"רוב עברייני התנועה הם אנשים מהיישוב"

שופט התעבורה מעורר המחלוקת אברהם טננבוים, מזכיר שוב: מרבית עברייני התנועה הם בעלי ידע, יכולת וריסון עצמי הדרושים לביצוע עבודות שירות, במקום ישיבה בכלא. אלא שמשרד הרווחה לא יכול לעמוד בעומס המוטל עליו, ולכן נמנעים שופטים מהטלת עונש זה

האם הגיע הזמן להפסיק לשלוח עברייני תנועה לכלא? שופט בית המשפט לתעבורה בירושלים, אברהם טננבוים, מצהיר שוב: לעיתים, עבודות שירות הן עונש מתאים לעברייני תעבורה. שופט התעבורה אברהם טננבוים, שפסיקותיו מעוררות לא אחת מחלוקות חריפות, סבור כי במקרים רבים יש להעדיף עונש של שירות לתועלת הציבור (של"צ), על-פני עונשי מאסר בפועל. זאת, מאחר שעברייני תנועה רבים הם אזרחים נורמטיביים ולא עבריינים מועדים, ולכן ראוי להטיל עליהם עונשים הולמים למהות העבירה.

 

בהחלטה שפרסם, כותב השופט כי "רובם של עברייני התעבורה הם אנשים מן היישוב, בעלי פרנסה ומשפחות, שמצאו עצמם על ספסל הנאשמים בשל עבירות תנועה שייתכן והן חמורות, אך אינן מעידות על האופי העברייני של מבצעיהן. יתירה מזו, רובם הם בעלי הידע, היכולת, והריסון העצמי הדרוש לשם ביצוע שירות לתועלת הציבור".

 

אולם, לדברי טננבוים, שופטי תעבורה ממעטים להשתמש בעונשי עבודות שירות, מאחר ששירות המבחן במשרד הרווחה אינו מסוגל להתמודד עם עומס העבודה המוטל עליו. כך כותב השופט: "בית המשפט איננו יכול להטיל עונש חוקי ולגיטימי המופיע בחוק כאמצעי ענישה. זאת, משום ששירות המבחן הממונה על ביצוע העונש, איננו יכול לעמוד בלוח זמנים סביר. התוצאה היא שבית המשפט איננו מטיל עונש זה". דברים דומים אמר השופט לפני כשנה, אך נראה כי דבר לא השתנה.

 

למה צריך הציבור להאכיל עבריינים?

בהחלטתו, מפרט טננבוים את הסיבות להעדפת עונשי עבודות שירות. לדבריו, ענישה "הרתעתית", כמו למשל מאסר בפועל, אינה הפתרון המתאים לכל העבירות. אחד הנימוקים שמעלה השופט הוא כלכלי: "במקרים רבים - כגון במאסר - מוטלת עלות הענישה על החברה, כך שנמצא הציבור לוקה פעמיים. לא די שהעבריין גרם את הנזק, אלא שצריכה המדינה לשאת בהוצאות הענישה? למה צריך הציבור לשאת בהוצאות המאסר שבהן עליו להאכיל, להשקות, ולטפל בעבריין על חשבון האנשים ההגונים?".

 

אלא שהטיעון הכלכלי אינו מהווה סיבה מספקת להעדפת עונש של עבודות שירות, וכך ממשיך טננבוים בהסבר: "שירות לתועלת הציבור מהווה עונש הולם. אין ספק שמדובר בענישה, משום שעל הנידון להקדיש - על חשבונו ועל חשבון זמנו החופשי - מספר שעות לא מבוטל. מאידך גיסא, יוצא הציבור נשכר מענישה זו. הנידון תורם ממרצו ומכוחו לטובת החברה, ללא שום תמורה ועל ידי כך מפצה את הציבור לפחות על חלק ממה שגרם לו".

 

טננבוים גם מציין כי עונש של עבודות שירות הוא עונש חינוכי, המפגיש את הנאשמים עם אוכלוסייה נזקקת. "הניסיון גם מראה", ממשיך השופט, "כי סוג זה של עונש נתפס על ידי הנידון בצורה אוהדת יותר וגורם לעוינות מופחתת בינו לממסד".

 

"להוציא את התפקיד משירות המבחן"

אם כן, מדוע לא נעשה שימוש תכוף יותר בעונשי עבודות שירות? לדברי טננבוים, הסיבה היא כלכלית בלבד. "לו היה הדבר בידי שופטי התעבורה, היה נעשה בו (בעונש עבודות שירות) שימוש רב הרבה יותר, אך מבחינה טכנית הדבר איננו אפשרי. זוהי לא רק דעתי האישית, אלא גם דעתם של עמיתי שופטי התעבורה. הבעיה היא שכל בקשה לתוכנית של"צ - ואפילו ללא תסקיר מפורט (של שירות המבחן) - לוקחת כששה חודשים ויותר כשלעיתים רבות מתבקשת דחייה. המשפטים מתארכים פלאים, והאפקטיביות של הענישה מתעמעמת".

 

אם כן, מה מציע השופט לעשות? כרגיל בפסיקותיו של טננבוים, יש יותר מרמז עבה לממסד מה הדרך הנכונה: "עברייני התנועה אינם אנשים מסוכנים בדרך כלל. לא ברור כלל כי דווקא קציני מבחן הם אלו הצריכים לדאוג לשירות לתועלת הציבור. בעבירות תעבורה, כאשר מדובר בנאשם בעל מקצוע ורישיון נהיגה, אין בכך בהכרח צורך. אם ישנה בעיה תקציבית, ייתכן ומן הראוי לשקול להוציא את התפקיד מידי שירות המבחן, ולהעבירו לגוף אחר, או לגוף התנדבותי שיוכל לעמוד במשימה. ייתכן מאוד שלא שירות המבחן על עובדיו המומחים הוא זה שצריך לטפל בהם - אלא גוף מנהלי, ובהליך פשוט יותר".

 

מה התועלת בקילוף ירקות בכלא?

טננבוים אינו היחיד הסבור כיום כי יש להגביר את השימוש בעונשי עבודות שירות. כך התבטא בעניין בעבר ראש לשכת עורכי הדין, עו"ד יורי גיא-רון: "גישת ההרתעה כמרכיב מרכזי בענישה הנה שגויה ומיושנת. על הענישה להביא תועלת לחברה, לקורבן או לסביבתו - ולעבריין המורשע. שום תועלת מסוג זה לא תצמח מקילוף ירקות משך זמן ממושך מאחורי סורג ובריח על ידי אדם נורמטיבי. רגש הנקמה המוצדק של משפחות הקורבנות אינו הגורם הדומיננטי בקביעת מרכיב הענישה".

 

טננבוים וגיא-רון, כמו רבים אחרים כיום במערכת המשפט, סבורים כי במקרים של אזרחים "נורמטיביים", ניתן לייצר הרתעה גם באמצעים שאינם כוללים מאסר. כך ניסח זאת עו"ד גיא-רון: "אני סבור שאפשר לייצר הרתעה גם באמצעות שורת מגבלות אחרות על חייהם של אנשים נורמטיביים, המורשעים בגרימת מוות ברשלנות, באופן שייצאו משגרת חייהם ויהיו מוגבלים לתקופה ארוכה. יהיה לכך ערך חינוכי ואפקטיבי רב יותר מאשר להימצא בכלא, מקום בו הם אינם מביאים תועלת לאורך זמן".