אשה ישראלית תאכל איתך סביח בעמידה בדוכן

היא תצחק איתך משידורים חוזרים של "רק בישראל". על הכביש היא לעיתים תקלל. היא תאמר לך מילים קשות כשצריך, ולעיתים תלחש באוזניך מילים יפות. היא תזכיר לך לשים כיפה, כי אולי תצטרך, בתא הכפפות. אשה כחול לבן, קווים לדמותה

אין לי כוונות לשמש נציגת המין הנשי לדורותיו, להיות "ישראלית לדוגמה" או להניף את נס הפמיניזם לסוגיו. פשוט חורה לי לקרוא בזמן האחרון, לעיתים תכופות מדי, השמצות חוזרות ונשנות על נשים ישראליות באשר הן, בין אם זה בטוקבק נזעם ובין אם בשיחות אקראיות. שברי מילים, שכמו שברי זכוכית, צריך לנקות או לטופף סביב בעדינות, כדי שלא להיפצע.

 

אז לאחר כמה טורים בערוץ יחסים, כגון "נשאלת השאלה: האם יש דבר כזה גבר ישראלי?" של דורית דוד וטור שלה בדבר סטיגמת הנשים הרוסיות, החלטתי לנסות ולהשיב מהזווית שלי. למפות, ככה בקטנה ולעניות דעתי בלבד, את הקדירה המהבילה שלתוכה מושלך הפרי של המין הנשי הישראלי לסוגיו עד שנוצר סלט.

 

מהי בכלל "אשה ישראלית"?

 

היא קודם כל בעלת טווח מגוון של חזות חיצונית. שילוב מרתק של עדות ומנהגים. רוב האנשים שאני מכירה הם ממילא שילובים אקזוטיים של גנים ממזרח ומערב. מבחר סוגי המראה כה נרחב, עד שכל אחד יכול למצוא לעצמו אשה ישראלית בהתאם לטעמו. שזופה, שחומה, ג'ינג'ית, מתולתלת, אחת שעורה בוהק בלבן, שיער חלק או מקורזלת. עלמה עם עיני דבש, עיניה חומות או כחול נושק לתכלת.

 

באותה נשימה אני חייבת לומר, שהמיתוס בדבר יופיין המעלף של נשות ישראל ביחס לשאר העולם מוגזם קמעה (באיטליה הן לא יפות? ובדנמרק?). אבל ללא ספק, יש כאן מכל טוב. איש איש, לפי טעמו.

 

אשה ישראלית היא זו שתבין אותך, אפילו רק מהסיבה הפשוטה, שאתם חולקים רקע משותף. אתה יכול למצוא לעצמך עלמת חן בנכר, אבל רק הישראלית שלך תביט בך במבט מבין, לעיתים מעריץ, כשתצא למילואים. גם היא היתה שם. מ"כית, מש"קית, קצינה, פקידה, או עשרות אפשרויות אחרות. גם היא יודעת את הערך של מה שאתה עושה, של מי שאתה.

 

אשה ישראלית תאכל איתך סביח בעמידה בדוכן, תכין לך שקשוקה, שחבל על הזמן. היא תתפעל ממנת הדגל שתכין לה בעמל כה רב. יש לה כישורים מגוונים ולב של זהב. היא תצחק איתך משידורים חוזרים של "רק בישראל". על הכביש היא, לעיתים, תחשוק שפתיים, תקלל. היא תאמר לך מילים קשות כשצריך, ולעיתים תלחש באוזניך מילים יפות. היא תזכיר לך לשים כיפה, כי אולי תצטרך, בתא הכפפות.

 

החברות שלי, נשים ישראליות מרתקות, עליהן אני מלהגת השכם וערב, רובן ככולן אקדמאיות, עצמאיות, מחזיקות ברשיון וברכב. מחפשות גבר טוב, הצלחה במעשה ידיהן. מחלקות את זמנן בין משפחה לחברים, בין עבודה ולימודים. מתזזות בין חובות בסיסיות לבין הנאות החיים.

 

כן, יש גם "אחיות שליליות", שמוציאות לנו שם רע של "גולד-דיגריות", תאבות-ממון. נו, אז יש גם כאלה. בדיוק כפי שאני ממאנת להתרגש מכל אידיוט שתר אחר מין מזדמן וממשיך הלאה, כך נשים חסרות כבוד מינימלי לעצמן אינן מרתיעות אותי. מהסיבה הפשוטה: הן לא מייצגות אותי, או את הנורמה.

 

ולכל מי שנלהב לקבוע אחרת, הייתי ממליצה על בדק בית פשוט וזריז: אולי יש בך משהו, שמושך נשים מהסוג הלא נכון? אולי את המודעות היתרה שלך לנושא הפיננסי ככלל ולמעמד הגבר בפרט אתה אץ להכניס אל תוך המערכות הרומנטיות שלך?

 

וממש כפי ש"נצלניות" הפך משום מה שם תואר לנשים ישראליות, גם המילה "פמיניזם" יצאה מפרופורציה ומהגדרתה המקורית. לא כל לובשת חזיה בהכרח ששה גם לשרוף אותה. אנחנו בסך הכל רוצות אפשרויות, יכולת לבחור.

 

אני, כאשה ישראלית, רוצה לבחור מה ללמוד, רוצה לבחור לכנסת, לוועד הבית, לאן ללכת. רוצה לנהוג. לנהוג ברכב, לנהוג באחריות. רוצה לקחת אחריות ולקבל אותה: על מעשיי, על התנהגותי, על גופי.

 

לא "המין היפה" ולא "המין שמכין קפה"

לא רוצה להיות "המין החזק" או "המין החלש". לא "המין היפה" ולא "המין שמכין קפה". רוצה שלהגדרה של מין לא תהיה משמעות היכן שאין בכך צורך, נניח, במקום העבודה. בעיקר רוצה להיות מה שבא לי: אשת קריירה, עקרת-בית, שילוב של שניהם, או לא לבחור כלל.

 

ואם אתם מתלוננים על מי מהסעיפים האלה, אם אתם רוצים אשה משוללת דעה או בחירה - אז לפחות אל תכבסו את המילים ותודו באמת: הרעיון של אישה איראנית קוסם לכם יותר.

 

אשה ישראלית גדלה בישראל וספגה את המנטליות שלה. יש בנו חוצפה בריאה ופלפל. יש לנו יכולת להסתגל. אשה ישראלית יודעת מה חשוב בחיים, וזה לא חייב להיות מזונות ובעל לשעבר מרובה נכסים. יותר משאנחנו שואפות לחיות ברווחה, אנחנו כמהות לנשום לרווחה, שהכל בסדר, שאנחנו אוהבות ונאהבות, מוקפות בטבעת של האנשים החשובים לנו מכל.

 

אנחנו יודעות כמה חשובות הארוחות עם ההורים, האסופה המרשימה של הרבה חברים. בחברה כמו שלנו, המשפחתיות, "הביחד", טבועים בנו.

 

כך יוצא שהאשה הישראלית היא תמהיל מיוחד במינו, שילוב בין ערכי היהדות (מי יותר מי פחות), ספיגה של תרבות מערבית ואמריקניזציה, שרידים של מוצאנו בגולה, ציונות, "ישראליות עכשווית", סלנג, ולמעשה מכל הבא ליד.

 

אנחנו לא קוקטיות כמו חלק מאחיותינו בנכר. פה תמצאו פחות נשים מטופפות על עקבי סטילטו בחליפות שאנל. תמצאו יותר נשים שנועלות כפכפי אצבע, בגלל החום בחוץ והחום האנושי, שאין לו תחליף. אשה כזאת תהיה אמיתית ופתוחה, נאורה ושמחה. וקרוב לוודאי שתתאהב בה - פשוט כי אי אפשר אחרת.