ממה נפרדים כשמתחילים כיתה א'?

"בית הספר הוא הכניסה הרשמית והמוחצת לעולם הדברים ופרידה עצובה מעולם השום-דָבַרים" אומרת רינת פרימו ומספידה עם ילדי כיתה א' את האפשרות לעשות שום-דבר. תשאלו את ביאליק, בילבי ופו הדב

התיק החדש שקנו סבא וסבתא במחיר מופקע בטח מחכה כבר חודש ליד המיטה של הילד. אולי אפילו קניתם ספר ילדים שאמור להקל על החששות, משהו שמספר על מורה חביבה וקשובה ושלושים ילדים חייכניים הסרים למרותה. אולי הבטחתם לילד שיהיו לו המון חברים חדשים. אולי הבאתם בקיץ מורה פרטי שילמד אותו מהר לקרוא ולכתוב, כדי שיהיה לו איזשהו יתרון על כולם כבר בהתחלה. אם לא יועיל, לא יזיק.

 

אין כמו ההתרגשות של שלום כיתה א'. יש שלבים בחיים ואנחנו מצווים לחגוג כל אחד מהם בשמחה ובהתפעלות. אבל ספרות אמיתית, לא זו שמגוייסת לעזור להכניס את הילדים לכיתות, נותנת ביטוי אמיתי לכך שכאשר אנחנו אומרים 'שלום כיתה א'' אנחנו אומרים 'להתראות' לדבר גדול ועצום, דבר שלא יחזור עוד לעולם.

 

"כריסטוף רובין התכונן לעזוב. אף אחד לא ידע למה הוא עוזב; אף אחד לא ידע לאן הוא הולך; בעצם, אף אחד לא ידע מאין נודע לו שכריסטוף רובין באמת עוזב".

 

בפרק הסיום של הספר "הבית בקרן פו", ספר ההמשך של "פו הדב", מנסה כריסטופר רובין (שנקרא בתרגום לעברית "כריסטוף רובין", אבל לא נורא) להסביר לפו, בעדינות אבל באופן מפוקח, על מה בדיוק מוותרים כשאומרים 'שלום כיתה א''.

 

"מהו הדבר שאתה הכי אוהב לעשות בעולם, פו?" שואל כריסטופר רובין ואחרי תשובתו הארוכה של פו שכוללת, כמובן, לא מעט דבש, הוא עונה: "גם אני אוהב לעשות את זה", אמר כריסטופר רובין, "אבל הדבר שאני הכי אוהב לעשות זה שום-דבר". "איך עושים שום-דבר?" שאל פו, אחרי מחשבה ארוכה.

 

"אז ככה, זה כשקוראים אליך בדיוק כשאתה מתכונן לעשות את זה: 'מה אתה הולך לעשות, כריסטוף רובין?' ואתה עונה 'אה, שום-דבר', ואז אתה הולך ועושה את זה". ואחרי שהוא מכתיר את פו לאביר, הוא מתוודה: "פו, כשאני... כש... פו!" "כן, כריסטוף רובין?" "אני כבר לא אעשה כלום יותר". "אף פעם?" "טוב, לא כל-כך הרבה. הם לא מרשים".

 

לעשות שום-דבר זו עבודה לא פשוטה. לעשות שום-דבר זה לא לראות טלויזיה או לשחק במחשב. בעצם, אם יש משהו מסוכן בטלויזיה ובמחשב, הרבה לפני התכנים שהם מספקים, זה שהם בריחה מה'שום-דבר'. לעשות שום-דבר זה אחד הדברים הכי יצרניים שאפשר לעשות, זה מה שמגיע אחרי ה'משעמם-לי' וה'אין לי מה לעשות'. אם לא תפתח טלויזיה, תגלה שיש לך מה לעשות. תעשה שום-דבר.

 

וצודק כריסטופר רובין כשהוא קובע שהמבוגרים כבר לא באמת מרשים את זה אחרי הכניסה לכיתה א'. בית הספר הוא הכניסה הרשמית והמוחצת לעולם הדברים ופרידה עצובה מעולם השום-דברים.

 

אמור: אל"ף

אמני המילים הגדולים באמת, ידעו שמילים רק חוצצות בינם ובין מה שהם רוצים להביע. רק מי שבאמת אוהב מילים ושולט בהן, יכול גם להבין את קוצר ידן. בסיפור למבוגרים "ספיח" חוזר ביאליק לימי ילדותו ואל היום הראשון שלו בחדר עם הרבי וסגנו.

 

"מה זאת?" שואל שוב הסגן. "אסל ושני דליים", אומר אני ונהנה הנאה גדולה על שהזמין לי הקדוש ברוך הוא כאן כלים נאים אלו. "לא, אמור: אל"ף! חוזר הסגן ואומר, "זכור: אל"ף, אל"ף".

 

חיים נחמן הקטן רואה באותיות עולם ומלואו: תהלוכת אנשי צבא, בהמות ועופות. בכל יום הוא רואה באותיות משהו אחר. אבל ביאליק המבוגר יודע שברגע שהילדים לומדים שאלף היא אלף, ברגע שנופל האסימון, כבר אין דרך חזרה. האלף כבר לא תוכל יותר להיות שום דבר אחר. ולמרות שלמידת שפת הסימנים של התרבות היא הכרחית, זה גם הפסד גדול. לרכוש ידע זה החלק הקל יחסית. לשכוח מה שלמדת, לחזור למצב שבו אלף יכולה להיות אסל ושני דליים - זה החלק הקשה יותר.

 

בינתיים, אפשר ליהנות מהרגעים האחרונים בהם הילדים עדיין לא מבינים את פשר הנמלים השחורות על הנייר וליהנות עוד יותר מהרגעים בהם אותן נמלים מקבלות מובן חדש, מוסכם והופכות להיות שער לעולם מדהים של רעיונות והרפתקאות, כי איך היינו מתוודעים לרעיונות המצויינים של ביאליק אם לא היתה לו האל"ף כדי לכתוב אותם?

 

ואי אפשר להכנס לכיתה א' בלי להכיר את החזון של בילבי לגבי מערכת החינוך. בילבי מנסה את בית הספר במשך יום אחד שלם ובסופו היא ממליצה לילדים על בתי הספר בארגנטינה: "אז מה הם עושים בבית הספר?" תהה ילד קטן. "אוכלים ממתקים", אמרה בילבי בנחישות. "צינור ארוך מגיע מבית חרושת לממתקים שליד בית הספר ישר לתוך הכיתה, הממתקים זורמים ממנו כל היום, והילדים בקושי מספיקים לאכול אותם", "אז מה עושה המורה?" שאלה ילדה אחת. "מקלפת את עטיפות הממתקים בשביל הילדים, טיפשה אחת", אמרה בילבי. "אל תגידי לי שחשבת שהם צריכים לעשות את זה בעצמם? מה פתאום! הם אפילו לא הולכים לבית הספר בעצמם. הם שולחים את אח שלהם".

 

• הבית בקרן פו. א"א מילן. איורים: ארנסט ה. שפרד. מאנגלית: אוריאל אופק. הוצאת מחברות לספרות.
• בילבי גרב-ברך (התרגום החדש והמאוד מצליח של דנה כספי). אסטריד לינדרגן. איורים: לורן צ'ילד. זמורה-ביתן.

 

לחצו כאן למדור ספרי הילדים.

 

• רינת פרימו היא סופרת ילדים, מחברת הספרים: "זהרורים", "איה, אאוץ', אווה", "אמא מושלמת" ועוד.