"מנותקים, נסחפתם! ברור שהחופש ארוך מדי"

ברור שההורים לא מסוגלים לעמוד בכבוד בחופש הגדול, ברור שהילדים מתחרפנים פסיכוטית כבר אחרי חודש וברור גם ששום הצעה לקיצור לא תעבור את כוחות השוק ותעשיית יולי-אוגוסט. הפסיכולוג גיל ונטורה מוחה את הזיעה וסופר עוד יומיים למנאייק

"ספטמבר הוא חמוד,

ספטמבר הוא מקסים.

ועד שהוא יבוא,

כולם מתבאסים.

 

נכין לו כוס קפה,

נשיר לו ונריע.

אבל רק שיזדרז,

כי נגמרת לנו הבטריה!"

 

(מתוך שיר ילדים גרוע שהמצאתי ברגע גרוע, אי שם באוגוסט)

 

עבור ההורה הישראלי הסטנדרטי החופש הגדול אינו ממש חופש, אבל הוא בהחלט גדול. גדול מדי אפילו. ממודעות הפרסומת ומשידורי הפרומו ניתח עלינו זרם דימויים שוצף של משפחה נופשת, הרמוניה מחויכת ורגועה לחופו של ים, חיוכים של עונג בלונה פארק, ששון ועליצות. חארטה, כמובן, אבל חארטה שהולכת ומעמיקה את תחושת הניכור של אמא ואבא בארץ הקודש.

 

במה דברים אמורים? כל אחד מאתנו יודע בוודאות שיש בו צדדים לא סימפטיים, אבל בצעד נבון ולגיטימי של שימור האגו, הוא מעדיף להדחיק אותם לסימטה האחורית של התודעה. ואז באים יולי ואוגוסט, חצופים ואינטנסיביים, ומציבים בפני ההורה זוג מראות מסנוורות שעדיף היה לו שלא להביט בהן.

 

שוב ושוב אמא נחשפת ל"אמת המרה": היא חסרת סבלנות, לא מסוגלת לתכנן, נותנת למשפחתה להישמט אט אט מבין האצבעות. אבא היה שמח לעזור ולנחם אותה, אבל הוא בעצמו עסוק בשיקום הדימוי העצמי שלו. לאורה של שמש הקיץ הבוהקת נגלים כישלונותיו – לא מצליח לשים גבולות, לא מצליח להיות אמפתי, רץ אחרי פתרונות דחק רייטינגיים "(גם אתם שלחתם את ילדכם לקייטנת ההישרדות של שמיניית הפיג'מות?")

 

כל כך הרבה מאיתנו לא נוהגים בעצמנו במידת החסד המתבקשת. במקום לזכור שפשוט מדובר בהורים נורמליים בסיטואציה לא נורמלית אנחנו מניחים לחודשי הקיץ לנגוס באין מפריע בדימוי העצמי שלנו. אבוי לנו. אנחנו לא מסוגלים להכיל ולהחזיק ולהעסיק את הילדים שלנו, פרי בטננו ונושאי כרומוזומינו. אחרי כמה נסיונות שווא למצוא פעילות חינוכית מעשירה, אנו מפקירים אותם לידי השמרטף האלקטרוני שטוחן להם מרתון שלוש שעות של בוב ספוג לדורותיו (ואם כבר נכנסנו פנימה, שאלת טריויה: "איזו מהדמויות הבאות אינה קשורה לסדרה בוב ספוג? – פלנקטון, קראב, סנדי, ספורטקס או פטריק?").

 

הילדים מתחרפנים פסיכוטית

אתם יודעים, שנים אני מתחנן לאנשים שבאים להתייעץ איתי להפנים אל תוך מחזור הדם שלהם שהרגע שבו אתה הולך הצידה, עוצר וחושב הוא הרגע הכי משתלם כלכלית ורגשית. שנים לא פחות ארוכות אני מנסה לשכנע שכמה שיותר ננסח את הבעיות שלנו באופן יותר מופשט ופחות מוחשי, יש יותר סיכוי שנפתור אותן (במלים אחרות, את לא באמת מתלבטת אם להתחתן עם יוחנן או רודריגו, את נקרעת בין הצורך בביטחון ובין התשוקה לריגוש כערך מוביל בחיים).

 

החופש הגדול נוטל ממני את שתי הפריבילגיות הללו. כמות הרגעים שבהם מתאפשר לי ללכת הצידה ולנהל ישיבת הנהלה מהירה עם עצמי שואפת לאפס, ואני נתון שוב ושוב למרותו של שד האימפולסיביות. שנית, אני מופגז בכל כך הרבה גירויים מוחשיים ונוצצים, ובמפל של דרישות קונקרטיות ומתחלפות מצד האנשים הקטנים שאני מאכיל, עד שהיכולת שלי לחשוב בקטגוריות מופשטות, כדינו של כל חושב יצירתי ראוי, דועכת עד לרמות של חובב טראנס מצוי בלב יער.

 

אבל עכשיו, כאשר רוחו הנעימה של סבא ספטמבר ניצבת בפתח ומגרשת את הג'יפה המיוזעת שהצטברה, אפשר להסתכל על התופעה הזו, חופש גדול, במבט קצת יותר ארוך טווח, ולהסתכן בנבואה או שתיים.

 

כטקטיקת עבודה ראשונית, נשלח את מקבלי ההחלטות במדינה לעזאזל ונעביר להם את המסר הבא: מנותקים, נסחפתם! ברור שהחופש הזה ארוך מדי, ברור עוד יותר שההורים לא מסוגלים לעמוד בו בכבוד, וברור לא פחות שגם הילדים מתחרפנים פסיכוטית כבר אחרי חודש.

 

עוד יומיים יא מנאייק

מתישהו ימצא האדם שיפעיל את הלובי הנכון בכנסת להעלות הצעת חוק או תיקון לחוק או משהו בערך באקורדים האלה. זו תהיה הצעה לקיצור החופשה הגדולה במערכת החינוך. צפו לכך שההצעה הזו תיכשל נחרצות בסיבוב הראשון. יש יותר מדי כוחות שוק ותעשיות שלמות שתלויות בחריכת הארנק ההורי ביולי אוגוסט, שלא לדבר על ההתנגדות שתתעורר בקרב קברניטי מערכת החינוך.

 

בשלב הבא (המשיך ונטורה הנחרץ והמתלהם להתנבא), אחרי שכל אלו שהרימו ידיים בסיבוב הראשון יתפזרו לדרכם, יישארו שני כיווני פעולה חלופיים לקיצור החופשה הגדולה. מצד אחד, יהיו את אלה שינסו לדבר על לב הציבור, לעשות קמפיין, ולבצע הכשרת לבבות לקראת אישור החוק בכנסת, ומצד שני, קהילות הורים חזקות ועתירות דולרים תדאגנה לישבנן ותטפחנה את האופציה הפרטית.

 

זו רק שאלה של זמן עד שמסגרות חינוכיות יקלטו את הנישה הפרוצה הזו ויתחילו להציע להורים אופציות העסקת דרדקים לחודשי הקיץ. בתסריט קיצוני יותר, כשמהפכת בתי הספר הפרטיים תתפוס תאוצה, די סביר שגם הם יתנו את דעתם, כחלק מאספקת שירות טוב יותר ללקוח, על קיצוץ כנפיו של החופש הגדול והאבסולוטי.

 

ועד שזה יקרה, לא נותר לי אלא למחות את הזיעה והזיפים, לנטוש את מתחם המקלדת הממוזג, לחזור לעוללים, ולהתנחם באמירתו ההיסטורית של עמיתי לפלוגה באוגוסט 1989, סמ"ר אבנר ז. מבאר שבע: "יאללה ונטורה תן גז, עוד יומיים יא מנאייק!"

 

• הורים שמעוניינים להצטרף למאבק לקיצור החופשות מוזמנים להיכנס לאתר הורים עובדים לשינוי.

 

גיל ונטורה הוא אבא לשניים, פסיכולוג, מעביר קורסים והרצאות בנושאי הורות ובנושא החשיבה היצירתית, יועץ קריירה ומאמן חשיבה, מרצה לפסיכולוגיה התפתחותית ואחראי ארצי על קורס אינטליגנציה אנושית באוניברסיטה הפתוחה.

 

• לכל הטורים של גיל ונטורה.