חברי החילוני,
חברי, שעבורך היום הוא בסך-הכל יום רביעי רגיל ושיגרתי. ה-29 ביולי.
רציתי לספר לך סיפור מצמרר.
סיפור על תינוק קטן שרק עכשיו נולד למציאות של מלחמה קשה. פעוט רך שאביו יצא לרחוב בניסיון להגן על עצמו ועל משפחתו מאימת הקלגסים הארורים, אך קרס מדמם עד מהרה תחת חרבם, כשהוא מותיר אחריו אלמנה שנרצחה גם היא באכזריות ועולל יתום. בוכה. רעב. חסר אונים.
זהו סיפור על אמא יהודיה רחמניה, שגידלה את ילדיה עם המון אהבה. אם שהשקיעה וטיפחה את ילדיה, אך בשלב מסוים כבר לא יכלה לעזור להם. הרעב האיום, רעב כזה שלא נוכל לתאר לעולם, רעב שמטריף את הדעת, רעב שבו לא ניתן אפילו ללקט שאריות של קליפות תפוחי אדמה כדי לשרוד, רעב של איבוד שפיות, הביא אותה לבשל במו ידיה, ידיים של אם רחמניה, את ילדיה. מחריד.
זהו סיפורם של מאות אלפי ילדים, קשישים, צעירים וצעירות, יהודים, כן, בני עמך, שהושמדו ונרצחו תוך מספר ימים, ונהרות נהרות של דם יהודי ניגרו והפכו לנחל ארוך ומבעבע. נחל של דם יהודי רותח ושותת.
זהו סיפור על "גטו" יהודי שעלה באש. גיטו ללא גדרות תיל אך מוקף חומת אבן גדולה ואיתנה שקרסה אל מול כלי המלחמה האיתנים של האויב, שנמסה מעוצמת להבות האש הענקיות שהשמידו בגל החום הענק שלהן כל מה שעמד בדרכן. גיטו שנשרף ועמו רבבות שעלו בסערה.
זהו סיפורה של שואה איומה ונוראה, הקשה שידענו. שואה בה עונו ונרצחו מאות אלפי יהודים שעלו השמיימה מי באש ומי בחרב. זהו סיפור השמדת עם, סיפורם של מיליוני פליטים שנאלצו לנדוד לארצות כל העולם, חסרי כל, חסרי צלם, זהות או כבוד מינימלי, נאלצים לפשוט יד ולקושש מעט אוכל לפיהם או קורת גג לצלוח את הלילה.
רציתי לספר לך על שואה שאתה לא מציין, אבל לפחות כדאי שתזכור. שואה שאין לה תיעוד מלבד מגילה קצרה, חרוטה בדם. שואה נטולת מוזיאונים, נטולת סרטים עוצרי נשימה, חסרת מחנות השמדה או מצעדים. שואה איומה, הראשונה שהתרחשה על עמך, שהגלתה אותם מעל אדמתם. שואת ירושלים.
שואה נוראה לא רק מבחינה מספרית שלא הייתה כמוה בהיסטוריה של העם היהודי, אלא גם במשמעותה ובכך שלאחריה יצא העם לגלות והחלו אלפי שנים של ייסורים, גזירות, קשיים ומוות בלתי פוסק.
רציתי לספר לך
שהיום הוא יום תשעה באב, יום חורבן בית המקדש הראשון והשני, יום שבו מתאחד העם היהודי כולו באבלו בצום, בכי ומספד.
ורציתי גם לבקש ממך בקשה קטנה. גם אם אתה לא צם היום, אני בטוח ומשוכנע שאתה מכבד את זכרם של מאות האלפים שנכחדו בשואת ירושלים. לפחות תעצור לרגע קטן, רגע של מחשבה והתייחדות עם זכרם של הנספים ועם זכרם של עוד מיליונים רבים שנהרגו מאז, במרוצת שנות הגלות, רק בשל היותם יהודים.
ותזכור אותם. תזכור שאתה יהודי.