מתי ימציאו שבב סקס למוח?

כבר בשנות ה-70 גילה רופא שהזזת אלקטרודה לנקודה מסוימת בעמוד השדרה גורמת למטופלות להצהיר: "אתה תצטרך ללמד את בעלי לעשות את זה". מה מונע מהאלקטרודות לטפס אל האיבר הרגיש ביותר בגוף לגירוי מיני - המוח

מאת גארי סטיקס

 

מאז ומעולם הייתה מטרת היסוד של מדעי העצבים לאתר את מערכות המוח הניצבות בתשתית הדחפים הבסיסיים כמו רעב, צמא ומין. ב-1956 כתב הפיזיולוג הנודע ג'יימס אולדז מאמר בסיינטיפיק אמריקן, שכותרתו "מרכזי עונג במוח", ובו תיאר כיצד חולדה שלא קיבלה מזון במשך יום פותתה לרדת במורד משופע לקראת ארוחה מעוררת תיאבון.

 

ynet מדע: כל הכתבות על ציר הזמן

 

בדרכה קיבלה החולדה גירוי חשמלי מענג ומעולם לא הגיעה לסעודה: החולדה העדיפה להמשיך להתענג מן הגירוי. אולדז סיים את המאמר באופטימיות שאפיינה את הימים ההם, ואמר שניסויי העירור יביאו להבנת הפעילות העצבית כך ש"תרופה אחת תעלה או תוריד את סף מערכת הרעב, תרופה אחרת תפעל על מערכת הדחף המיני וכן הלאה".

 

חמישים שנה חלפו, וההבטחה שבחזונו של אולדז טרם התממשה במלואה. יש צורך בתרופות טובות יותר כדי לדכא תיאבון ולהצית תשוקה מינית. אבל בשנים האחרונות אנשים הולכים ונשבים בקסמה של הדרך הישירה יותר של אולדז - גירוי מערכת העצבים המרכזית.

 

אורגזמה במחיר של הגדלת חזה

נכון לעכשיו, איש לא יצר משהו דומה לאורגזמטרון, שנראה לראשונה בקומדיה "ישנוני" של וודי אלן ב-1973. מטפל נחוש אחד, שרכש את הזכויות על השם המסחרי אורגזמטרון, הריץ ניסוי ראשוני וקטן בפיקוח ה-FDA, שבחן את האפשרות להפעיל זרם חשמלי על עמוד השדרה במטרה לרפא אי תפקוד מיני. סטיוארט מלוי, רופא מצפון קרוליינה המתמחה בהשתלת אלקטרודות בעמוד השדרה כדי להקל על כאבים, גילה במקרה שסטייה קלה במיקום האלקטרודה בעמוד השדרה התחתון גרמה לאישה אחת להצהיר: "אתה תצטרך ללמד את בעלי לעשות את זה".

 

ב-2006 דיווח מלוי ש-10 מתוך 11 נשים שהפסיקו לחוות אורגזמה או שמעולם לא חוו אותה, חשו ריגוש מיני באמצעות השתל הזמני. ארבע נשים בקבוצה הזאת חזרו לחוות אורגזמה. מלוי מחפש כעת יצרן התקנים רפואיים כדי להוריד את מחיר השתל הקבוע ל-12,000 דולר, פחות או יותר מחירו של ניתוח להגדלת חזה.

 

ייתכן שבסופו של דבר האלקטרודות העצביות יטפסו במעלה חוט השדרה אל האיבר הרגיש ביותר בגוף לגירוי מיני, המוח. גירוי מוח עמוק, כלומר החדרת אלקטרודות לנקודות אסטרטגיות הרחק מתחת לגולגולת, משמש כיום לטיפול במגוון מחלות, ובכללן פרקינסון ודיסטוניה (עווית בלתי נשלטת של חלק מן הגוף שנגרמת כתוצאה מהתכווצויות שריר בלתי רצוניות). תופעת לוואי אקראית בטיפול כזה היא ריגוש מיני ספונטני.

 

טיפּוּ עזיז, מנתח מוח מאוניברסיטת אוקספורד, משער שידע טוב יותר על מרכזי העונג במוח ושיפור בהליכי ניתוח ובשליטה בפולסים חשמליים, עשויים להפוך את רעיון שבב הסקס במוח למציאות. "היעדר עונג מיני הוא אובדן גדול בחייו של אדם, ואם יהיה אפשר לשחזר זאת, תשתפר איכות החיים לאין שיעור", אומר עזיז.

 

עונג מיני: בין רצון לחיבה

אבל כמה מחוקרי מערכת העצבים מטילים ספק באפשרות יישומו של הרעיון. מורטן ל' קרינגלבך, חוקר באוקספורד שמדי פעם משתף פעולה עם עזיז וכתב ספר ששמו "מרכז העונג" (בהוצאת אוניברסיטת אוקספורד, 2008), מזהיר שחוויית התענוג עשויה להיות מורכבת מדחף שמתאים ל"רצון" ודחף אחר שמתאים ל"חיבה". כדי ששבב הסקס יהיה יעיל כטיפול, עליו לעמוד באתגר הפעלת המעגלים עצביים של שני הדחפים.

 

במאמר שכתב קרינגלבך ב-2008 בכתב העת "פסיכו-פרמקולוגיה" בשיתוף עם הפסיכולוג קנט בֶּרידג' מאוניברסיטת מישיגן באן ארבור, הוא תיאר את האבחנה בין שני הדחפים על ידי ציטוט מקרה מפורסם משנות ה-60, שבו הפסיכיאטר רוברט הית' מיקם "אלקטרודות עונג" במוחו של גבר הומוסקסואל שניתן לו שם הקוד B-19, בין השאר כדי "לרפא" אותו מנטייתו ההומוסקסואלית.

 

המטופל לחץ בכפייתיות על כפתור כדי להפעיל אלקטרודה שהשרתה בו תשוקה למין, אבל לא היה ברור אם הוא נהנה בפועל מן התחושה. הגירוי לבדו לא השרה אורגזמה, ו-B-19 מעולם לא הביע שביעות רצון כלשהי בשעה שהכה על הכפתור. קרינגלבך מזהיר מפני שימושים דומים לרעה בגירוי במעמקי המוח בימינו. "חשוב שלא ניסחף עם הטכנולוגיה הזו," הוא אומר. "חשוב שלא נמצא את עצמנו בסופו של דבר בעוד עידן של פסיכו-כירורגיה", כלומר ניתוחים להפרדה בין אונות המוח (לובוטומיה) שהיו פופולריים באמצע המאה ה-20 כדי לטפל בהפרעות פסיכיאטריות.

 

בסופו של דבר, שבב סקס יכול להיות אביזר תפאורה בסרטים, אבל ייתכן שהפעלת הזרם לעולם לא תהיה אמצעי מעשי של ממש להשיב את הלהט לחיי האהבה.

 

המאמר התפרסם בגיליון יולי של המגזין "סיינטיפיק אמריקן ישראל"