בורשטיין כבר לא צהוב: יש חיים אחרי שער 9

"הרגע בו אתה עוזב את מכבי ת"א הוא קשה מאוד. קל להיכנע לכעס ולמרמור, אבל אסור לבטל את הרגעים הגדולים והיפים. לטל היתה קריירה פנטסטית והיא רחוקה מלהסתיים". מוטי דניאל מסכם את ימיו של מספר 10 ומנדב כמה עצות ממי שהיה שם

כל שחקן במכבי תל אביב יודע שהוא נמצא בצמרת הכדורסל האירופי והישראלי. הוא אמור לדעת גם שזה ייגמר מתישהו. אם לא תחול תפנית מפתיעה ויוצאת דופן, להחתמתם של דורון פרקינס וגל מקל יש משמעות נוספת: אחרי תשע שנים, תם עידן טל בורשטיין בצהוב.

 

הכתובת היתה על הקיר, אבל באופן אישי הייתי בטוח שעמק השווה יימצא ושטל ימשיך בסופו של דבר במכבי. התברר שהפערים בתפיסה היו גדולים מדי. יש כאן פרדוקס: אם טל לא היה נפצע, הוא היה עוזב לג'ירונה לפני שלוש שנים. אם טל לא היה נפצע, מכבי לא היתה ממהרת לוותר עליו היום.

היו ימים. טל בורשטיין בימים שמחים יותר במכבי ת"א (צילום: יוסי רוט)

 

ההתרחשויות הללו מחזירות אותי לקיץ 1996. הייתי בן 33, וכמו טל - גם אני סיימתי חוזה אחרי תשע שנים במכבי. באותו קיץ היתה תחלופה גדולה מאוד של שחקנים ואף אחד לא דיבר איתי במשך חודשיים. לבסוף הוזמנתי לפגישה עם שמעון מזרחי ומוני פנאן. הם סיפרו לי שדורון ג'מצ'י קיבל הודעה שהוא עוזב. עודד קטש דיבר אז על קולג' ודורון שפר רצה NBA, כך שהציעו לי להישאר שנה נוספת.

 

הבנתי שבקטע המקצועי לא סופרים אותי ובאיזשהו שלב נשארתי לבד בחדר עם מוני. הוא היה כן איתי ואמר לי: הגיע הזמן לעזוב. היה לי מספיק זמן להתבשל ולהבין שהעתיד שלי נמצא במקום אחר. לקחתי עוד יומיים לחשוב והודעתי למכבי שאני לא מקבל את ההצעה.

 

הרגע בו אתה עוזב את מכבי הוא רגע קשה מאוד. אתה שייך לארגון גדול וחזק, ולפתע מראים לך את הדרך החוצה. לאורך השנים ראיתי איך שחקנים רבים עוזבים בכעס את הקבוצה ויכולתי להבין אותם. הרגע הזה לא נעים לאף אחד, אבל הוא תמיד מגיע. זה קרה ללו סילבר, מיקי ברקוביץ', מוטי ארואסטי, ווילי סימס, חן ליפין. אני החלטתי מראש שלי זה לא יקרה והפכתי את חיי לקלים בהרבה.

הגיע הזמן להמריא לדרך חדשה. טל בורשטיין (צילום: עוז מועלם)

 

"יש חיים אחרי שער 9", הסברתי לא פעם לאורך השנים - וזה המסר שאני רוצה להעביר עכשיו לטל בורשטיין. קל מאוד לשקוע בהרגשת ההווה, שהיא לא קלה בעליל, אבל אסור לקלקל את הזכרונות הטובים ולתת למרירות ולכעס לבטל את השנים הגדולות, את התארים ואת תחושת הבית.

 

לטל היתה קריירה מפוארת במכבי. הוא זכה בשלושה גביעי אירופה ויכול לשמש כמודל עבור הרבה שחקנים - בחריצות, במנהיגות השקטה ובתרומה האדירה. הוא יכול להסתכל לאחור בסיפוק ובגאווה. הוא לא היה כוכב נוצץ כמו מיקי, ג'מצ'י או קטש, גם בגלל שבתקופתו היו הרבה יותר זרים, אבל היה לו חלק חשוב בעשור הכי מוצלח בהיסטוריה של המועדון.

בורשטיין בחגיגות האליפות האחרונה. קריירה מפוארת (צילום: אלי אלגרט)

 

במקרה או שלא, השנים הטובות של טל היו גם השנים הטובות של מכבי. מאז שנפצע ומעמדו פחת, הקבוצה הצליחה פחות. לדעתי, הצהובים היו צריכים למצוא לו את המקום. אבל כנראה שהוא העריך את עצמו יותר משראשי המועדון העריכו אותו.

 

במהלך שנה אחת, איבדה מכבי את בורשטיין, יותם הלפרין, עומרי כספי וליאור אליהו. למעט דריק שארפ, שתמיד מגיח ברגע הנכון ומציל אותה, היא נפרדה מכל הישראלים הבכירים שלה. השינוי לא יורגש ביורוליג, כי פיני גרשון ושרון דרוקר הביאו סוללת שחקנים שנראים טוב מקודמיהם וימלאו את החסר.

העריך את עצמו יותר משהעריכו אותו ראשי המועדון (צילום: טל שחר)

 

ובליגה? אפשר לראות כיצד מכבי מותחת את החוק הרוסי עד הקצה.

 כספי ואליהו היו דומיננטיים מאוד ולמאמנים יהיו כעת פחות אפשרויות תמרון. את העגלה יצטרכו לסחוב מקל, רביב לימונד, גיא פניני, יניב גרין ובמאני טיים גם שארפ, כמובן.

 

כשסיימתי את דרכי במכבי, ידעתי שהקריירה שלי מתחילה להתקרב לקיצה. חשבתי שאת התארים השארתי מאחוריי, אבל כבר בשנה הראשונה זכיתי עם הפועל ירושלים בגביע בערב מדהים ומיוחד. אצל בורשטיין זה לא כך. הוא עוד צעיר, בסך הכל בן 29. בתקווה שיישאר בריא, יש לו עוד שיאים להגיע אליהם והקריירה שלו רחוקה מלהיגמר.