חוזרים ללימודים: מי מפחד מכיתה א'?

הוא כל כך קטן. איך הוא יסתדר עם כל הענקים האלה בהפסקה הגדולה? ומה בשיעורים - איך התינוק-פעוט-ילד שלנו ישרוד? כמה עצות להורים שעולים לכיתה א'. וגם לילדים

עוד מעט יתקדם הפעוט שלנו (אמור מעתה ילד) לכיוון שער בית הספר, גורר תיק המכסה שני שלישים מגופו הצנום. "אתה מתרגש?" נשאל ונמחה דמעה בסתר. הוא יהנהן, דעתו מוסחת. "יהיה בסדר", נגיד בניסיון נואש להרגיע את עצמנו, הרי רק לא מזמן נפרדנו בגן (איך שהזמן רץ). נצעד ביחד לכיוון הכיתה (הוא קטן מדי!) בעוד המוני תלמידים עצומים, כן, עצומים, חולפים על פנינו. בכיתה הוא ימצא את השולחן עם התמונה שלו ויתיישב ליד שני ילדים זרים (מה יהיה בהפסקה?), לאחר דקות מספר, המורה תבקש מההורים לצאת מהכיתה (כל כך מהר?) והדלת תיסגר. שלום כיתה א'.

 

מדוע אנו חוששים כל כך?

"מבחינת ההורים יש כאן תהליך מאוד משמעותי. הילד שהם בישלו ואפו במשך 6 שנים, יוצא לראשונה לחברה הגדולה והרחבה שעומדת לשפוט את ההורות שלו", אומר ד"ר צביקה תורן, פסיכולוג חינוכי. "בגן הכל מרוכך וזורם. בבית הספר מתחילים לתת ציונים, להשוות ולעיתים לתת משוב העלול להיתפס גם כביקורת על ידי ההורים.

 

"אומרים 'הוא לא יושב בכיתה', 'הוא עצלן', 'הוא מתקשה בזה ובזה' ומבחינת ההורים זוהי בעצם העברת ביקורת על ההורות שלהם במובנים רבים. התוצאה יכולה להיות מאמץ להורות טובה יותר או לתוקפנות וביקורת כלפי בית הספר הנובעת במקרה זה, מתוך רגשי אשמה. בכיתה א' נחשף למעשה לעולם החיצוני ובצורה רחבה האורגניזם המשפחתי הזה. ההורים לחוצים וחרדים יותר כיום ופעמים רבות הם גם לא ערים לכך".

 

החלש בשרשרת המזון

"הורים בשלב הזה עוברים תהליך של איבוד שליטה. הילד נשלח לבית ספר שהוא מקום המוני עם ילדים מכל מיני סוגים וגדלים והילד שנכנס לכיתה א' הוא החלש בשרשרת המזון הזו. הם חוששים שהוא יפגוש חברים שישפיעו עליו לאו דווקא לטובה ושהוא לא יוכל להתמודד עם זה ומעבר לכך, ישנם ספקות - האם הילד יצליח לעמוד במשימה ההתפתחותית החדשה. רוב ההורים מגלים שאכן הכינו את ילדם היטב והוא חוזר מבית ספר ואומר 'היה טוב והיה כיף', אבל החששות קיימים".

 

כיתה א' הינה השלב המשמעותי הראשון בו באים בדרישות של ממש לילדנו. הדרישות הינן בשלושה מישורים: המישור הלימודי, המישור ההתנהגותי והמישור החברתי. המתכון להצלחה על פי כרמית גלעדי, מנהלת בית ספר יסודי "מעבר אפק" בקיבוץ עינת, הוא הבשלות בשלושת מימדים אלו. "מי שמגיע מגן שהכין להתמודדות בשלושת המישורים הללו ומגיע בשל מבחינה רגשית וקוגניטיבית יעבור חוויה טובה בכיתה א'. כמובן שגם משפחה תומכת ברקע היא משתנה חשוב".

 

לדברי גלעדי, הילדים של היום מצפים להמון אקשן ולתחלופה מהירה של עשייה. אם הם חזקים בתחום מסוים, קשה להם להתמודד עם תחומים בהם הם אינם חזקים. בנושא הקשרים החברתיים מתבטא קושי ביכולת לווסת רצונות ולדחות סיפוקים. פחות מוותרים זה לזה. בזמן בירור שלאחר תקרית חברתית הקוגניציה מאוד חזקה - הם יודעים להסביר את הדברים ולדבר בסיסמאות ששמעו בגן או בבית, אבל לא מצליחים ליישם אותן בפועל. "שומעים המון 'לא בא לי', 'את לא מחליטה עלי' ו'משעמם לי' ומשעמם לי כידוע, אינו מצביע בהכרח על ידיעת והבנת החומר, אלא דווקא על קושי".

 

מהן הסיבות לשינויים אלו על פני זמן?

"אני מרגישה שההורים מבולבלים. מצד אחד הם רוצים לגדל את הילדים אחרת ממה שגידלו אותם ומצד שני הם מתלבטים בין כל מיני תפיסות חינוכיות. ברור להורים שצריכה להיות משמעת, אבל קשה להם כשהיא מוכלת על הילד שלהם. הם לרוב מעורבים ומאוד רוצים להשקיע, אבל מצד שני עסוקים מאוד וכשיש זמן פנוי, הם מעדיפים שזה יהיה זמן איכות ולא תמיד רוצים לקלקל אותו בהצבת גבולות למשל.

 

"כמו כן, העלייה בגירושין, מגדילה את תופעת "ילדי הפיצויים" - ילדים שההורים והמשפחה הרחבה מנסים לפצות אותם חומרית ועל ידי ריגושים. באופן כללי, ניתן לומר שאין מספיק שיגרה שקטה בחיי הילדים כיום, שהינה חשובה מאוד לתפקוד ולהתפתחות הילד".

 

נוסיף לכך את רמת החרדה הכללית ההולכת וגוברת המוזנת מהמצב הביטחוני, את חוסר האמון במערכת החינוך ואת הקושי שלנו לשחרר אחריות לילד ונקבל את משתני המשוואה.

 

תסכול אופטימלי

"כל שינוי מעורר חרדה ומחייב גיוס משאבים יותר מהרגיל", מוסיף תורן. "הילד צריך לגייס את יכולת ההסתגלות שלו על מנת להתמודד עם דברים שלא נדרש להם בגן. לגבי רוב הילדים, דרך אגב, הדבר העיקרי בבית הספר הם הקשרים החברתיים ולא הלימודים. חשוב שההורים יפנימו ששינוי הוא לא דבר רע. אחד מהתנאים הכרחיים להתפתחות אישיות מגובשת הוא שהילד יעבור תהליכים של תסכול אופטימאלי, (מונח שטבע קוהוט היינץ, מייסד פסיכולוגיית העצמי), כלומר שיתמודד עם משימות לא קלות מדי בהן אין משמעות להתמודדות ולא קשות מדי על מנת לא ליצור כישלון. לכן לא צריך להירתע משינויים החיוניים להתפתחות ומצד שני, כדאי לדאוג שהמעבר לא יהיה חריף מדי. ביותר ויותר בתי ספר למשל, ילדי כיתה א' מתחילים את לימודיהם יום קודם או מספר ימים קודם.

 

"אני גם ממליץ לא להגיד 'יש לנו כבר עפרונות בבית'. יש משהו בהתרגשות של ההכנות שמכניס גוון חיובי. חשוב להבין שפעמים רבות הילדים מתמודדים עם רגשות סותרים כלפי המעבר לבית הספר - הם מאוד רוצים ללכת לכיתה, א' אבל גם פוחדים. צריך לתת לגיטימציה לרגשות הסותרים הללו. חשוב גם לא לעשות השוואות בין הילדים. בתוכנו קשה להימנע מהשוואות, אבל מאוד רצוי לא להשוות בקול רם, כמו למשל 'אחותך דווקא מאוד שמחה ללכת לבית הספר'".

 

10 טיפים להתחלה ברגל ימין

• חיזרו לשגרה הצפויה בשבוע האחרון של החופשה מבחינת מבנה היום – השכמה מוקדמת, פעילות, הפסקת אוכל וכו'.
• זכרו, ילד צריך 10 שעות שינה ביום, גם אם יש תוכנית טלוויזיה שהוא מאוד אוהב.
• שדרו לילד ביטחון מלא בבית הספר.
• שדרו לילד ביטחון ביכולת ההתמודדות שלו.
• אם יש לכם ביקורת הנוגעת למערכת, תפעלו, אך אל תדונו בנושא לידו.
• ערכו סיור נוסף עם הילד בבית הספר. וודאו שהוא יודע היכן הברזייה, השירותים, השער.
• אם הילד חדש באזור המגורים, הפגישו אותו עם ילדים מכיתתו לפני תחילת השנה. המטרה אינה בהכרח ליצור חברות, אלא לייצר היכרות.
• עודדו את הילד לשיחה, עודדו אותו לספר מה הוא חושב ומרגיש גם לפני המעבר וגם במהלך השנה. שוחחו גם על ההפסקות ולא רק על השיעורים.
• אם מתעורר קושי, כוונו אותו. אל תתנו לו פתרונות.
• התקשרו מדי פעם למורה על מנת להתעדכן.