נישואים פתוחים? מה, יש באמת דבר כזה?

פתאום כל היסודות כאילו נשמטו מתחת לרגליי. נישואים פתוחים זה מין דבר ששומעים עליו, אבל עדיין לא יצא לי להתוודע אליו ממש, בטח שלא מגבר שכעת החל מורח קוביות קרח על גבי אחרי שאמרתי שנורא חם לי. כך זה נראה מהצד השלישי

דיברתי איתו אחרי חודשים בהם החלפנו מבטים. בהתחלה נפגשו העיניים, כמה שבועות לאחר מכן היינו מחייכים זה לזה בכל מפגש אקראי, פעם אחת הוא אפילו אמר לי שלום. כשהוא בחר לעשות את הצעד ולפתוח בשיחה, דברים התגלגלו די מהר עד שהוא הציע לי לבוא ביום שישי אחר הצהריים למסיבה שחבר שלו מארגן בבר תל אביבי פופולרי.

 

תמיד אמרתי שאווירה של ים מוציאה מאנשים דברים אחרים. אנשים המבלים בפאב סגור, חשוך ומחניק לא יתנהגו אותו הדבר אם יישבו בבר פתוח, מלווה במוזיקת צ'יל-אאוט, עם ריח הגלים המתנפצים ממש תחת רגליהם. למקום כזה הוא לקח אותי, ובאווירת הפתיחות הזמין לי ולחברה שבאה איתי משקה, השיג לנו כסאות והרעיף חיוכים לכל עבר. הוא הכיר את כולם ואהב את החיים, שתה, רקד וחייך. הוא נראה לי קצת מבוגר ממני, אבל לא ייחסתי לכך חשיבות ולא שאלתי אותו לגילו. הוא ליטף את כתפיי ואת שיערי, והכל כל כך מוחצן, כל כך פתוח, ואנחנו בכלל לא מכירים, לפני שבוע עוד רק חייכנו אחד לשני מבלי לומר מילה.

 

מהר מאוד הוא פתח בשיחה הרבה יותר קונקרטית. באותו רגע ראיתי לנכון לשאול אותו בן כמה הוא.

 

"37", ענה וחייך חיוך משובב של ילד.

 

חשבתי לעצמי אם כדאי להמשיך לשאלה הבאה או להותיר אותה פתוחה באוויר. 37 ורווק? מה לא בסדר שם? כן, למדתי שלא לשפוט מראש, והיום גם אנשים מתמסדים בגיל נורא מאוחר, אבל 37?!

 

הוא, כאילו קרא מחשבותיי, שואל אותי אם הכל בסדר. ואני, שאף פעם לא ידעתי להישאר מאופקת, אמרתי לו שקצת תמוה בעיניי שהוא רווק בגיל 37.

 

"רווק?" הוא הסתכל עליי בפליאה. "אני לא רווק! אני נשוי באושר כבר 12 שנים".

 

חברה שלי הסתכלה עליי במבט נבוך. אני, מבולבלת מתמיד, הישרתי אליו מבט וצחקתי, לא בטוחה שזו התגובה הראויה, אבל באותו רגע האמנתי שאם אקח את הדברים בהומור אגלה שהוא מתבדח. לפני שהספקתי לעכל הוא מיהר להסביר.

 

"אני נשוי, יש לי שני ילדים, אבל בשבע השנים האחרונות אשתי ואני מנהלים נישואים פתוחים".

 

נישואים פתוחים? מה, יש באמת דבר כזה? חברתי ואני מסתכלות זו בזו, ואני מרגישה כמו ילדה קטנה שיושבת סביב שולחן משפחתי גדול בארוחת חג, כשלפתע המבוגרים המעט שתויים מתחילים לדבר על סקס והיא נאלצת לשמוע את אמה מגחכת על כך שאביה כבר לא בכושר של פעם.  

 

פתאום כל היסודות כאילו נשמטו מתחת לרגליי. נישואים פתוחים זה מין דבר ששומעים עליו, אבל עדיין לא יצא לי להתוודע אליו ממש, בטח שלא מגבר שכעת החל מורח קוביות קרח על גבי אחרי שאמרתי שנורא חם לי.

 

הוא חייך אליי, ולפתע החליקה קוביית הקרח לתוך חולצתי והתמקמה לה עמוק בתוך החזייה. הוא הושיט את ידו באיטיות, אבל מיהרתי לעצור אותה.

 

"שנייה אחת, מה זאת אומרת נישואים פתוחים?"

 

שאלה די טיפשית. הרי אני יודעת מה זה אומר. הוא שוכב עם מי שבא לו, היא עם מי שבא לה, ובלילה, או אולי בבוקר, הם נפגשים במיטה המשותפת שלהם, גופם מדיף ניחוח לא מוכר, ספוג בנוזלי גוף של אדם זר, ובראשם ודאי מתרוצץ הספק.

 

"אשתי אפילו מסדרת לי דייטים"

"אין קנאה ביחסים בינינו", הוא אומר לי בביטחון מוחלט, "אשתי אפילו מסדרת לי דייטים". הם לפעמים מגיעים למקומות יחד ויוצאים בנפרד, כל אחד עם מי שהצליח ללכוד בחכתו באותו ערב.

 

עכשיו כבר הרגשתי כחלק מתסריט של קומדיה טראגית. חלק ממני לא האמין לו לחלוטין. זה באמת עובד? ואיפה בדיוק אתה פוגש את הבחורות שלך? והילדים לא שמים לב? ואתה אוהב את אשתך? ומרוב שאלות לא הייתי בטוחה שאני רוצה לשמוע את כל התשובות.

 

אז כן. צר לי לבשר, אבל יש דברים כאלו, ומתברר שהם עובדים. כבר שבע שנים. אשתו בכלל היתה הכי קנאית בעולם, היא לא הסכימה שהוא יערוך אפילו מסיבת רווקים, מחשש שיתחכך בכל מיני חשפניות. אחרי חמש שנות נישואים ושני ילדים הם הבינו שמשעמם להם, אז למה לא למצוא שעשוע במחוזות אחרים? היא כמובן הנפש התאומה, היא גם ממש כוסית, והוא תמיד רוצה לחזור הביתה לזרועותיה ואל חום גופה, גם אם הגוף הזה היה לפני רגע במיטתו של גבר אחר. גם חיי המין שלהם נהדרים, תודה ששאלתם, פשוט נחמד לפעמים לגוון ולא להיכנע לשגרתיות הזו של כל הזוגות.

 

קצת התקשיתי להאמין בהתחלה, אבל הנה הוא מנופף לשלום לשלוש בחורות שנכנסות לבר, נראה שהוא מכיר אותן היטב, ואז אחת הבחורות שואלת: "איפה אשתך?" ומביטה בי.

 

הוא מציג אותי בפניה בתור חברה חדשה שלו

"זו החברה הכי טובה של אשתי", הוא מסביר לי, ואני, המבוהלת, מגניבה אליה חצי מבט ומקווה שחור ייפער בפרקט העץ ואפול לתוך המים הסוערים. אבל החור לא נפער, והוא לא ממהר להסתיר את זהותי, אלא דווקא מציג אותי בפניה בתור חברה חדשה שלו.

 

מובן שלא הפכתי להיות החברה החדשה. גם לא כשהוא הסביר לי שהחברות שלו תמיד "מסודרות", הוא דואג להן "גם אחרי שהכל מסתיים", והן תמיד מקום ראשון אצלו... בעצם, שני. איזה כיף, להיות מקום שני בחייו של הבחור שמצא את נפשו התאומה, אבל פשוט נמאס לו להזדיין רק איתה. איזה כיף גם להיות מסודרת, באמת תהיתי מתי אוכל להפסיק לעבוד, לשבת רגל על רגל, ולחכות שהוא יגיע, ממש עוד מעט, רק יוריד את הילדים בגן וינשק את אשתו לשלום, הנסיך בקדילאק הלבנה.

 

האם זה החלום המודרני שלנו? בית, ילדים, בן זוג שאוהב יותר מדי ואת כולן? אינני רואה עצמי בחורה מיושנת, אבל משהו פה לא קצת מעוות? מדוע אנחנו מתמסדים אם אין ביכולתנו להתמסד, ואם "הנפש התאומה" שלך איננה מספיקה לך מה זה אומר על נפשך שלך?

 

אני לא יודעת אם אשתו באמת השלימה עם כך, באמת חיה חיים ללא קנאה ובאמת מסדרת לו ולעצמה דייטים. לעומת זאת, מה שאני כן יודעת, הוא שמולי עמד גבר בטוח בעצמו ובחייו, שהקרין חזות של אושר וגאווה, שחזר אותו לילה לבד הביתה בניגוד לציפיותיו והתנחם בגופה החם של אשתו. כי כשכשלת לתפוס קצת בחוץ, נחמד שיש זיון בטוח ומוכר שמחכה לך בבית. סליחה, נפש תאומה.

 

• הטור אמנם מתפרסם בהמשך לרשימה של קלברה על נישואים פתוחים, אבל לא עוסק בקלברה.