השבוע הלכנו להכיר את האיש השקט שעומד מאחורי ההישגים, קפטן נבחרת הדייויס, אייל רן. גם היום, ארבע שנים אחרי שנכנס לתפקיד, הוא שומר על אלמוניות מפתיעה, בטח לעומת התוצאות המדהימות שמשיגה הנבחרת בהדרכתו.
רק לפני ארבע שנים, בספטמבר 2005, הנבחרת עוד התמודדה על ההישרדות בבית 1 האירופי-אפריקני, מרחק הפסד בודד מירידה למה שאפשר להגדיר 'הליגה השלישית של גביע דייויס'. בספטמבר 2009, הנבחרת תעלה למפגש מול ספרד, ב"פיינל-פור" של מפעל הנבחרות.
מי שעומד מאחורי השינוי הדרמטי הזה הוא כאמור אייל רן, שהוליך את שחקניו כל הדרך מאחד המשברים הגדולים של הנבחרת (מה שהוגדר 'מרד הטניסאים', משבר הפרמיות בין האיגוד לשחקנים, שאיימו לא להופיע למפגש בזמנו) עד לקדנציה הכי מוצלחת שלה בכל הזמנים.

אייל רן נישא על כפי שחקניו. סנסציה ביד אליהו (אורן אהרוני)
בניגוד לקולגות כמו דרור קשטן או צביקה שרף, המאמן הלאומי של נבחרת הטניס אלמוני בהרבה. למרות שהופיע בלא מעט מסיבות עיתונאים, רק עכשיו הוא מעניק ראיון ראשון, אחרי שהשתדל לאורך השנים להישאר כדמות מאחורי הקלעים.
צפו בראיון והכירו את מי שמוגדר 'האבא של נבחרת הדייויס', שבגיל 37 נהנה מהולדת בנו הבכור, שלוש שנים אחרי חתונתו עם מעיין. אייל רן מדבר על ההקבלה בין הכנת משקאות לשחקניו ולתינוקו, על ה'בייבי בום' בנבחרת הדייויס ("לפעמים דודי קצת משתעמם, כי הוא היחיד בלי תינוק, אז עוברים לנושאים אחרים שלא ישתעמם") ומפגין את כישוריו בניגון פסנתר.
רן מתייחס לאלמוניותו, מספר על השינויים שהחדיר בנבחרת כדי שתעשה את כל הדרך עד לחצי גמר הדייויס, חושף את ההרגלים של הנבחרת במלון שעזרו להצליח ומה יקרה לשיער שלו ושל השחקנים, אם ישראל תשלים סנסציה נוספת, בספטמבר בספרד. הקפטן שלא הכרתם.