בניגוד לביטוחי המנהלים, שרובם טרם הצליחו להשיב את ההפסדים הדו־ספרתיים של 2008, השגת תשואות חיוביות טובות היו משימה פשוטה יחסית לקרנות הפנסיה, שכן 30% מתיק ההשקעות שלהן כולל אג"ח ממשלתיות המספקות תשואה שנתית יציבה של 4.8%.
קרן הפנסיה של כלל, השלישית בגודלה בענף, השיגה במחצית הראשונה של 2009 תשואה מצטברת של 18.1% והתמקמה ראשונה בטבלה. אחריה נמצאת הפניקס שלה תשואה של 17.8%, אך עם משקולת של 4.16% (תשואה שעליה להשיב כדי לקזז את הפסדי 2008). נוסף על כך, מדד שארפ, המודד את התשואה העודפת על תשואת השקעה חסרת סיכון, מצביע על כך שהפניקס לקחה סיכון גבוה (0.5-) באופן יחסי לתשואה שהשיגה. לזכותה של הפניקס ייאמר כי ביוני היא רשמה את התשואה הגבוהה ביותר מבין קרנות הפנסיה הגדולות.
בקרן הפנסיה של הפניקס, בחודשים האחרונים גדל מרכיב המזומנים והאג"ח ממשלתיות שמחזיקה הקרן (נכון לסוף יוני, 53.6% מהתיק) על חשבון קיצוץ המרכיב המנייתי ובהשקעות באג"ח בדירוג נמוך (BBB ומטה). באופן זה, נפגעה הפניקס פחות מהירידה במדדי המניות בחודש יוני ונהנתה מעליות בשוק האג"ח הממשלתיות.
לעומת הפניקס, בחרה קרן הפנסיה מבטחים דווקא לנצל את ההזדמנויות בשוק הקונצרני והמניות והגדילה בהדרגה את החשיפה להשקעות בדירוג נמוך (מ־5.7% בינואר ל־5.9% ביוני), ומנגד צמצמה את אחזקותיה באג"ח ממשלתיות ובמזומנים (מ־48.4% בינואר ל־43.5% ביוני). מנורה מבטחים השיגה את התשואה המצטברת הגבוהה ביותר מתחילת השנה בביטוחי המנהלים.