שלום, אני נוסעת

מאז שורד מוסינזון זוכרת את עצמה, הספרים היו הדרך שלה לצאת למסעות, מהם לא ממש רצתה לחזור. הנה שישה ספרים שהיא מוכנה לצאת איתם למסע בכל רגע

מאז שאני זוכרת את עצמי ספרים היו הדרך שלי לצאת לדרך, לגלות עולמות שבהרבה מקרים גרמו לי לחזור למקום אחר, לא זה ממנו יצאתי. אני לא שוכחת ספרים שהשפיעו עלי, ואני יכולה לצטט קטעים מדפים שקראתי לפני שנים, לרוב במדויק יותר מאשר את מה שכתבתי אתמול. ספרים, מבחינתי, הם כרטיסי המסע, המטוס או הרכבת. גם המזוודות.

 

כמובן שלבחור רשימה מצומצמת של עולמות מהם לא רציתי לחזור הוא מעשה כמעט בלתי אפשרי, אבל במסגרת הזמן והמקום, יש שישה ספרים שאני מוכנה לצאת איתם למסע בכל רגע. לא צריך לארוז.

 

הערים הסמויות מהעין - איטַלוֹ קָאלוִינוֹ

כל הערים שלא היית בהן, אותן ערים סמויות מהעין נגלות לעיניך כמו טיפות של טל. סיפורים קצרים, חלקם לא יותר ממחצית העמוד, חלקם ארוכים מעט יותר, בהם מתאר מרקו פולו בפני קובלאי חאן את מסעותיו והארצות אותן גילה. קאלוינו לוקח אותך, בדרכו הנפלאה, שוזר במילים מציאויות, מערבב זמנים, מבלבל, מפתיע, שובה ברשת של קורי הזיה שמעוררים בי געגועים לאותם מקומות בהן רגליי לא ידרכו, כנראה לעולם.

 

35 במאי או דני רוכב אל הים הדרומי - אריך קסטנר

כמה שמחתי כשפגשתי ברחוב את נגרו קבאלו, הסוס על הגלגליות, ולא יצאתי איתו למסע בארץ העצלנים והשתתפתי בקרב בין מצביאים במצודת העבר המפואר. כמה התרגשתי מהתמוטטותה של עיר העתיד, מהתיקים שהפכו לפרות, והפרעתי לזו שמצחצחת או קו המשווה, וכל זה רק בגלל שצריך לכתוב חיבור על הים הדרומי.

 

אנה קרנינה - לב טולסטוי

אנה קרנינה הוא ספר שליווה את הילדות שלי, אבא שלי דאג שיהיה על המדף (וגם הקריא לי חלקים ממנו הרבה לפני הזמן) – ללא הצלחה. הניסיונות הספורים שלי להתיידד איתו עלו בתוהו. עד שפגשתי את התרגום החדש של נילי מירסקי – וטולטלתי קשות.

 

התאהבתי, לא יכולתי לנשום מעוצמת הכאב, ליוויתי את אנה בדרכה, צעדתי איתה על פסי הרכבת. אין הרבה ספרים שטלטלו אותי רגשית בעוצמה כזאת, אין הרבה ספרים שחזרתי וקראתי בהם, מנסה למצוא את הרגע בו עדיין אפשר לעצור.

עמק החיות המוזרות. לטייל בעמק המומינים 

 

עמק החיות המוזרות – טובה יאנסן

כשמומינטרול התעורר, באמצע החורף, הוא חשב שהוא היצור הער היחידי בעמק המומינים. הכול היה מושלג וקפוא. מומינטרול חשב שהוא היחידי שנותר בעולם. גם אני. עולם המומינים, דינורה החיה בבית החוף, מאי הקטנה שיודעת להיות רק שמחה או נרגזת, הדייר שמתחת לכיור והציפיה לאביב המתמהמה, ולסנופקין שימלא בצלילי המפוחית את העמק – כל אלה לקחו אותי למחוזות רחוקים, עמוסי שמנטפים וגבירות קרות והגרוק כמובן. מי שלא היה שם – כדאי שייצא לדרך, לפני החורף הבא.

108 שירים מין הקלאסיקה הסינית – בחר ותרגם דן דאור

"ההר השומם רענן אחרי הגשם/ לנשימת שמי הערב בא גם הסתיו/ הירח המלא מאיר בענפי האורן/ פלג צלול

זורם מבין הסלעים/ החיזרן מפטפט,כובסות שבות לביתן/ הלוטוס מתנועע, סירת דייגים במורד/הו בן-מלכים! כאן תוכל אם תרצה/ להאריך שהותך גם בגווע האביב". ליל סתיו בבקתה כפרית, ואנג וי, 701-761

 

השירה הסינית, כפי שבחר ותרגם דן דאור, היא מקור למחשבות מרוחקות, יערות ופסגות, מסע מענג ללא שיעור, מעורר מחשבות. גילויה של השירה הסינית היה עבורי אירוע מרובה השפעה.

 

קרשינדו – כל מה שהיה אולי וכל מה שקרה כמעט לקרשינדו ולי – דבורה עומר

כשהייתי ילדה, קרשינדו היה הגמד של אחותי הבכורה, ונאלצתי להסתפק בגמדים שוליים בהרבה. כשיצא הספר על קרשינדו, קיבלתי גם חלק מהגמד רב היכולות הזה, נסעתי איתו בחביללית והגעתי לכוכב החלומות. לא הבנתי אף פעם למה היה צריך לחזור בסוף הביתה. הייתי מוכנה להישאר בכוכב החלומות בלי שום בעיה, עד היום.

 

• ורד מוסנזון היא סופרת, משוררת ועוסקת בניהול קריאטיבי וכתיבה. ספר השירים החדש שכתבה, "מוטב עכשיו", רואה אור בימים אלה. 

 

• לכל הכתבות לחצו כאן