קריאה לביטול רשימת המועמדים לפרסי אופיר

הבמאי שחר צפניה, שסרטו "האור השחור" לא נכלל ברשימה, דורש מהאקדמיה לקולנוע לשנת את שיטת הבחירה, משום שלדבריו "לא מדובר בתחרות על איכות, אלא בתחרות של קשרים ואינטרסים". לדעת האקדמיה, מדובר בתרגיל יחסי ציבור

בעקבות תלונות רבות על האופן בו מתבצעת הצבעת חברי האקדמיה הישראלית לקולנוע בתחרות פרסי אופיר, החליט הבמאי שחר צפניה להגיש באמצעות עורך דינו מכתב הדורש לבטל את תוצאות ההצבעה של חברי האקדמיה שפורסמו זה מכבר, לשנות את תקנון התחרות ולקיים הצבעה חוזרת.

 

"ההצבעה במתכונתה הנוכחית לוקה באופן חמור ולמעשה לא מאפשרת לסרטים מסוימים שניגשו לתחרות כל סיכוי לזכייה, זאת ללא קשר לאיכות הסרט, משתתפיו או יוצריו", כותב צפניה במכתב שנשלח לשרת התרבות, לימור לבנת, ליו"ר האקדמיה לקולנוע, המפיק מרק רוזנבאום, למבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס וליו"ר ועדת התרבות בכנסת, זבולון אורלב.

"האור השחור". 80 חברי אקדמיה הגיעו לצפות בסרט 

 

במתכונתו הנוכחית, כל אחד מחברי האקדמיה רשאי, אך אינו מחויב, למלא טופס הצבעה שבו הוא בוחר מועמד אחד בכל אחת מן הקטגוריות. הטופס נשלח אנונימית למשרדי האקדמיה, בה רשומים כיום 750 חברים הזכאים להצביע. מרבית חברי האקדמיה הם יוצרים פעילים וכן בני משפחותיהם הקשורים, לטענתו של צפניה, באופן כזה או אחר לסרטים המשתתפים בתחרות. "אין מניעה שחבר אקדמיה יצביע לסרט שהפיק או השתתף בהפקתו. אין מניעה להצביע לסרט שבן משפחה שותף לו. על חברי האקדמיה לא חלה חובת צפייה באף אחד מהסרטים המשתתפים בתחרות ובכלל זה הסרט שבעבורו הצביעו", כותב צפניה. בכך הוא מעלה לפני השטח בעיה מרכזית שעד כה נידונה רק בתוך תעשיית הקולנוע: בפועל, רוב חברי האקדמיה אינם צופים באחוז ניכר מתוך הסרטים המשתתפים בתחרות.

 

סרטו של צפניה, "האור השחור", אותו גם הפיק, היה ברשימת 26 הסרטים שהתחרו על מועמדות בקטגוריות השונות. בסרט, שעוקב אחר מסע שורשים של הגיבור (אקי אבני) לפולין, בניסיון להתחקות אחר ילדותה של אמו, ניצולת שואה שנטשה אותו בגיל צעיר, צפו 80 חברי אקדמיה בלבד. "אל ההקרנה הרשמית שמארגנת האקדמיה בסינמטק תל אביב הגיעו כ-60 חברי אקדמיה.

בשלוש ההקרנות הנוספות שארגנתי ומימנתי בעצמי, נכחו 20 חברי אקדמיה נוספים", אומר צפניה ומוסיף, "היו שאמרו לי מראש שגם אם היו צופים בסרט לא היו מצביעים לו, כיוון שהפקות שלהם מתמודדות. כלומר, חלק גדול מההצבעות נקבעות מראש וקשורות באינטרסים אישיים. יש בזה חוסר הוגנות משווע".

 

לטענתו של צפניה, פניות חוזרות ונשנות אל מזכירות האקדמיה לקולנוע נענו בלקוניות. "אמרו לי שהם מודעים לבעייתיות אבל אין להם דרך לפתור את זה, שהם לא יכולים להכריח את החברים לצפות בסרטים המשתתפים בתחרות", הוא אומר, "למעשה, לא מדובר בתחרות על איכות, אלא בתחרות של קשרים ואינטרסים אישיים. אין לי כוונה לערער על האקדמיה הישראלית אלא על השיטה. אני לא רוצה להגיע לבית משפט, אבל אם אצטרך, אלך עם זה עד הסוף. הסרט שלי נכווה מהשיטה הפסולה אבל המאבק הזה לא אישי או נקודתי, זה מאבק על עיקרון של צדק ונקודת מוצא שוויונית לכל המתמודדים על פרסי האקדמיה".

 

כך גם באמריקה

באקדמיה הישראלית לקולנוע מיהרו להגיב למכתב. בתגובה שנשלחה הבוקר על ידי בא כוחה של האקדמיה הוא מגדיר את דרישותיו של צפניה כ"תרגיל ביחסי ציבור ותו לא". באקדמיה דוחים מכל וכל את טענותיו של הבמאי ומציגים את הדרישות כ"בלתי ריאליות בעליל", ואף אומרים: "מוזר הדבר שהטענות והדרישות הועלו רק לאחר פרסום תוצאות ההצבעה, שלפיהן לא נמנה סרטך על חמשת הסרטים הנבחרים.

אם היתה הצדקה לטענותיך, ואין הצדקה שכזו, ואף אם היה מקום לשינוי תקנון התחרות, הרי שבוודאי לא ניתן היה ליישם זאת לשנת 2009. דרישתך לבטל הצבעה שהתקיימה, לו היתה מתקבלת, היתה גורמת לכך שאף סרט לא היה מייצג את ישראל בתחרות האוסקר האמריקני".

 

באקדמיה, עם זאת, מציינים כי הם פתוחים לקבל הצעות לייעול ושיפור תהליך ההצבעה. "כל הצעה שכזו תובא לבדיקה ולאישור הגופים המוסמכים שלה. במידה ותוגש הצעה מסודרת היא תישקל והשינויים, באם יהיו, ייכנסו לתוקפם רק לאחר שיאושרו". בכל הנוגע לאיומי התביעה אומרים באקדמיה: "באם יחליט שחר צפניה לנקוט בהליכים משפטיים הוא יישא בכל ההוצאות והתוצאות של הליכים אלה".

 

יו"ר איגוד המפיקים, מוש דנון, התייחס למכתב ואמר: "אני בפירוש מסכים עם שחר צפניה לגבי הצורך לחייב את חברי האקדמיה לצפות בהיקף מינימלי של סרטים בכדי להצביע, וזאת כדי למנוע מצב בו אנשים שלא ראו סרטים מצביעים על פי הלך רוח".

 

יש להדגיש כי גם האקדמיה האמריקנית לקולנוע אינה מקיימת מעקב על היקף הצפייה בין החברים המצביעים. עם זאת, בתקנון תחרות האקדמיה האמריקנית לקולנוע בקטגורית הסרט הזר מחויבים החברים לצפות לפחות ב-20 דקות מכל אחד מחמשת הסרטים המועמדים, על מנת שיוכלו להצביע. "באקדמיה האמריקנית יושבים אנשים שבאמת חשוב להם לראות את הסרטים", אומר מקור בתעשיה המבקש להישאר בעילום שם, "לעומת האקדמיה הישראלית שלמרבה הצער יושבים בה אנשים שלא רואים את הסרטים ושלא מרגישים אחריות לדבר".