שירת הספן: חלק א'
חולמים לצאת להפלגה? נירה רוסו חיברה עבורכם את לקסיקון קרוזים ליורד הים מתחיל. כתבה ראשונה בסדרה - מ"איכות חיים" ועד "מעליות"
למען הסר ספק: כותבת שורות אלה לא יצאה לאנטארקטיקה על סיפון שוברת קרח רוסית, וגם לא על רפסודת קון-טיקי בודדת בלב משברי-ים. כל המידע שיינתן כאן הוא על קרוזים שנועדו לכל אלה שרק באנייה גדולה חשים בטוחים מטלטולים ומחלות ים.
כמו כן, הכוונה בשלב זה היא להפלגות שאינן יוצאות מנמלי ישראל. מצב זה ישתנה ברגע שתגיע לצי הקרוזים הישראלי אנייה אחת גדולה עם חדרים נוחים ועם מרפסות, וגם כי הפלגה מנמל יעד זר פירושה יציאה מסיר הלחץ והרעש הישראלי למחוזות רגועים (אם גם יקרים) יותר. וכן, אפשר לבצע הפלגה בת עשרה עד שנים-עשר יום בלי להתרושש (לכך נקדיש פרק המשך נפרד.(
למה עכשיו? כי השנה נפרצו כל הגבולות והחוקים במחירי הקרוזים בעולם כולו. זה למה. המיתון הקשה והפחד מפני השפעת הביאו להורדות מחירים ולהנחות מופלגות. כמו כן, מסתבר שקהל המפליגים הישראלי מכפיל ומשלש את עצמו מדי עונה. הנה, איפוא, מילון מונחים, עצות וטיפים לספן המתחיל. ושיהיה לכם ים רגוע.
לרשותכם הרבה לקחים מן הטעויות הענפות שביצעתי כיורדת ים מתחילה, וניסיון רציני להסביר את היופי הבלתי נדלה בצורת נופש כזאת, הפרושה על פני כל העולם. (רוצים לשייט בין טוקיו לבייג'ין? גלפגוס או בורה-בורה מישהו.(!? כי בעוד אנחנו עסוקים כאן בסוגיות הריבוי הטבעי במעלה-גמלים ג,' העולם כולו מפליג, ובכל שנה מצטרפים שפע של מסלולים חדשים ומלהיבים ומגוון עצום של הפלגות-נושא (ע"ע.( מסלולי נהרות, שילובי רכבות והפלגות ממוקדות למרחקים קצרים.
איכות חיים
לשם כך המציאו את הקרוז, ואני פה מדברת גלויות לספן עייף שימי התרמילאות שלו מאחוריו. קרוז הוא צורת מסע בו אתם משוחררים מהפקות. את המזוודה פורקים ביום הראשון למסע, ואורזים רק ביום האחרון. אתם הולכים לישון כשהחלון פתוח ורחש-ים נפלא מרדים אתכם ובינתיים מישהו מסיע אתכם במהירות מסנט-פטרבורג להלסינקי, למשל.
פקחתם עיניים? כל מה שצריך לעשות הוא לרדת כמה מדרגות ואתם בנמל באמצע העיר, בדרך כלל. שלא כמו נמל תעופה. תחשבו על הגעה לתל-אביב דרך מתחם הנמל! אתם שוכחים בנועם מושגים טורדים כמו צ'ק אין, צ'ק אאוט, בידוק ביטחוני, חיפוש חנייה, שכירת רכב, הזמנת חדרים, חיפוש מסעדה. במקום זה נכנס הראש לריחוף בטלני בחלל ומתכווץ לממדים זעירים.
מנמל לנמל, בלי להיסחב עם מזוודות (צילום: index open)
איכות הזמן
נטו. ללא הפקה. זוהי תמצית הקרוז. זמן בו אפשר לפקוח עיניים ולהתבונן סביב. וללגום המון שקיעות.
איים בזרם
או: נוף. או: הרי לשם כך התכנסנו.
וואו. זה מה שיש לי להגיד. יכול להיות שחלק מכם רוצה לשתות המון ולראות המון נערות בביקיני ולרקוד כל הלילה ולהמר בקזינו, ובקרוזים לקאריביים תקבלו את כל זה אבל חלק אחר (ואני בתוכו) בא להיות חלק מהדר הטבע ולכם מחכה גן עדן.
נניח, שטוקהולם. גם אם טסתם לשטוקהולם, מישהו ידע שהכניסה אליה והיציאה ממנה היא ארבע שעות של שכרון חושים והפלגה בארכיפלג מעתיק-נשימה שכולו לגונות, איים ולשונות מים? מישהו ידע איך נראה הפיורד הצ'יליאני מהים? ואיך, בערב, לובשים קרחוני נורבגיה צבע ורוד?
כל מי שטבע ונוף מדברים אליו ימצא עצמו פעור-פה מעצם השהייה בים ומרחביו, גם בהפלגה שאינה כוללת פיורדים, הרים, קרחונים או נופי-עתק כתעלת פנמה. אונייה מספקת לכם תמיד נקודת השקפה שונה וגבוהה: חופים מיוערים, בקתות עץ מנומנמות, מיליון פירות וספינות ומפרשיות ושקיעות (ע"ע) ואיים ותעלות ונהרות ועופות.
אינטרנט: טוּ מאץ' אינפורמיישן
קחו עצה טובה: בפעם הראשונה בה אתם מבקשים להפליג, שוטטו הרבה ברשת אבל אז פנו לסוכן מנוסה המתמחה בקרוזים, או למחלקות קרוזים בסוכנויות גדולות, או לנציגי החברות עצמן.
רוב אתרי חברות השיט לוקים בחסר, וסוכן מנוסה הוא מצרך הכרחי, שיענה על המון שאלות ויתרום מידע רב שלא ידעתם. אחרי הפלגה אחת, כבר תהיו יורדי-ים מנוסים דייכם כדי להפליג ברשת.
קחו בחשבון שהעולם מלא מטורפי-שיט (כמו כותבת שורות אלה) שנוסעים בכל שנה ליעד אחר. אחר כך הם מדרגים את חוויותיהם באתרים שלהלן. ואתם מוזמנים ללמוד מניסיונם הרב. תיווכחו שרמת הרעש בכל מסעדות האוניות הגדולות מדורגת ומדווחת, וכך גם רמת הסיורים המאורגנים שמציעות חברות ההפלגה. יש זוגות שמפליגים ארבע פעמים בשנה והקימו אתרי דירוג משלהם. (ראו "טוקבק אובססיבי.("
עצה שלי: טוּ מאץ' אינפורמיישן. נחמד להסתכל אך אל תטבעו בים המידע הלא רלבנטי.
אוכל
"קרוז הוא אירוע שבו מאות נופשים שומרים על כוננות שיא, כי בכל רגע עלולה פתאום לפרוץ ארוחה". והארוחה אכן פורצת. ודווקא היא אחידה להפתיע למרות שחברות הקרוזים אינן דומות: דבר אחד די ברור: לא תהיו דקי גזרה במיוחד בתום המסע, אם כי אין שום חובה שתשמינו, כפי שאומרות האגדות (ע"ע "ללכת על המים.("
אפשר לעבור הפלגה שלמה בלי להשקיע ולו סנט אחד באוכל או בשתייה. הכל כלול. גם התשר. תמיד יהיו לרשותכם מים, תה, קפה, קרח, חלב וברוב שעות היממה – גם הרבה אוכל. כלול. מובן ששתייה קלה היא בנוסף (המחירים הוגנים.( וגם מדורי האספרסו והקפוצ'ינו עולים כסף, למעט בארוחות הערב. המזנונים יכללו תמיד פינה אסייאתית ענקית של ארוחות מוקפצות (אתם בוחרים את המרכיבים,( סושי בשפע, אורז פשוט ומטוגן והיצע גדול מאוד.
ציון לגנאי: לארוחות שתאכלו בקרוז אין שום קשר לנמלי היעד שלכם, וזה כל כך חבל.
ציון לשבח: כנגד זה, אתם לא תאמינו לרמת החיטוי, הצחצוח והתברואה של מטבחי האוניות הגדולות. כל מה שחסר על האונייה זה וירוס מעיים שמשתולל חופשי. לכן גם המזון מוזמן ונרכש מראש אצל ספקים שעברו תחקיר נאצי, וטוב שכך.
עצה שלי: מאוד אופנתי לרטון על הסטנדרטיזציה של מטבחי האוניות. אין להם ברירה אלא להיות כאלה לאור דרישות התברואה החמורות, אבל שימו לב: הטעם השליט הוא אמריקאי. הבשר (כולל העופות,( כמעט תמיד איכותי. ההמבורגרים והפיצות מצוינים. בקיצור – מנעד רחב שקולע היטב לטעם הישראלי.
מאחורי הקלעים במטבח של "פנטזיה" (צילום: יוסף ג'קסון)
ארוחות בוקר
עצה שלי: נסו שלא להפסיד אותן. אם יש ברירה – בחרו תמיד בסיור חופים מאורגן המתבצע מאוחר יותר. הן באמת כוללות מבחר בלתי שפוי ואחר מהיצע בתי המלון בישראל. קרפים, תפיחיות פופ-אוברס, מאפינז, בייקון, המון פירות, מאפים. והאפשרות לפתוח את היום מול חלון עצום שנשקף לנמל או לים. דעו שתמיד יש גם אופציה לסעוד באוויר הפתוח, אם הרוח לא מסחררת את הפרנץ' טוסט למעמקי מפרץ פינלנד.
ארוחות שקטות (וסוגיית הרעש)
סועדים רבים לא יחמיצו את הארוחות בדיינינג-רום הראשי. שם רואים, נראים, פוגשים, מתחככים מתייעצים על יין והתפריט (בהגשה(! שופע (אך לא תמיד נפלא) בערבים של "אני? טוקסידו"? (ע"ע) תוכלו לחזות במיליון תלבושות ערב. את מקומכם בחדר האוכל, ואת המשמרת הקבועה (יש שתיים או שלוש,( קובעים יחד אתכם לפני ההפלגה. במידת האפשר – בקשו מקום ליד חלון ובפינה שקטה ככל שניתן.
הבעיה, באולמות הגדולים, היא רעש גדול. מי שרגיש לכך חייב לדעת שיש תמיד אלטרנטיבות שקטות: פינות שונות באונייה בהן מוגשים מאכלים, שירות חדרים (שנעשה במאור פנים ובשמחה,( ובתי קפה לסוגיהם ומסעדה אחת או יותר מפוארת, אינטימית וספציפית. למחיר הסעודה במסעדות המיוחדות מוסיפים כעשרים דולר לסועד. ב"סרניטי" של חברת קריסטל יש סניף מרגש של "נובו," ואנו ישבנו שם שעות לפני הארוחה רק לראות את יצירות הסושי מאסטר בהתהוות. באוניות "סלבריטי" אפשר לסעוד למעלה, בשקט גמור ובאינטימיות – מול קיר הזכוכית הנשקף לים. קוראים לזה ."casual dining"
עצה שלי? אם אתם טיפוסים לא ממוסגרים אפשר גם לחפף את קביעת השולחן והמשמרת המדויקים, למרות שכולם משקיעים בה תעצומות נפש. כבר יושיבו אתכם היכן שהוא, ותוכלו בכל יום לנסות משהו אחר, כי חלק מכם פשוט שונא את הכבילה לאותה שעה ולאותו מקום. חלק אחר זקוק לעוגני מקום וזמן – ועל כן יתמסר לשריון מקום וזמן מראש.
איך מוצאים את מקומות האוכל? פשוט וברור. מדי יום אתם מקבלים דו"ח כתוב עם כל פעילויות האונייה כולל פירוט ברור ובהיר של כל נקודות ההסעדה, אופיין ושעות הפעילות שלהן.
גבר להשכיר
פול (גבר מרקיד מקסים מ"קריסטל:(" כל הבעלים שולחים אליו את הנשים כדי שיוכלו לראות כדורגל בשקט. כן, יש כזה דבר, והוא נפלא! אתן לא תאמינו, אבל כיוון שחברות הקרוזים מאד מעוניינות בכן, נשים פנויות, הן שוכרות גברים עם רקורד מרשים (קצין בדימוס, רופא, כימאי שוודי,( ולכולם יש מכנה משותף: הם רקדני צמרת, הרבה יותר מן הבעל או האקס שלכן עם רגלי העץ. מטרתם היא לדאוג לך במשך ערב תמים. לרגע לא תשבי.
עצה שלי: לכי על זה. גם אם את נשואה ובעלך מנמנם בתחתוניו בחדר. כווני את הטלוויזיה עבורו לערוץ הספורט והתלבשי נפלא. למלווים האלה, הקרויים ,escorts אסור לנהל רומן מעדיף או מפלה עם פנויה מסוימת. רובם גם נשואים ממילא, אבל איך שאת תחוללי! וכמה טעים יהיה הקוקטייל! ואיזו תערובת של גברים שווים האניות האלה מביאות. והנה למדת מה באמת אפשר לעשות בטנגו.
הסדנה לשוקולד
גם כאן ההיצע עצום ומתבצע ללא פרומואים. תרצה – תבוא. לא תרצה – תתבודד.
המבחר מבלבל, ואין ברירה אלא להתעמק בו. יש קורסים, סדנאות בישול, אין ספור תחרויות, מרצים אורחים, שיעורי ריקוד, מופעים, אירועי-התוודעות, קוקטיילים, סיורים (כולל חדרי המכונות) תצפיות. למשל, בחברת "קריסטל" מופעלת "אוניברסיטה על הים" המאפשרת לנוסעים בוגרים ללמוד את רזי המחשב, וללמוד נגינה בשיטת ימאהה, בין היתר. אין לזה סוף – אך תמיד אפשר לבחור באופציה שקטה של בהייה בטלה.
התבודדות
אם רק תרצו – תוכלו לסדר לעצמכם מסע מלא התרחשויות וריקודים ודיסקו ובינגו וטכנו ולוטו ולהיות מוקפי אדם עשרים וארבע שעות ביממה – אבל אני טוענת אחרת. כל השעות שלי על סיפוני אוניות מוכיחות שגם באונייה הגדולה ביותר (וב"קרניבל" ו"רויאל קריביאן" מדובר בשלושת אלפים נוסעים ויותר,( תוכלו תמיד אבל תמיד להתבודד. תמיד יימצא לכם סיפון שקט לחוות בו מדיטציה של גלים ושקיעות וריכוזים בלתי חוקיים של עופות ים. ותמיד תוכלו לקחת לשם כוס קפה או איזה פיצה. באונייה "אוסטרדם" (של "הולנד אמריקה(" יש סיפון קדמי בקומה העליונה שמגיעים אליו דרך הספא, והוא חשוף מאוד לרוחות ומבודד. באונייה "סנצ'ורי" ")סלבריטי(" יש סיפונים קטנים בכל קומה. ב"סרניטי" ")קריסטל(" יש סיפון עליון שאיש אינו פוקד. תמיד יהיה מישהו מהצוות שיכוון אתכם ולרוב – בקומה בה אתם גרים.
אין כמו סיפון בודד (צילום: index open)
טרנס-אטלנטי
תקשיבו, ותקשיבו טוב. זוהי קריאה אחרונה לבני המזל ביניכם שאינם חייבים לדפוק שעון במשרד. כן. כן. אתם שפרשתם לגמלאות! לכל חברת שיט אמריקאית יש צי אוניות שמשוטט בקיץ באירופה וחייב לחזור ליבשת אמריקה לעגינת חורף! עונת הנדידה של הספינות מערבה מתחילה באוגוסט ונמשכת עד נובמבר! אלה הפלגות ארוכות, שלוות וזולות במיוחד! שכן האונייה תפליג למעגן שלה בנסאו גם אם היא ריקה לחלוטין. זו ההזדמנות שלכם לחוות הפלגה נפלאה בחצי המחיר. המסלולים שונים. הצפוניים עוצרים לעתים בגרנלנד ובהליפקס, ומסיימים בניו יורק. הדרומיים שטים אל פלורידה דרך מיורקה, גיברלטר, או פינות ספרדיות אחרות. מה שדרוש כאן הוא המשאב הנדיר הנקרא "זמן."
באביב, כמובן, הן ישובו חזרה. הספינות מפליגות מאמריקה לאירופה – ושוב זו ההזדמנות שלכם לתפוס טרמפ.
טוקבק אובססיבי
הנה מקומות עם טוקבקים ודירוגים של כל אספקט בחיי אונייה:
ללכת על המים
קשה לשכוח את הבוקר הראשון בו יצאתי להליכה על הים. כיוון שהחדר שלי היה נטול חלונות לא ידעתי מה אמצא. בחוץ, באוגוסט, הייתה רוח ים חריפה ומשכרת וההליכה על הסיפון נמרצת ומרעננת לאין שיעור. נכון. קרוזים פירושם אוכל טעים, זמין, מתמיד וללא עלות נוספת. כלומר, האבסה.
אך נוסעים חכמים שבים מקרוזים בלי גרם נוסף אחד. משתמשים במדרגות ולא במעליות (ויש המון תעבורה בין הקומות והסיפונים.(
בכל אונייה יש סיפון אחד שאותו אפשר להקיף ללא הפרעה, והמרחקים מסומנים ולעתים מוסיפים לך מדריכי כושר עם משקולות. באוניות הטובות יש חדרי כושר ענקיים, שקופי קירות. ופופולריים מאוד, אך אין, אין תחליף לצעידה באוויר הפתוח, החריף והמלוח, תוך זמזום כל שירי הים ששמענו אי פעם.
לגנוב הביתה
"אתם בוודאי מתלבטים," מסביר מנהל הקרוז גארי ווקר (אחד המקסימים שפגשתי,( "איך בדיוק תארזו את הסט הנהדר של קערות קורנפלקס שפילחתם מחדר האוכל כדי להשלים את הסרוויז בבית? אז תשמעו: הכי טוב לארוז במגבות העבות והמפנקות מהאמבטיה." מה שמוכיח שאנו בחברה טובה, ושכל חברות הקרוזים סובלות ממכת הגניבות. ומה שמוכיח גם שכן, הם שמים לב. לכל כלי ומגבת.
מה אם אני אקיא?
"אני מבקש להזמין אתכן גבירותי לריקוד נועז. אתן רק תעמדו והאנייה כבר תרקיד אתכן" (טום, מנהל הקרוז בלילה גבה-גלי). גם באוניות הענק זה קורה, שהדרך מסתבכת. נכון שזה נדיר. חברות הקרוזים לא פראייריות. נוסע שמקיא לא יחזור ולכן נבחרים מועדים ונתיבי שייט נוחים. יש פינות ימיות ידועות מראש כמו כיף הורן בדרך לאנטארקטיקה או הים הצפוני, ליד חופי סקוטלנד בהן צפויות טלטלות. לא תאמינו כמה הצוות ערוך מראש עם פתרונות ממדבקות ועד ג'ינג'ר. עדיף בכל מקרה להביא מהבית.
מטבע זר
הצטיידו מראש! אתם תודו לי עמוקות. גם אם המסלול עובר בין קרונות, דרכמות, יֶנים ורופיות, אל תסמכו על דלפק המטבע הזר של האנייה, ולא על שער החליפין הצייקני שלו והתור האימתני שמשתרך אליו.
מעלית (א('
מנגנון מהיר ומשוכלל שמעלה אתכם מיד אל הסיפונים והמסעדות העליונים. לפעמים הוא גם עשוי זכוכית. לרוב, במיוחד בשעות העומס, הוא תפוס לחלוטין ופקוק ויש להמתין לו בסבלנות (ע"ע "ללכת על המים.("
מעלית (ב('
אתם לא תאמינו, אבל אצל הגויים המשונים האלה, מקובל שכאשר המעלית מגיעה זזים הממתינים הצידה, וראשית חוכמה מאפשרים לאלה שבפנים לצאת בשקט בלי להיכנס בהם חזיתית או להדוף אותם פנימה. סצינת בלהות: מעליות באנייה המכילה 1,800 נוסעים ישראליים.
בפרק הבא, בין היתר: חדר בלי נוף, מכתב ממחלקת משק הבית, אני אנווט, ערב-טוקסידו, מלכודת הסיורים המאורגנים, שקיעות, תום-קרוז. זהירות: אירוע שוקולד.