משחק החיים: "את מעצבנת ורוצה לדעת הכל"

המתבגר שלכם הפך לבלתי נסבל? למה שלא תנסו להחליף איתו תפקידים? יכול להיות שתגלו דברים מעניינים. גלית לוי על שיטת הפסיכודרמה לטיפול במשפחות

"אורן קום מהמיטה"

"אני לא רוצה לקום. אני לא רוצה לראות אותך. את נכנסת לי לחיים ומעצבנת אותי ואת רוצה לדעת הכל".

 

הדו-שיח הזה, לא קשה לנחש, מתנהל בין מתבגר לאימו. אבל באופן מפתיע הוא לא מתנהל בביתם, אלא בחדר הטיפולים של פסיכודרמה משפחתית ומה שמפתיע עוד יותר היא העובדה שמילות הכעס והטרוניה של המתבגר מגיעים דווקא מהכיוון של אימו שבמשחק חילופי התפקידים מגלמת את תפקיד בנה והוא 'נכנס לנעליה'.

 

"זו פשוט חוויה אחרת. זה עוזר להבין ולהמחיש את הדברים לעומק", מספרת מ' שהגיעה לטיפול עם בתה בת ה-11 שסבלה מתופעות של אכילה כפייתית. "המשחק הדרמטי אפשר לי להבין את הבת שלי ממקום של הזדהות ואפשר לה להבין את העולם שסביבה בצורה טובה יותר", מספרת האמא על התהליך שעברו השתיים בחדר הטיפולים של ישראלה שיר, מומחית בטיפול בהבעה ויצירה, מרצה לפסיכודרמה אנליטית וקבוצתית, מדריכת סטודנטים ומטפלים. שיר מאשרת כי הפסיכודרמה תורמת לדיבוב הילדים. "לא פעם קרה שהורים גילו בזכות הטיפול, חוויות טראומתיות שחוו ילדיהם".

 

לא מתעסקים בהשערות

הפסיכודרמה היא שיטה טיפולית תרפויטית המבוססת על טכניקות פעולה. בניגוד לטיפול קונבנציונאלי שבמהלכו יושבים ומדברים, בפסיכודרמה עושים וחווים, ממחיזים סיטואציות מן החיים. "לא מתעסקים בהשערות", אומרת שיר.

 

השיטה מתאימה גם לטיפול בקבוצה וגם כטיפול ביחידים. "כשאמא מגיעה אלי לקליניקה ואומרת שקשה לה עם הבן שלה והוא היה צריך לקום בבוקר והוא אמר ככה והיא אמרה ככה... אני מציעה לה לקחת את תפקיד הילד שלה ואני הופכת להיות היא. ואז אין כאן דיווח של הסיטואציה אלא המחשה שלה. האם עומדת ומדברת בדיוק כמו הבן שלה.

 

"התהליך הזה מאפשר לכל אחד מהצדדים ללמוד דברים חדשים על עצמו ועל בן המשפחה שמולו. דברים שבאופן טבעי היו נשמטים בדיווח על האירוע, מופיעים פתאום בצורה חיה וברורה, בשפת הגוף, בטון, בבחירת המלים". שיר מסבירה שכבר קרה לה שתוך כדי התהליך המטופלת גילתה פתאום דמיון בין בנה ובין אביה, ו"הבינה שהיא מגיבה כלפי בנה בדפוסים שבהם היא נהגה להגיב כלפי אביה".

 

את מי שחושש כי מדובר במכינה לתיאטרון מרגיעה שיר שאין צורך בכישרון משחק יוצא דופן. "אבל הכלי הזה באמת מתאים יותר לאנשים שאינם מופנמים. מי שאינו ורבלי וחסר מיומנויות תקשורת בסיסיות יתקשה יותר, אבל תמיד אפשר ללמוד", היא מבטיחה. "למטפל בפסיכודרמה חשוב שתהיה היכולת לדייק את הדמות שמתוארת לו, ודווקא אצל מטפלים בפסיכודרמה, כישרון המשחק חשוב יותר".

 

שתק כמה פגישות

בטיפול משפחתי באמצעות פסיכודרמה הילד נכנס כאמור, לתפקיד הורה וההורה לתפקיד הילד. "כשאני מבקשת מכל אחד מהם להשמיע את קולו ואת הסיבה שלשמה באו לקליניקה, מתבררים פערי הציפיות ביניהם. ובמעבדה, במיקרוקוסמוס שמציע חדר הטיפולים, כל אחד יכול להביע את הרצונות שלו בבטחה", מסבירה שיר ומספרת על מתבגר שהגיע עם הוריו: אמא שהיתה מאוד מגוננת ואבא שהיה מאוד ביקורתי.

 

"מהמתבגר שהיה הבכור במשפחה, היו המון ציפיות והוא הגיב כלפי הוריו בכעס ועצבנות. "במשך כמה פגישות הוא שתק לגמרי", מספרת שיר "ואז הזמנתי את אבא שלו לספר איזה מתבגר הוא היה כשהיה ילד והצבנו עוד כיסא בשביל האבא שלו, הסבא של המתבגר, ואיך הוא כהורה התמודד עם גיל ההתבגרות של בנו. פתאום האבא התחבר לאותם דבריו שהוא רצה מאבא שלו בגיל ההתבגרות ולא קיבל. זה עזר לו להבין טוב יותר את הבן שלו ואת הקשיים שלו. פתאום עלה כל הדמיון ביניהם והטיפול מאוד קירב אותם", הפסיכודרמה עוזרת לפתוח ערוץ תקשורת.

 

שיר עובדת עם הורים וילדים ביחידים או בקבוצות של 8-12 איש או 6-4 בהתאם לגיל. "ילדים עושים אדפטציה במהירות והשיטה מתאימה לילדים בתחילת גיל ההתבגרות שמעדיפים את האקטיביות של הפסיכודרמה על פני שיחות ארוכות", היא אומרת. כדי לעזור למטופלים הצעירים, היא מוסיפה, יש אצלה בחדר הטיפולים אביזרי תפאורה שיכולים לדמות את חדרי הבית או את כיתות בית הספר וגם תלבושות למי שצריך להיכנס לאווירה.

 

"הטכניקה הזו מצליחה לגייס יותר בקלות נקודות מבט של הומור וחיוך ולהאיר סיטואציות שונות מחיי המתבגרים והמשפחה באור סלחני ומבין יותר". השיטה מתאימה במיוחד לילדים שצריכים ללמוד דפוסי תקשורת או כיצד להתנהל בחברת ילדים אחרים. "הם לומדים לתפוס מקום באופן חיובי, להביע את הרצונות שלהם, לעמוד על שלהם, כשצריך, וגם לראות עצמם בסיטואציות שונות. הם חווים במיידי את תוצאות הבחירה שלהם באיזה אופן להגיב".

 

למי שתוהה, לא מדובר במחזות ארוכים רבי מערכות, אלא בסצנות קצרות וממוקדות על אירועים שונים. בכלל, הטיפול בפסיכודרמה הוא קצר טווח ואורך מינימום עשרה חודשים עד שנה ומכסימום כשנתיים-שלוש. "לפעמים אני משתמשת בטכניקה של ראיון ומבקשת מהמטופל שלי להיכנס לדמות משמעותית ולענות לשאלות שלי כשהוא בכובע של דמות אחרת. בצורה כזו הוא יכול לגלות דברים חדשים על יחס הסביבה כלפיו וגם להבין יותר את המניעים של הדמויות שסביבו".

 

להורים מייעצת שיר להשתמש במשחקי חילופי התפקידים לא כדי 'להחזיר' לילד או לעשות לו 'דווקא', אלא מתוך כוונה אמיתית להציב מולו מראה שתשקף לו את הסיטואציה או כלי שיעזור לו להבין ולגלות אמפתיה במצבים מסויימים. "ממקום שמכבד את הילד ומתוך כוונה נכונה", היא מסכמת.

 

כמה עצות לניסיון בבית:

• אם הילד ילד עושה מעשה מבאס או מרגיז אפשר להחליף איתו תפקידים ולהראות בלי להגזים מה הוא עשה ולבקש ממנו להגיב.

 

• כשהילד מסרב לכל הצעה אפשר להשתמש במשחק חילופי התפקידים ולהציב מראה מולו. אפשר לומר לילד: "אני רוצה להראות לך כמו מה אתה נראה עכשיו. לכל מה שאני מציעה אתה מסרב. תראה מה אני רואה".

 

• כשאחים רבים אפשר להציע להם להחליף תפקידים: "בואו תתחלפו רגע ותחשבו כל אחד מה הוא היה רוצה ואיך הוא היה רוצה שיתנהגו אליו. אם אתה - רועי ורועי הוא תום. מה תום רוצה מרועי? איך אתה רוצה שרועי יתנהג אליך. מה אתה יכול לבקש ממנו עכשיו?"