30 שנה למטה בנימין: איפה נגור, מגדרה לחדרה?

אלפים השתתפו בעצרת לציון שלושה עשורים להקמת המועצה האזורית שבשטחים. מתנחלת מכוכב-יעקב: "זה הבית שלנו. גם אם נצא - לאן נלך? איפה נגור? זאת הארץ שלנו"

כשברקע לוחצים ראשי מדינות בעולם על ראש הממשלה, בנימין נתניהו, להקפיא את הבנייה בהתנחלויות, הצהירו הערב (יום ה') המתנחלים, באירוע לציון 30 שנים למועצה האזורית מטה בנימין, כי הם ימשיכו לבנות.

 

אלפים הגיעו לעצרת שנערכה בלטרון, בהם תושבים רבים המתגוררים במועצה האזורית. ולרשטיין, שעמד שנים רבות בראש המועצה המקומית, אמר ל-ynet: "כשנתניהו מדבר על מדינה פלסטינית - אני שונא את זה, אבל לא דואג כי לא יהיה הסכם שלום. כשנתניהו מדבר על הקפאה זה גזר דין מיידי, גזר דין מוות להתיישבות. אין מקום שקצב הגידול שלו כזה גדול כמו מטה בנימין ולצערי גם מחיר הדמים הוא גבוה, יותר מ-80 אנשים נרצחו באינתיפאדה השנייה. החוסן של התושבים פה הוא החוסן שיוביל אותנו הלאה. לא תהיה הקפאת בנייה במטה בנימין".

חגיגה בלטרון (צילום: אבי מועלם)

 

ראש המועצה האזורית בנימין, אבי רואה, מוסיף: "התפקיד שלנו הוא להסתכל קדימה ולא לעסוק בהקפאה. מאז ההקפאות האחרונות, התקדמנו לאין ערוך. אנחנו ממשיכים להתרחב ולגדול. אני לא מקבל את נושא הקפאת הבנייה. זה לא קיים לא בנגב ולא בגליל. אני צריך לדאוג לחינוך לאנשים, לרווחה, לתנאים, אני לא יכול לקבל את נושא ההקפאה. אני צריך להקים גני ילדים, כיתות לימוד לבתי הספר וגם בתים לזוגות צעירים. מה שקורה היום זה תשובה ציונית הולמת. אחרי 30 שנים התושבים צריכים לחוש גאוות יחידה על מה שנעשה בעשר אצבעות בשיתוף משרדי ממשלה וזה מאפס נבנה. זה מראה תעודה מכובדת של עשייה וזה ישמש גם מנוף לעשייה שתהיה בעזרת השם גם בעתיד".

 

"לאן נלך?"

על הדשא ישבו שרה וצבי פרג, המתגוררים כבר 20 שנים בהתנחלות כוכב יעקב יחד עם שבעת ילדיהם. רק הבוקר זכה היישוב  למתנה - שלושה קרוואנים חדשים הועברו מהמאחז בני-אדם וכבר שלוש משפחות מצרפת נכנסו אליהם. שרה פרג: "בעזרת השם נגיע ונחגוג גם 60 שנה. זה הבית שלנו. גם אם נצא - לאן נלך? איפה נגור, מגדרה לחדרה? זאת הארץ שלנו. אנחנו רוצים להיאחז בארץ שלנו". בעלה צבי: "לפני שהגענו לכוכב יעקב התגוררנו בנווה דקלים שבגוש קטיף. כל מהותנו היא ההתיישבות ונמשיך במפעל הזה. כל הזמן מדברים על הקפאה והתוצאה היא שההתיישבות גדלה".

 

עדי ויפעת רום, הורים לשלושה ילדים, מתגוררים ארבע שנים בשבות רחל. "אנחנו מסתכלים על הדברים מההיבט האמוני - הכל יהיה בסדר", אומרת יפעת, "זאת הארץ שלנו ואנחנו נמצאים היום בתהליך של גאולה. אנחנו יודעים שיכול לקרות כמו מה שקרה בגוש קטיף, אבל אנחנו מאמינים ומתפללים וממשיכים לבנות ולהתפתח".

 

עדי מוסיף: "העניין המדיני לא משחק אצלנו. זה הבית שלנו עכשיו. אם זה לא יהיה פה זה יהיה במקום אחר ביהודה ושומרון. אנחנו יושבים בארץ ישראל כי זו הארץ שלנו וממשיכים בקו אמוני מסוים, שבעזרת השם, מה שקרה בגוש קטיף לא יחזור על עצמו".