ידעתי שהוא יחטוף. ידעתי שבמדינת הקומבינה והשקשוקה בה אט אט נמחקת החברה האזרחית והמגזר השלישי מוחלש עד מאוד, יקום יום אחד עידן עופר כזה ויחשוב שאולי הוא יכול, בהשקעה של כסף בתביעה שהגיש, להשתיק את מיקי. אולי להשתיק את כולנו. אבל גם ידעתי שאני לא משאיר את מיקי לבד.
מהיותי אקטיביסט שלא תמיד יודע לנתב את האנרגיה לכלל מעשה - לא כל-כך ידעתי מה לעשות. התביישתי להתקשר למיקי ולשאול מה הוא צריך - איך מתמודדים עם תביעה מפלצתית של 3.5 מיליון שקל?
ואז טלפן אורי ענבר. אורי הוא חבר. בימאי. גם עורך דין מוכשר - אבל זה לא קשור. גם הוא הרגיש שאי אפשר לעמוד מנגד - ובהיותו האיש הרגיש הכי חכם שאני מכיר - ידעתי שיהיה לו רעיון מוצלח.
מיד הוא אמר "מיקי לא צריך פה. יש לו. הוא צריך גב". הוא שלח מכתב תמיכה בתפוצה מוגבלת, ומעודד מכמות התגובות ועוצמתן נפגשנו למחרת כשבפיו רעיון גאוני. חברת ההפקות של מיקי, "משהו הפקות", היא הנתבעת 1 בכתב התביעה של עידן עופר ו"החברה לישראל".
אם 1,000 אנשים ירכשו במחיר סמלי או יקבלו בחינם מניה בחברה של מיקי, הרי שגם אם תתקבל התביעה במלואה על-ידי בית המשפט (לא סביר לחלוטין - בית-משפט בישראל מעולם לא פסק אפילו רבע מהסכום הנתבע) - יתחלק הסכום בין כולם. 3,500 שקל. ממש לא מעט כסף - אבל חופש הביטוי כאן הוא כבר מזמן לא בחינם. אם יצטרפו יותר אנשים ילך הסכום ויפחת בהתאמה. אחרי שקיבל את הסכמתו של מיקי - יצא המהלך לדרך. גאוני כבר אמרתי?
בשבוע בו אך בקושי, נדחה למי יודע כמה זמן, מפעל ההפרטה האלים של קרקעות ישראל מבית מדרשה של ממשלת ישראל, סולידריות נשמעת כמו ביטוי אנכרוניסטי, אולי אפילו מעורר גיחוך. במדינת הירשזון ובניזרי - איש לביתו יעשה.
ואולי לא.
אז זו הקריאה שלי: כל מי שמוכן להיות המשקיע ה-1,000 ב"משהו הפקות", מתבקש להודיע ל- gam.ani.miki@gmail.com על הסכמתו להצטרף ל 999 השותפים בחברת "משהו הפקות".
כך תצא הרכישה הציבורית לדרך, רק משלב בו הסיכון על כל תומך יהיה ריאלי. (איש לא ייקח על עצמו את הסיכון לפני שלחברה יהיו אלף שותפים ראשונים). משם נמשיך: 10,000 שותפים יסכנו רק 350 שקל, מיכל וחצי דלק. 100,000 שותפים יסכנו כרטיס קולנוע. בואו וניצור עימות הוגן: "החברה לישראל" מול החברה בישראל. בואו ננטרל את הסיכון הכספי ממיקי רוזנטל ונאפשר דיון מהותי לגופו של עניין.
מי קונה?
![]()