ההידרדרות החלה בצהרי יום ראשון, במהלך ההאכלה. "אבישי שכב בידיים שלי והאכלתי אותו, נתתי לו עוד בקבוק של רמדיה צמחית... פתאום הוא התחיל להיאנח לי בידיים, נשימות מאוד כבדות, תוך שניות הוא הפך לצהוב והעיניים שלו התגלגלו. זינקתי מהכיסא, רצתי למסדרון וצעקתי לעבר הרופאים שהיו בחדר הסמוך 'תצילו אותו!' ואז החל המרוץ, מחול השדים, כמו שרואים בסרטים".
שש שנים אחרי פרשת מזון התינוקות של רמדיה ורגע לפני פתיחת משפטם של בכירים בחברה ובמשרד הבריאות, חוזרת מיכל זיסר על הימים והשעות שבהם לא ידעה מה קורה לתינוק שלה, מדוע הוא מקיא וסובל. בראיון נדיר לסמדר שיר ב"7 ימים" היא מסבירה מדוע לא שמרה מזכרות מהבן המת, מדוע בחרה להמשיך הלאה.
אבישי ז"ל היה אמור להתחיל השנה את לימודיו בכיתה א'. "אני רואה אותו עומד בשער בית הספר, במכנסיים קצרים וחולצת תכלת, עם ילקוט על הגב. הוא מחייך, נרגש כולו, וגם אני מתרגשת. כן, יש לי ילד בגיל כיתה א', ב־6 בספטמבר הוא יהיה בן שש, אבל הילד שלי לעולם לא יתחיל ללמוד".