גם ביקורת עצמית".

 

וכשאת באה לצייר, זה תמיד מגישה ביקורתית כלפי העולם הזה?

 

"מה שדוחף אותי לצייר זה קודם כל סקרנות. כל ציור הוא הפתעה מתוכננת למחצה. כשאני מתחילה לעבוד יש לי פחות או יותר מושג מה אני רוצה, אבל תהליך העבודה מוביל אותי למחוזות בלתי צפויים והתוצאה תמיד שונה לגמרי ממה שדמיינתי.

יש לי עוד כל כך הרבה מה ללמוד, לחקור ולנסות, אין לזה סוף וזה כל הכיף".