לטענתו, הבחין כעבור זמן מה, כי הסלון נפרם באזורי התפר וכי בצדדים הנסתרים עשוי הסלון בד, ולא עור. התובע דרש לבטל את העסקה ולקבל בחזרה את כספו. במהלך המשפט, הגיש התובע חוות דעת מומחה, בה נקבע כי מדובר בסלון שיוצר מחומרים נחותים, שאינם מתאימים לריפוד ספות.
החנות טענה, כי התובע התלונן לראשונה על התפרים הפרומים בסלון בתום תקופת האחריות, וסירב להצעתה לתיקון, תמורת תשלום סמלי. בנוסף טענה, כי מדובר בסלון שכל חלקיו הבאים במגע עם הגוף עשויים עור נאפה, וכל היתר עשויים עור תעשייתי משובח, וכי ייתכן שהנזק נגרם, עקב שימוש לקוי או טיפול לא נאות של התובע.
החנות הגישה אף היא חוות דעת מומחה מטעמה, בה נקבע כי הסלון יוצר מעור מאיכות סבירה ומקובלת בתחום, וכי הנזקים בסלון נגרמו ברובם, כתוצאה משימוש לא נכון של התובע.
השופטת גילת שלו מבית המשפט לתביעות קטנות באשדוד קיבלה את התביעה, באופן חלקי בלבד. נקבע, כי התובע לא קיבל את שהובטח במודעת הפרסום, שכן גם על פי חוות דעתו של המומחה מטעם החנות, מדובר בסלון עור מאיכות "סבירה ומקובלת" בלבד, ולא בעור "משובח ואיכותי".
הפער בין המובטח בפרסום לבין המצב בפועל עולה כדי אי התאמה, המזכה את התובע בפיצוי. "גם מוצר מאיכות סבירה אינו אמור להיפרם או להיקרע כעבור שנה וחצי", כתבה השופטת.
יחד עם זאת, קבעה, כי אין מקום לבטל את העסקה כליל ולהשיב לתובע את מלוא כספו. בין היתר, כיוון שמחירו הזול יחסית של הסלון היה אמור להבהיר לתובע, כי הוא רוכש מוצר ברמה סבירה בלבד, וכיוון שלתובע אחריות תורמת למצבו של הסלון.
לפיכך, פסקה שלו, כי החנות תפצה את התובע ב-3,000 שקל וכי תשלם לו הוצאות משפט של 1,500 שקל לכיסוי הוצאותיו הגבוהות, יחסית, שנגרמו, בין היתר, עקב סירוב החנות לתקן על חשבונה את הטעון תיקון עוד לפני הגשת התביעה.
לעיון בפסק הדין
אתר המשפט הישראלי פסקדין