החלטתי לקחת שיעור בתל אביביות מתקדמת

חבר יקר שלי שוחה כמו כריש בכל מה שקשור לפגישות עם נשים. הוא שיכלל את כללי המשחק לרמת אמנות בלתי מתפשרת, בעיקר בעקבות שנים ארוכות של חיי רווקות בכרך הגדול. יצאנו לבר הקבוע והחלטתי שהפעם אני שם לב למהלכים ולומד

טוב, אז יש דבר כזה, קוד התנהגות תל אביבי. אני מודה שחשבתי להתנהג בבנות הכרך הגדול כמו שהתנהגתי במושב בצפון. כלומר, להיות אמיתי ודוגרי. אבל נראה שהטכניקה שהבאתי איתי מהבית לא עובדת כאן בעיר. 

 

אני חייב להבין באמת מה הקטע ההזוי הזה של נשים. זה לא שאני לא מכיר את המורכבות של עניין הטלפון (מתי נכון להתקשר), או מה עושים בדייט השני (סרט זה טוב?) וכדומה. אלא שתמיד האמנתי שהכל זה שטויות מתובלות באגדות אורבניות, ושאם מישהי מוצאת חן בעיניי - אפשר להגיד לה את זה. ואם גם אני מוצא חן בעיניה, אז אפשר להתקדם הלאה ולסגור על דירת שלושה חדרים בגבעתיים.

 

מסתבר שזו לא אגדה, אבל בהחלט אורבנית. יש דרך מאוד מסוימת לגרום לבחורה להתעניין בך, ומשם סלולה הדרך למערכת יחסים חדשה (או סתם סקס).

 

עשרות בנות עברו תחת מגע ידיו/שפתיו

אז החלטתי לקחת שיעור בתל אביביות מתקדמת מחבר יקר ששוחה כמו כריש במים המקומיים. הוא שיכלל את כללי המשחק לרמת אמנות בלתי מתפשרת, בעיקר בעקבות שנים ארוכות של חיי רווקות בכרך הגדול, שמעורבבים בעשרות, אם לא מאות, בנות המין היפה שעברו תחת מגע ידיו/שפתיו ו... תמשיכו לבד.

 

יצאנו לבר הקבוע והחלטתי שהפעם אני שם לב למהלכים ולומד. פתאום, בלי ששמתי לב, נמזגו צ'ייסרים לארבעה. הסתכלתי ימינה וראיתי שהוא כבר בשיחה קולחת עם שתי בחורות נאות מראה שישבו לידינו. אז לחיים.

 

שיט. פספסתי את כל הקטע של ההתחלה. איך זה קרה? אני חייב להיות יותר מרוכז. אז לגמתי עוד דרינק קטן והצ'אקרות נפתחו, ואפילו זרמתי לא רע. בסוף הערב, אחרי צחוקים מתגלגלים ומאמץ לא קטן להצחיק את הבחורה החמודה, שבינתיים נטשה את חברתה ועברה לשבת לידי, אפילו ביקשתי את הטלפון שלה והיא אמרה "בשמחה".

 

"יפה", אמר חברי היקר, "שלב א' מאחוריך, עברת בהצלחה".

 

שמח וטוב לבב, חזרתי הביתה חמוש במספר טלפון חדש מבחורה שהצליחה לעניין אותי ואפילו להצחיק מידי פעם. אולי אני רומנטיקן עתיק, אבל לפני שנרדמתי נדמה לי שעלה על פניי חיוך קטן.

 

"תן לה להתבשל קצת"

למחרת, חברי היקר התקשר די מוקדם, ובלי לשאול מה שלומי צעק לתוך הסלולרי, "אני מאוד מקווה שעוד לא התקשרת לבחורה מאתמול!".

 

"מה קרה?", שאלתי בלחץ שנבע מההיסטריה שבקולו, "גילית שהיא היתה פעם גבר???".

 

"לא. אבל אם אתה רוצה שייצא מזה משהו, אסור לך להתקשר היום. רק אחרי לפחות יום וחצי או יומיים מרגע קבלת המספר", אמר.

 

"מה? זה חוק?", שאלתי.

 

"ברור", אמר בטון של מישהו שעכשיו גמר לכתוב את התנ"ך של הגברים בתל אביב. "אם תתקשר היום, זה אבוד, אתה יכול לשכוח ממנה. תן לה להתבשל קצת, נשים חייבות לעכל דברים, והן עושות את זה בין יום וחצי ליומיים".

 

ואני כאמור, חדש בכללי המשחק בעיר הגדולה, אז החלטתי שהפעם אני זורם איתו ועוצר את היצר הדבילי שלי, שעיקרו לא להתייחס למה שכולם חושבים ולעשות מה שנראה לי נכון.

 

מדובר בחבר יקר ומאוד מחושב, שלקח את תורת המשחק עם נשים לרמת אמנות מדויקת ומתוזמנת. הוא מקפיד מאוד לברור את המילים הנכונות בכל סמס שיוצא לו מהמכשיר. הוא יודע מתי להאריך במילים ומתי מספיקה מילה אחת. הוא מקפיד על תזמון כל סמס, ולכן הוא לעולם לא יחזיר הודעה באופן מיידי, אלא יחכה בין חמש ל-20 דקות, תלוי בסיטואציה.

 

"תדאג שיהיה ברור שאתם הולכים לפאב"

אמרתי לעצמי, שאם אני רוצה להכיר את כללי המשחק, אני זורם איתו ועושה מה שהוא אומר.

 

"תחזיק את עצמך", אמר לי בקול סמכותי, "אתה מתקשר רק מחר. אם אתה מתקשר היום, זה יכול להתפרש כאילו אתה יותר מדי מתלהב, וזה מרתיע אותן".

 

"ומתי להתקשר מחר? יש גם לזה חוק?", שאלתי.

 

"ברור". הוא שוב ענה בהחלטיות. "בשום פנים ואופן לא בשעות העבודה המקובלות. רק אחרי שש בערב, אחרת היא עלולה לחשוב שאתה איזה מובטל משועמם שאין לו חיים".

 

"OK", הנהנתי.

 

"וכשאתם מדברים", הוא כבר הוסיף בשטף של מורה בתיכון, "לא להאריך יותר מדי, חתור ישירות לפגישה, ושלא תגרור אותך לאיזה בית קפה עם שולחן תקוע ביניכם, תדאג שיהיה ברור שאתם הולכים לפאב, רק מקום עם אלכוהול".

 

"הבנתי, דווקא מתאים לי להיפגש מחר, זה מסתדר לי טוב", אמרתי לו תוך כדי הרהור על הסיטואציה.

 

"לא טוב", חתך אותי שוב חברי היקר. "אתה לא יכול להתקשר ולהציע לה להיפגש באותו ערב, כך היא תמיד תוכל לסרב בתואנות משונות. שאל אותה מתי היא פנויה וקבע עובדה. ניפגש".

 

"וזה יעבוד?", שאלתי אותו בהיסוס.

 

"תמיד עובד!", זרק לאוויר יחד עם עוד כמה דברים נוספים שלא הספקתי לרשום. אבל אני זוכר שהוא הוסיף ואמר שלא רק הגברים בעיר מכירים את השטיקים האלה, אלא גם הנשים, ולא פעם הן מצפות שתתנהג בהתאם. ואם לא אנהג בדרך "המקובלת", אתקשה לגרום לבחורה לרצות אותי. וזו הרי המטרה הסופית.

 

 

זרמתי איתו, ישבתי בבית וחיכיתי, וזה חירפן אותי. חשבתי על מה אגיד ואיך תהיה השיחה, אפילו חיפשתי אותה בפייסבוק, והקלדתי את השם שלה בגוגל. למחרת בשעה 18:04 בדיוק, התקשרתי...

 

היא לא ענתה לטלפון. גם השיחה השנייה נתקלה במשיבון. חארטה, אני אומר לכם, הכל חארטה. התקשרתי לחברי לספר לו את התוצאות, ואז הוא אמר לי: "אל תדאג, לפעמים הן כאלה, שלח לה הודעה...", והכתיב לי את המילים המדויקות, שלטענתו תמיד עובדות.

 

עד היום אני מחכה לתשובה. חארטה, כבר אמרתי? אני חוזר לצפון.

 

האימייל של יניב

 

• כתבות וטורים בנושא היכרויות ודייטינג