מונולוגים מהגושקס

בשקט בשקט, בלי לעשות הרבה באזז תקשורתי סביבה, מצליחה אפרת גוש להיות אחת הזמרות העסוקות בארץ. במקביל מהפרידה מהחבר־סוכן שלה, היא מנסה גם להיפרד משם משפחתה הקודם (גושקס) ולהבין מי היא בכלל האפרת גוש הזאת

אפרת גוש נראית כמו דמות מסרט אירופאי, ספק ספרדי ספק צרפתי, ואין לי מושג מה היא עושה בבית הקפה התל אביבי שאנחנו נפגשות בו. היא לבושה בשמלה צהובה וכחולה של "אנה K", נועלת נעלי פיפ־טואו ויש לה סרט שחור מוזהב א־לה ניקול ריצ'י על הראש. בשפתיה הצבועות אדום בוהק ועיניה הנקיות מאיפור היא משדרת קוקטיות אירופאית סטייל אודרי טוטו, ורק החום המכה בה ומצייר אגלי זיעה קטנטנים על מצחה מאשר שזו אינה הזיה. היא אכן כאן מולי.

 

היא לא רק נראית כמו דמות מסרט, היא גם מדברת כך. היא לא בוררת את המילים שלה, אבל לפעמים לוקחת פסק זמן ארוך שבו היא חושבת מה לומר. לעתים זה נשמע כל כך טוב ומתוסרט שנדמה שהיא מדקלמת טקסטים שמישהו, איזה תסריטאי צללים, כותב שנייה קודם ממש בשבילה. היא רווקה מזה חצי שנה, מאז נפרדה מבן זוגה בארבע השנים האחרונות ומנהלה האישי חיים שמש (שעדיין מחזיק בטייטל "המנהל"), ומתגוררת בתל אביב. בפעם האחרונה שפגשתי אותה, לפני כשנתיים, היא הייתה מאוהבת עד הגג. אני מסתקרנת לבדוק באיזה מצב היא נמצאת עכשיו, רווקה בעיר הגדולה. "עכשיו אני בתקופה של להכיר את עצמי", היא אומרת, "זה משבר ופתרון, משבר ופתרון. זו הפעם הראשונה שאני נמצאת לבד, ויש לי רק אותי לדאוג לעצמי. אולי תמיד היה לי את עצמי, אבל לא הסתכלתי על זה ככה".

 

בעבר התרשמתי ממך שאת מאוד טובה בזוגיות ולא מנסה לשנות את הגבר שלך. זה נכון?

"באמת כשאני עם מישהו יש לי נטייה לקבל אותו כמו שהוא, ואני מבקשת ממנו לא לשנות אותי גם".

 

אז איך זה להיות רווקה?

"מה אני יכולה להגיד שהוא לא קלישאה מושלמת? יש בזה צדדים, ויש בזה צדדים. אני עדיין מנסה להבין איך זה".

 

זה בטח מאוד לא קל.

"עכשיו למשל אני יוצאת משבועיים של דיכאון. אתמול החלטתי שהגיע הזמן לצאת ממנו כי הגוף שלי סימן לי שאני חייבת. עשיתי כל מיני דברים לא אופייניים, למשל הייתי כל כך מדוכאת שנכנסתי לסנטר והלכתי לחדר כושר. ממש ירדתי עד קומה מינוס אחת, נכנסתי ואמרתי 'תעבירו את הכרטיס'".

 

ואת הולכת?

"כן, הולכת. את יכולה להיות בטוחה שאם תיתני לי משהו, אני אמצא דרך להתמכר אליו. יומיים או שלושה אחר כך נכנסתי לחנות כדי לקנות מאוורר, ויצאתי עם מסך L.C.D. אני לא יודעת איך הם הצליחו לשכנע אותי, זה היה רגע של חולשה. המוכר אמר לי 'מותק, זה מה שאת צריכה'. אלה צרכים בסיסיים, מי אני שאלחם בצרכים שלי?".

 

פעם ראשונה שקנית מכשיר אלקטרוני לבד?

"עכשיו כשאת אומרת את זה, האמת שכן. מכשיר אלקטרוני שהוא כולו שלי".

 

"אני הייתי גיישה, הוא היה רופא"

אני מתארת לעצמי שגוש סובלת מתסביך "הנסיכה הבודדה". כלומר היא מפורסמת, יפה מאוד ולכאורה צריכה להיות מחוזרת, אלא שבטח גברים מפחדים להתחיל איתה משום שהם פוחדים שהיא אוהבת גברים מבוגרים, שהיא רוצה רק מפורסמים, שהיא אוהבת מצליחנים, שהם לא מספיק טובים בשבילה ומה לא. אלא שהחיים מפתיעים יותר.

 

מתחילים איתך?

"לפעמים".

 

את אוהבת שמתחילים איתך?

"תלוי מי, אבל זה נחמד לקבל מחמאה. הבעיה מתחילה כשהם לא יודעים לקבל 'לא' ולא נעלמים מהאזור באופן אלגנטי. אז זה לא נעים".

 

את מתחילה עם בחורים?

"עכשיו אני בשבתון, אני לא מתחילה. בהתחלה הלחיץ אותי שהתחילו איתי. אני לא אשכח את הפעם הראשונה, זה היה במסיבת פורים במרץ האחרון. הייתי לבושה כמו גיישה, הוא היה רופא. הוא פלירטט איתי וזה הלחיץ אותי, אז ברחתי החוצה. פתאום הבנתי שאני 'בחוץ', ושאם אני רוצה אני יכולה ללכת על זה. ואז נכנסתי פנימה חזרה והחלטתי שאסתכל למפלצת בעיניים, וראיתי שהוא הולך ושואל אנשים עליי. מן הסתם הם אמרו לו שאני זמרת. ראיתי שהוא דלה עליי הרבה פרטים, ואז הוא ניגש ושאל אותי 'אז מה את עושה בחיים?'. אמרתי 'מוזיקאית', והוא אמר 'כן, אבל מה את עושה?'. אמרתי 'זמרת'. הוא הכריח אותי להגיד את זה, זה די מביך. מרוב שהוא רצה להראות שזה קול ושהוא לא מתלהב, הוא אמר 'כן? אז איך זה שאף פעם לא שמעתי עלייך? מה את שרה?', ואז הוא אמר לי 'את יודעת מה המקצוע שלי? המקצוע השני שכל אמא בישראל הייתה רוצה'".

 

בחורים, תרשו לי לתת לכם עצה: כשאתם באים להתחיל עם מישהי מפורסמת, אף פעם אל תבקשו ממנה שתיתן לכם רזומה שבעל פה. זה לא עובד, ובשביל זה יש גוגל באייפון. אגב גוגל, אחד הדברים שתגלו שם זה שגוש ידועה ברומנים שניהלה עם גברים המבוגרים ממנה בשנים רבות. הראשון היה ויטוריו, הספר מפלורנטין, והשני חיים שמש שהיה מבוגר ממנה בכ־20 שנה. מה שמוביל אותי לשאלה הבאה, הפולנייה והחטטנית:

 

מה את מחפשת בבחור הבא? הוא חייב להיות מבוגר?

"היו לי חברים צעירים, זה לא היה טריגר לבחירת הבחור. איכשהו זה יצא ככה". היא עוצרת לרגע ואז ממשיכה: "תוך כדי שאני אומרת את זה אני חושבת שזה משום שיצאתי מהבית בגיל צעיר מאוד, ותמיד הסתובבתי במקומות שרוב האנשים בהם היו מבוגרים יותר ממני. יכול להיות לי קשה עם מישהו בגילי, הוא צריך להיות בוגר ומאוד שלם עם עצמו. אולי גם רציתי שידאגו לי, שישמרו עליי. בעיקר שישמרו עליי, כי לא סמכתי על עצמי. אני חושבת שזה מה שאני מנסה לעשות בימים אלה".

 

אז את מנסה אורח חיים בריא?

"אני מנסה לאזן את אורח החיים הלא בריא שלי באורח חיים בריא. אני מדברת על כמויות של סיגריות ואלכוהול. אני אוהבת וודקה כמו מים".

 

חיים עדיין המנהל שלך. איך את מצליחה לעבוד איתו למרות הפרידה? זה בריא?

"זה עובד. התחלנו מעבודה משותפת והפכנו לחברים, ורק אחר כך העניינים הזוגיים נכנסו, למרות שיהיו שיגידו שמההתחלה זה היה רומנטי. אבל לעזאזל, הוא גילה אותי בהופעה. זה עובד לנו טוב".

 

"פעם הייתי רועדת לפני הופעה"

אחרי האלבום הקודם (השני) המאוד מוצלח שלה, שהניב להיטים כמו "לראות את האור" ו"קרב אגרוף" לצד שירים פחות מוכרים ומצוינים כמו "קופסה ביום" (שכתב אריק ברמן), גוש נמצאת בשלב שבו היא עובדת על אלבומה השלישי: "מלא זמן אמרתי שאני עובדת על אלבום, אבל לא באמת עבדתי עליו ולא הצלחתי לכתוב כי נהגתי לקטול את עצמי 1,000 פעם על כל משפט. אבל אז עליתי על שיטה שטובה בשבילי: אני קמה בבוקר ומיד יושבת לכתוב הלומת שינה ומדמדמת, וזה גורם לזה שאהיה פחות ביקורתית ופשוט 'אקיא' את המילים על הדף".

 

על מה את כותבת?

"על עצמי ועל מה שאני עוברת עם עצמי, זה הדבר היחיד שאני באמת מכירה, ואני מחברת את זה למה שקורה בימים אלה. ההשפעות באות מכל מקום, מכל תחום אמנות. אני מאוד אוהבת קולנוע ואמנות, והולכת לפעמים לגלריות. אגב, מישהי סיפרה מה המילה שאני שרה הכי הרבה באלבום הקודם, ומסתבר שהמילה הזו היא 'אני', והמילה השנייה אחריה היא 'אתה'".

 

הגיוני. מי ספר?

"תום, הפסנתרנית שמנגנת איתי, היא חברה ממש טובה. עכשיו יש הופעה שבה רק תום ואני על הבמה, והיא מנגנת בפסנתר ועושה לופים במחשב. אני אוהבת את זה, יש בזה משהו נכון בשבילי. גם יש משהו חזק בשתי נשים על הבמה. זו הפעם הראשונה שאני מנגנת עם מישהי, תמיד היו לי רק נגנים".

 

זה שונה להופיע עם אישה?

"היא רגישה יותר וקשובה יותר, ואני לא מרגישה שאני צריכה לשלוט בה כמו בגברים. כשעושים חזרה ואת האישה היחידה בחדר מלא בגברים, את כל הזמן צריכה להיות חזקה מולם ולהגיד להם מה לעשות, אחרת יהיה הרבה מאוד רעש. אני מאוד אוהבת אותם, אבל הם יודעים לעשות רעש".

 

את מופיעה המון, והשמועות גורסות שאת פרפורמרית מעולה. את מרגישה שקל לך יותר לעמוד מול קהל? כי אחד על אחד את נראית די ביישנית.

"האמת היא שרוב הזמן אני במבוכה, אני די עובדת על להבין את זה. בהופעות אני מרגישה לפעמים שזה כמו לפשוט צורה וללבוש צורה. בעבר הייתי רועדת לפני הופעה ומגיעה למקום נפשי קשה, והיה לי קשה יותר לתקשר עם הקהל. אם אני משווה את זה להיום, אז פעם יצרתי מעטה כזה וכמעט לא נתתי לקהל להכיר אותי, והיום אני מרגישה שכל מיני צדדים שלי מגיעים לידי ביטוי בהופעות".

 

גוש של סטייל

גוש מככבת בכל מצעד של "הלבושות", "הסטייליסטיות" ומה לא בתור אחת המתלבשות הטובות בארץ, כשרוב הסטייליסטים מפרגנים לה ומציינים את טעמה האישי כ"על אופנתי".

 

את משקיעה בזה הרבה זמן או שזה חסר מאמץ עבורך?

"חסר מאמץ. תמיד אהבתי להתלבש, וכל הזמן שואלים אותי אם עכשיו יותר קשה לי להתלבש בבוקר, אבל אף פעם לא יצאתי בטרנינג מהבית. אין לי טרנינג. עכשיו כשהלכתי למכון כושר זה פתח בפניי עולם חדש של בגדים. אני לובשת לשם מכנסיים קצרים של בנים מהסבנטיז, סרט על הראש ונעלי 'נייקי' בצבע ורוד זוהר שקניתי בשנה שעברה וחנכתי עכשיו".

 

איך את בוחרת בגדים להופעות?

"זה משתנה, אין לי בגד להופעה. יש זמרות שאני יודעת שיש להן שלוש שמלות שהן להופעות, לי אין. זה ממש תלוי לאן אני מגיעה ובאיזה מצב רוח אני באה, איך אני רוצה שיסתכלו עליי ומה אני רוצה להגיד. בשנים האחרונות יצא לי להופיע בהרבה מאוד סוגים של מקומות ומול הרבה מאוד סוגים של קהל. לא מזמן חשבתי שזה קצת כמו רומן: חלק מהם יישארו למערכת יחסים של שנים, ויש כאלה שבשבילם אני כמו פלירט".

 

אבל זה תלוי גם בך, איזו מאהבת את תהיי באותו ערב.

"אני באמת מרגישה כמו מאהבת כשאני על הבמה. גם אם יש אנשים שראו אותי, זה תמיד נראה לי כמו פגישה ראשונה. אני תמיד מתחילה בנקודה מסוימת וגומרת בדרך אחרת לגמרי, יש הרגשה שעברנו דרך בשעה וחצי האלה. אני מתקלפת מעוד שכבה, מראה עוד ממני. בשירים עצמם יש ורסטיליות, זה מרגיש לי כאילו שלאט לאט אני חושפת את כל הקלפים, ובגלל זה אני חושבת שבסוף הופעה אני מרגישה פגיעה מאוד ורגישה מאוד. לפעמים הקהל מוחא כפיים וזה לא מצליח להגיע אליי, לפעמים זה מאוד קיצוני. אני יכולה לרדת מהבמה ולהגיד לחיים 'הם לא נהנו. היה נורא', והוא יגיד לי 'על מה את מדברת? חוץ מלעמוד הם עשו הכול'. לפעמים הם עומדים, שלא תחשבי".

 

מתי בכית בפעם האחרונה?

"אתמול. זאת הייתה יותר התייפחות, לא נתתי לעצמי".

 

למה?

"אני כבר עייפה. במקום זה הלכתי להסתפר. אצל ויטוריו. זאת הייתה הפעם הראשונה אחרי הרבה שנים, זה היה אירוע מרגש לשנינו".

 

זה נראה מצוין, לא רואים שהסתפרת אתמול.

"זה כוחה של תספורת טובה, שתיראה ביום שאחרי כאילו הייתה שם תמיד".

 

אפרופו שינויים, שינית את שמך מאפרת גושקס לאפרת גוש.

"למעשה המצאתי מחדש או קיצרתי את שם המשפחה שלי מגושקס לגוש. יש סכנה בלקרוא לעצמך בשם שלא נולדת איתו, זה גורם לך להתייחס אל עצמך לא בגוף ראשון. מי זאת אפרת גוש? אני זוכרת שהייתי אפרת גושקס. לפעמים אני אפרת גושקס. אני צריכה לטפל באפרת גוש... זה נשמע כמו התחלה של מחלת נפש. את תוכלי להגיד שהיית פה כשזה התחיל".

 

מתי את אפרת גושקס?

"אני אף פעם לא אפרת גוקשס. אפרת גושקס מתה".

 

זו יכולה להיות כותרת טובה לכתבה. מה את מאחלת לעצמך לשנה הקרובה?

"לגלות את עצמי קצת יותר, להיות מאושרת ממה שאגלה ולהמשיך לעבוד. אני אוהבת לעבוד".

 

ומה לגבי אהבה?

"מקווה שאוהב קודם כול את עצמי".

 

בקטנה

פנטזיה סודית: "חוץ מרייף פיינס? לחיות בחו"ל. אבל אני פעם לא מודה בזה, זה נראה לי לא פטריוטי. הייתי רוצה לגור בצרפת, בספרד או באיטליה. איפה שהאוכל מדהים והאלכוהול זורם כמו מים".

 

נשנוש אידיאלי אחרי הופעה: "פיצה. אני קרועה על 'טוני וספה', כבר לא נעים לי להיכנס לשם, הם בטח אומרים 'הא, זו שוב היא'. אם המצב קשה ואני כבר בבית ולא טיפלתי בזה בזמן, אז אכין לעצמי פיתה־פיצה עם קטשופ או רוטב עגבניות. אני הכי אוהבת פיצה אנשובי וזיתים".

 

הרגל מגונה: "כולי הרגל מגונה אחד גדול".

 

אכלת אתמול בצהריים: "יואו, אין לי מושג מה עשיתי אתמול. זה נורא. חכי רגע. אכלתי עוף בגריל. אני ממש אוהבת עוף בגריל".

 

בעיני חברייך את ידועה כ: "מצחיקה".

 

הכי הפתעת את עצמך: "כשקניתי חזיית ספורט".

 

דייט רומנטי: "נראה לי שהדייטים הכי רומנטיים הם אלה שאת לא מפנטזת עליהם. ערבים שבהם שום דבר לא קורה כמו שדמיינת, את מגיעה למקומות שלא חשבת שתיכנסי אליהם ועושה דברים שלא חשבת לעשות".