רן ליבי רן

כשפרצופו מרוח על כל פוסטר שני בעיתון, מכחיש לי בירן את השמועות על אביו, מסביר למה הוא הראשון משלישיית הגמר שמוציא אלבום ומספר על מערכת היחסים עם טמירה ירדני

יש שתי סוגיות שמטרידות סביב לי "ליבי" בירן, פיינליסט "כוכב נולד 6" במיל' וזמר עצמאי בהווה, ועם שתיהן נסיים כבר בהתחלה. הראשונה היא סוגיית השם: לי או ליבי. התשובה היא במפתיע די פשוטה - השם האמיתי הוא לי בירן, לפחות ככה הוא מופיע בתעודת הזהות.

 

עם זאת, שם הבמה שלו הוא ליבי. "החלטתי ששם הבמה יהיה ליבי, נקודה", הוא אומר כשאנחנו נפגשים. "זה כדי למנוע בלבולים. ממילא כולם קוראים לי ככה. החלטתי פשוט ללכת על ליבי, בלי שם משפחה". מאוד מדונה מצידו.

 

הסוגיה השנייה היא נושא האימו (ז'אנר מוזיקלי פופולרי שמבוסס ברובו על בכיינות רגשנית, ששומרת על ניחוח של קוליות שמבקשת להיות אפלה). לאורך כל העונה הקודמת של "כוכב" רכב ליבי על התדמית הדיכאונית, ולא ויתר על אף אחד מהסממנים הקלאסיים: שיער צבוע בשחור, לק שחור על הציפורניים וקול מיוסר.

 

במפגש פנים מול פנים הוא מתגלה דווקא כבחור חמוד וחייכן, שמגיע רכוב על סקייטבורד ולבוש במכנסי באגי, חולצה רחבה, הרבה יותר גולש מאותו נער אימו אפלולי. "אני לא כל כך אימו", הוא אומר. "זה שהסתובבתי עם לק שחור ותסרוקות כאלה זה לא אומר שאני ככה. אני לא מייצג כלום. זה פשוט מה שבא לי לעשות באותו רגע. מה שאני מייצג, אם כבר, זה ללכת עם האמת שלך ולעשות מה שבא לך. בכלל אני לא מתחבר לאימו, לא אוהב את כל הדיכאון הזה. אני חושב שדיכאון זה לוותר לעצמך, שזה לא לעניין".

 

ילד שמח שמחליף זהויות כמו גרביים

בהמשך הוא מראה לי תמונות ילדות שלו, שבהן רואים ילד שמח שמחליף זהויות כמו גרביים - פעם גיק שיק, פעם פאנקיסט, פעם גולש, פעם סקייטר, אבל בכולן הוא תמיד מחייך ושמח. גם אלבום הבכורה שלו, "כיסים", הוא רוק'נ'רול שמח, מלא שירי פיל־גוד ואופטימיות מתפרצת. האלבום יצא בתחילת החודש והופץ בשבועות הראשונים דרך חברת ההלבשה רנואר, שרכשה 20 אלף עותקים, צעד שהעניק לליבי אוטומטית אלבום זהב.

הרבה יותר גולש מאותו נער אימו אפלולי (צילום: דרור בן נפתלי)

 

בסוף החודש ייצא האלבום לחנויות ולקהל הרחב. הסינגל הראשון, "תני לי אוויר", מככב כבר שבועיים בראשי מצעדי ההשמעות. "אני ממש עובד על הרדיו ועל המצעדים", אומר בירן. "יש לי פורום מדהים באינטרנט. יש שם המון בנות אינטליגנטיות, לא כאלה שצורחות ולא יכולות לדבר. אנחנו עובדים ביחד, זה 'אנחנו', לא 'אני'. אני גם אומר אומר 'השיר שלנו', ביחד".

 

את האלבום התחיל בירן לכתוב ביולי של שנה שעברה, במהלך תקופת הצילומים של "כוכב נולד" ("חזרתי בלילות ופרקתי. היה לי הרבה על מה לכתוב").

 

למה קראת לו "כיסים"?

"זה על שם שיר שכתבתי. אני אומר בו שבשביל להכיל צריך קודם לרוקן. זה בעצם עליי. אם אתה רוצה להבין את האלבום ואותי, צריך לשכוח את כל מה שידעתם עליי".

 

שזה שאתה פליט "כוכב נולד"?

"אני חושב ש'כוכב נולד' היא תוכנית מדהימה. כל הדיבור השלילי עליה הוא שטויות במיץ עגבניות. זו תוכנית שבאה לי בזמן, שהייתי צריך לעבור. כל מבחן שבא לך בחיים, סימן שאתה צריך לעבור אותו. ככה היה לי גם עם 'כוכב'. אני מאוד שמח שעשיתי אותה, אבל להגיד יוצא 'כוכב נולד' ולעשות אפליות על רקע זה, זה כמו להגיד שאתה לא נכנס למימונה כי אתה אשכנזי. זה סוג של גזענות בעיניי. אנשים צריכים לתת לי צ'אנס בלי קשר לתוכנית הזו".

 

אתה רואה את העונה הנוכחית?

"אני רואה עד כמה שאני יכול. האמת, אני לא מתחבר שם לאף אחד. יש שם אחלה זמרים, לירן דנינו זמר טוב, מיי פיינגולד זמרת טובה, אבל אף אחד לא עושה לי את זה עד כדי כך. לא יודע למה. אהבתי את עומר אדם, הוא היה הפייבוריט שלי.

 

מה שכן, אני מזדהה איתם נורא. זו עבודה מטורפת, על ההתחלה. אני רואה ומבין מה עובר עליהם. זה לא פשוט. ראיתי מקרים של אנשים שהסתחררו ואיבדו את זה, בלי להזכיר שמות. גם אנשים סביבי קצת הסתחררו מהעובדה שאני פתאום מפורסם. בהתחלה הייתי צריך להזכיר להם - מה קורה לכם? אני עדיין אותו ליבי. אני ממש לא מתחבר לכל עניין הפרסום הזה".

עם כרמל וישראל, חבריו לגמר "כוכב נולד 6" (צילום: אפי שריר)

 

העובדה שהוא טוען כי הרגליים שלו נשארו על הקרקע קשורה גם לכך שבירן, בסך הכל בן 19, עדיין גר עם הוריו, אחיו, אחותו ושלושת הכלבים בבית בכפר סבא. מיד אחרי התוכנית הוא גם חזר לשירות צבאי מלא במשטרה הצבאית.

 

"לשמחתי, משטרה צבאית זה ממש לא מה שחושבים", הוא אומר. "זה לא הסטריאוטיפ שיש לכולם. הם ממש לא מניאקים. אני נפלתי שם על אחלה אנשים. המפקדים שלי הם אנשים מדהימים, הם מפרגנים לי בקטע מגניב ומשחררים אותי לעבודה. לא עשיתי רעש גדול מהשירות שלי, כי אני לא עושה רעש גדול משום דבר, אבל אני שמח שהתגייסתי".

 

לאורך הראיון מרבה בירן לדבר על המשפחה שלו, על הפגישות שלהם ועל הבית ממנו הוא בא. גם אם לוקחים בחשבון את גילו הצעיר, הקרבה הזו עדיין בולטת לטובה. "אני מאוד קרוב למשפחה שלי", הוא אומר. "מאוד מאוד. אני פשוט אוהב אותם. אני גם אוהב לגור בכפר סבא. אני אוהב את השקט שלי, לא אוהב את תל אביב. לא נראה לי שאעבור לעיר הזו בחיים. אני מעדיף לגור במקום שיש בו שקט, שאפשר לחשוב".

 

אביו של ליבי, ערן, הוא מפיק פרסומות (הוא האיש שבין היתר עמד מאחורי סדרת הפרסומות למפעל הפיס עם הכלב לאקי) ואמו היא עקרת בית. לפני כשנה, בזמן הפרידה של בירן מחברת טדי הפקות ומטמירה ירדני שבראשותה, נפוצו שמועות כי אביו של ליבי מתנהג בשתלטנות כלפי הקריירה של בנו.

 

בתחקיר שערכנו ב"פנאי פלוס" טענו גורמים שונים כי התנהגותו של האב היא הסיבה שטדי הפקות וליבי הפרידו כוחות, מה שדחף אותו לעבור לייצוג בכחול לבן הפקות. כמו אז, גם עכשיו, ליבי ממהר לגונן על אביו.

 

"מה שנאמר אז בתחקיר היה מאוד לא נכון", הוא אומר. "אבא שלי מאוד נעלב ונפגע. תבין, ההורים שלי עושים הכל כדי לעזור לי, לתמוך בי ולשמור עליי. זה ההורים שלי ביחד. הם עזרו לי לממן את האלבום הזה, למשל. אבל הם לא היו מעורבים בהחלטות עסקיות".

"כיסים" מלא שירי פיל־גוד ואופטימיות מתפרצת (צילום: דרור בן נפתלי)

 

"נכון, אבא שלי היה עונה לטלפונים כי הייתי בהופעות ולא יכולתי לדבר. הוא אבא כל כך טוב וסתם עושים עליו עליהום. אני לא יודע מאיפה זה הגיע. אם אתה מחפש לעשות דברים ולא מוצא, אז אתה ממציא. כנראה שככה זה עובד. אבל מה שנכתב עליו לא נכון בכלל. ההורים שלי הם כמו כל הורים אחרים שדואגים לילד שלהם".

 

אז למה נפרדת מטמירה ירדני?

"זו היתה פרידה הדדית. פשוט הרגשנו שאנחנו לא באותו הראש. ישבנו, היא ואני, ואמרנו 'זה לא יילך חלק, נכון?'. טמירה ואני חברים מאוד טובים. באתי אליה להשמיע לה את האלבום, היא היתה מתקשרת כל הזמן לשאול איך הולך. היא אשה מדהימה ואנחנו חברים לכל דבר. אבל על ההתחלה הבנו שעבודה משותפת היא משהו בלתי אפשרי".

 

יכול להיות שהיית יותר מדי בשליטה? בכל זאת, התחלת לעבוד על אלבום בלי לעדכן אותה בכלל.

"יכול להיות, אני לא יודע מה היו הסיבות שלה. למרות שאני לא כזה, אני מאוד פתוח להצעות. אבל באמת שלא היו שום חיכוכים, לא איתי ולא עם אבא שלי. פשוט הבנו שעבודה משותפת היא לא רעיון כל כך טוב. זהו. לא קשור לאבא".

 

אז בוא נסגור את זה, מה אחוז המעורבות של אביך בקריירה שלך?

"שוב, אבא שלי מתנהג כמו שכל אבא אחר היה מתנהג. הוא פשוט עוזר לי להתנהל בעולם הזה, אבל בגבולות ההיגיון. תראה, הוא אדם מדהים. הוא זה שלימד אותי לא לחשוב על איך מסתכלים עליי. בזכותו, אם בא לי לשים שחור בעיניים ולק על הציפורניים, אז אני עושה את זה. אני יכול להיות יום אחד סקייטר, יום אחרי ללכת עם חגורת ניטים".

 

"אני מי שאני. אני חושב שיש לי טעם טיפה מוזר, זה הכל. אני לא כל כך שם על מה שאנשים חושבים. פעם הלכתי עם אבא שלי לקנות נעליים ורציתי לקנות נעליים אדומות עם פס לבן. אמרתי לו 'אבל מה, זה נעליים של בנות, מה יחשבו עליי?' אז הוא אמר לי, 'אתה אוהב את זה? אז תקנה. מה אכפת לך מה אנשים חושבים עליך'. אבא שלי בן אדם מדהים. גם אמא שלי. הם חינכו אותי לעשות מה שבא לי".

 

הקרבה המשפחתית ממשיכה גם באלבום. את "כיסים" הקליט בירן במשך חמישה ימים, כשחלק ממנו הופק באולפני ווייב 26 בלוס אנג'לס השייכים לגיא רבצ'ה, דוד של ליבי.

 

למה הקלטת בלוס אנג'לס?

"כי זה שייך לדוד שלי וכי יש שם אחלה אנשים. רבצ'ה הוא הרי אח של אבא שלי. לא ממש הכרתי אותו, כי הוא גר שם כבר שנים. פגשתי אותו רק כשהייתי ילד. אבל לא, אין לי כוונה לכבוש את אמריקה. פה בישראל הכי חשוב לי. אם פה אני אגע באנשים, אז אולי אנסה שם. אבל ישראל קודמת לכל".

 

אז זו המטרה, לגעת באנשים?

"כן. אני חושב שמוזיקה היא אחד הכלים הכי טובים להגיע לאנשים. כשאתה שומע מוזיקה אתה מוריד את כל החומות שלך, את כל מה שמגן עליך. זה פשוט נכנס אליך. באופן אישי, אני אוהב מוזיקה שהופכת אותך לאופטימי ושמח. למשל הביץ' בויז מעלים אותך. הביטלס מעלים אותך. גם בשירים שלי, אם יש משבר, אני אומר שיצאתי ממנו, שיהיה טוב. אני מעודד לא לוותר. גם כשאני מדבר על מזל נאחס, אני אופטימי, תמיד הופך את השיר בסוף לחיובי".

 

• עוד על ליבי בירן, ה"מעריכות" וביקורת על האלבום החדש שלו, בגיליון פנאי פלוס החדש

 

• לכל כתבות פנאי פלוס