להשכין שלום בתוכנו

ישנם רגעים בחיים בהם אנחנו מוצאים את עצמנו על פרשת דרכים, אירוע מסויים קוטע את רצף החיים כפי שהכרנו עד כה ועתה אנו עומדים בפני התחלה חדשה והפחד משתק אותנו. טלי כנפי לוקחת אותנו למסע בטיפול כדי להראות לנו שלפעמים מה שמפחיד אותנו, הוא גם מה שיכול לרפא אותנו

הטלפון צלצל ומעבר לקו נשמע קולה של אישה שבורה ועצובה, קול של מי שאיבדה את היקר לה מכל. נפגשנו ביום קיצי בחודש מאי, היא לחצה את ידי ומייד התיישבה. דליה, אישה צעירה שהייתה אז בת 28, חוותה באותה עת פרידה מבן זוגה לו הייתה נשואה מגיל צעיר מאד. היא סיפרה עד כמה אהבה אותו, עד כמה בטחה בו והאמינה ביחסים ביניהם וכי לנצח יחיו יחדיו. סיפור נוגע ללב של אישה צעירה שתפיסת עולמה עמדה להשתנות מאותו הרגע בו החליטה לבדוק את חייה.

 

היא החלה לספר על עברה ובמהרה ניתן היה לראות פערים בין מציאות לאשליה, בעודנו משוחחות הבחנתי שהיא מתחמקת מכל ניסיון לשוחח על מערכת היחסים בינה לבין הוריה, ניתן היה לראות זאת באמצעות שפת גופה - הזרועות שהיו פרושות לצדדים קודם לכן, נסגרו בבת אחת לאזור בית החזה, קשר העין בינינו פסק באותם רגעים והנשימה שלה הפכה לשטחית. במהלך המפגשים הבאים, הנחתי אותה לנשום יותר מאזור הבטן התחתונה אל האף, דבר שאפשר לה להרחיב את קיומה והפך את נוכחותה למלאה יותר. עם הזמן אפשרות זו הובילה אותה להרחיב בנושאים שהיו קשים לה קודם לכן ונגעו בבית הוריה.

 

עד מהרה הגענו להבנה כי בן זוגה היווה עבורה תחליף אב והיא, למעשה, נשארה אותה ילדה קטנה ותלותית אך במערכת יחסים שהיתה אמורה להיות זוגית. היא מעולם לא הבחינה בכך שהיחסים ביניהם היו רק מילוי תפקידים אחד עבור השני, ולא נכחה בקשר זוגיות בוגרת, מעניקה ומכילה. באחד המפגשים הזמנתי אותה לצייר, בידה הפחות דומיננטית, את רגשותיה. להפתעתה, היא ציירה ילדה מאוד קטנה, מבוהלת ומצומקת. ביקשתי ממנה שתשב בתנוחה זהה לזו של הילדה מהציור, ושתרשה לעצמה לחוות את אותן התחושות שהיא מרגישה כרגע, היא התיישבה, נשמה לאט ובבטחה ואז החלו לזרום מעיניה דמעות ללא שליטה. היא בכתה, התאבלה וכאבה על דברים שחשה בתוכה ונראה שלא היו קשורים לפרידה מבן זוגה. כאשר הרגישה חזקה יותר, ביקשתי ממנה לכתוב את כל הרגשות, התחושות והתובנות שעלו בה ברגעים ייחודיים אלו. היא סיפרה שהיא מרגישה כמו ילדה בת 5 ונזכרה בסיטואציה בגן הילדים, סיטואציה בה הרגישה בודדה, נטושה ועצובה.

 

מפגישה לפגישה התאפשר לה להתגלות מחדש, להשמיע את קולה הייחודי, רגשותיה, מחשבותיה ואמונותיה. די במהרה הנושא שבגינו הגיע לטיפול נמוג, והנושא העיקרי סבב סביבה, רצונותיה, צרכיה האמיתיים, הפחדים שמנעו ממנה ללמוד ולעסוק בחלום חייה, כאשר לאורך התהליך היא הפכה מאישה תלותית לאישה עצמאית עם רצון ודרך משלה. השתמשנו בטכניקות נוספות של נשימה מודעת, עבודה עם קול, ריפוי אנרגטי ומתן לגיטימציה למי שהיא באמת ולא עוד לפחדים שניהלו אותה עוד מבית הוריה ומחייה הקודמים.

 

הקשר הטיפולי

לעיתים הקשר הטיפולי מעניק תחליף לבית, להורות, לחברות ולכל דבר שיכול לספק למטופל נחמה ומשענת בטוחה לגדול, לצמוח ולהתרפא כיאה. לרוב, מדובר במרחב מקודש שאמור לספק ולהעניק דברים שונים ורבים, ביניהם לאפשר הזנה בריאה, על מנת שהמטופל יוכל להגשים את משאלות ליבו. הקשר הטיפולי צריך להתאפיין במסירות הדדית בין שני הצדדים, חשוב לדעת להכיל את המטופל ולהעניק לו את הזמן שיאפשר לו להיחשף בקצב שלו ולעשות זאת כשהאווירה סביב מגנה ובטוחה עבורו, כדי שירגיש בטוח לעשות את השינויים שהוא זקוק להם.

 

במהלך הטיפול סיפרה דליה שכילדה נאלצה לבלות לבדה בביתה במשך זמן רב. היה לה צורך עז לרצות את הוריה ואת סביבתה על מנת לא לחוש את הנטישה והבדידות האיומה. באחד המפגשים אמרה שכעת היא מבינה מדוע היה לה חשוב להינשא בגיל כה צעיר - היא חשה צורך למלא את החסך העצום שהיה קיים בתוכה עוד מימי נעוריה. מיום ליום, המשיכה לספר, היא לומדת ומבינה עד כמה לא הכירה את עצמה, ועד כמה ההיכרות הזו מלמדת אותה להיות בהקשבה ובנאמנות לעצמה. עכשיו היא מסוגלת לראות את בן זוגה לשעבר כמי שהוא באמת, ולא רק את מה שהיה לו להעניק לה כילדה עם חסך רגשי גדול.

 

בטיפול עצמו, הוענקו לה כלים כיצד להתמודד עם רגשות הנטישה, הפחדים, חוסר האונים והחסך שמנהל אותה, בכל פעם הזכרתי לה שכל מה שעליה לעשות הוא לעצור, לנשום ולאפשר לקשת הרגשות להתקיים במרחב שלה ולא למהר לעשות דבר כדי למלא את החסך בעוד אשליה נוספת. עם הזמן הבחנתי שהמלצותיי החלו לחלחל ולהיטמע בתוכה והיא החלה לחוש יותר מלאה ושלמה בנוכחותה.

  

להתבגר ולהתגבר

חלפו שנתיים מרגע החל הטיפול, מי היה מאמין שאותה בחורה שחשה כישלון בדבר שנראה לה, באותם ימים, החשוב מכול, בגרה, ולא רק שהתגברה על הפרידה הקשה, אלא נמצאת בתהליך שהוא מסע מתמשך להיכרות של עצמה. אחד הדברים שגילתה הוא שהלבד אינו מפחיד כפי שחשבה קודם לכן, ואך יכול להיות מתגמל ומועיל. היא הבחינה בנשיותה לראשונה, למדה לאהוב את הפגיעות שבה, הרגישות האין-סופית שקיימת בתוכה ושנגלתה לה על רקע המשבר. בעבר תמיד התנהלה מהמקום הזכרי, "החזק", השיפוטי והעצמתי שניהל אותה, עכשיו היא כבר אינה מפחדת להרגיש, להתנהל ולהיראות. לראשונה בחייה היא שלמה יותר עם החלטותיה, בחירותיה ולא ממהרת לשום מקום. הקשר הטיפולי העניק לה את הזכות להתבגר ולהתגבר בקצב הנכון, תוך האזנה והקשבה לצרכיה האמיתיים ולא המדומים. עכשיו היא מסוגלת לראות את החיים כפי שהם, לנשום כמה שיותר, לצחוק ולבכות וכאחד, להצליח ולהיכשל כאחת, היא חשה חיות, אהבה ובחירה אמיתית באמת. 

 

טלי כנפי, מטפלת אינטגרטיבית