כשהגר היתה דוגמנית

אלוף הרומן הרומנטי העברי, רם אורן, שולח ידו לרומן הארוך והעתיק ביותר: התנ"ך. בספרו החדש "מהתנ"ך באהבה" מציג אורן את הרומנטיקה היהודית כמו שלא תמצאו אצל אף פרשן

רן בן-נון פורסם: 19.08.09, 07:35

את גרסתו לסיפור אהבתם הטראגי של אברהם אבינו ושפחתו הגר פותח רם אורן באזכור חגיגי למשפטו המפורסם של אריק שרון – "בנגב יורדים גשמי ברכה" - כשנדרש לשאלות פוליטיות סבוכות. וזו רחוקה מלהיות האנקדוטה המשעשעת היחידה בספרו החדש, "מהתנ"ך באהבה", שבו אלוף הרומן הרומנטי העברי שופך מה שהוא מכנה "אור חדש על אהבות בתנ"ך".

  

הספר מבוסס על התנ"ך ועל הספרים החיצוניים, מדרשי חז"ל, אגדות ופירושים מאוחרים. אורן מביא את עיקרי סיפורי האהבה ומוסיף להם רבדים המאפשרים, לדבריו, זוויות ראייה והיבטים אחרים מאלה המקובלים, בשפה ציורית ונמלצת במיטב המסורת של רבי המכר שלו, מ'פיתוי' ועד 'עירום'.

  

סיפורי האהבה התנ"כיים מקבלים אצל אורן זריקת תשוקה ומרץ שלא היו בהם מעולם. הגר, למשל, מתוארת כאיזו סופר-מודל מקראית והסקס הסוער שהיא מקיימת עם אברהם מעלה לפחות חיוך, אם לא יותר מזה. עכשיו רק נשאלת השאלה אם התרגיל הפואטי של אורן מנמיך את הסיפורים הקלאסיים האלה לדרגת ספרות זולה, או אולי דווקא מקרב אותם אל העם, או גם וגם. אחרי הכל, בעזרת רם אורן שיעורי התנ"ך בבית הספר יכולים להיות פחות משעממים.

נגוזה גם קרן האור היחידה. אברהם מגרש את הגר (איור: איילסטוק)

 

אורן כמעט ואינו מטיל מגבלות על החופש היצירתי שנטל לעצמו. בעצם, הוא משאיר רק את סיפור המסגרת ובונה עליו מגדל שלם של צבע וקישוט. "אני אוהבת אותך ללא תנאי", לוחשת הגר לאברהם. "אתה קרן האור שלי, קרן האור היחידה". והקורא חושב לעצמו, ככה? במילים אלו ממש?

 

למרות זאת, אורן מקפיד לא לחצות את הגבול הדק שבין המצועצע למגוחך. הגרסאות שלו לסיפורי האהבה מיופייפות, אבל לא מטופשות. אחרי הכל, האיש הוא מספר מיומן שיודע לשחק היטב באלמנטים המוכרים של זמני עלילה (במיוחד בגירסה המשובחת לעלילות יעקב, רחל ולאה), חזית ורקע, הסתרה וגילוי, וגיבורים ראשיים מול שחקני משנה (מגילת אסתר, למשל, מסופרת דווקא מזווית הראייה של הסריס האישי שלה, הגי). בטכניקה המלוטשת שלו הסיפורים זוכים ללבוש חדש. הם כבר לא רזים ואלגנטיים כפי שאנו זוכרים אותם. עכשיו הם עוטים כסות חדשה, מנצנצת ומרשרשת – לפעמים אולי קצת מפוארת מדי.

 

האם מן הראוי להפוך את התנ"ך

לאופרת סבון? זה עניין של טעם, ויהיו שיאמרו – עניין של טעם רע. רם אורן יכול להביא את סיפורי המקרא לקהל חדש, אבל יש לכך מחיר. הספר מעניין לקריאה גם למי שמכיר את הסיפורים בעל-פה, לפחות ברמת הסקרנות הבסיסית: מה הוא יעשה הפעם? איזה משחק מלודרמטי הוא ימציא בסיפור הבא? במקום פרשנויות חדשות, הוא מביא בעיקר צבע, כלומר, מתרכז בדברים בהם הוא טוב מאז ומעולם. הוא עלול להיות קצת דביק ומנופח, אבל אף פעם לא משעמם.

 

ב"מהתנ"ך באהבה" תמצאו כמה וכמה קביעות מעניינות, שמעלות לפחות גבה, אם לא שתיים. בארמונו של אחשוורוש המלך, למשל, הפילגשים היפות היו טיפשות ואילו המכוערות חכמות. לשמשון הגיבור, לעומת זאת, היה פאטיש קטלני לנשים פלישתיות, כי הן היו בלונדיניות מהממות עם רגליים ארוכות. ואילו השונמית ערכה רמונט מקיף ויסודי בביתה לפני שהכניסה אליו את הדייר הנכבד, הנביא אלישע. התחושה הכללית המתקבלת היא של תרגיל בספרות נוער, שיכול לתפקד כמתנה עם קריצה לחגים, ורק לאנשים עם תודעת קאלט מפותחת במיוחד.