"הוא היה פרסומאי צמרת"

דוד טמיר מראשי תעשיית הפרסום בארץ, הלך לעולמו לאחר מאבק ממושך במחלה קשה. קובי אושרת, שעבד איתו על מיטב פרסומות שנות ה-70 וה-80: "הוא יחסר לי מאוד, השגנו הצלחות עצומות יחד"

דוד טמיר, מראשי תעשיית הפרסום בארץ ויו"ר JWT ישראל, נפטר הלילה (ו') בביתו  בהרצליה לאחר מאבק ממושך במחלה קשה. היה בן 65 והותיר אחריו אשה, בן, בת ו-4 נכדים. טרם נמסר מועד הלווייתו.

 

טמיר, שעסק בפרסום מאז שנות ה-70, נחשב לאחת הדמויות המשפיעות ביותר על עולם הפרסום הישראלי בשנות ה-80 וה-90. בשנות ה-70 היה מנהל ושותף בפרסום אריאלי ומשנת 1982 הפך שותף בפרסום וימר-יעקובסון-טמיר. ב-1985 היה שותף ומנכ"ל במשרד הפרסום טמיר-כהן (יעקובסון), יחד עם רוני כהן. בשנת 2000 רכשה חברת הפרסום JWT הבינלאומית (ג'יי וולטר תומפסון) מניות במשרד. לפני כחודש, החברה רכשה את מלוא מניותיו של טמיר במשרד, ויורם דמבינסקי, מנכ"ל המשרד, הפך לבעל המניות הישראלי היחיד במשרד. טמיר נותר יו"ר פעיל.  

 

במהלך השנים טמיר נכנס להשקעות נוספות והיה מבעלי הזיכיון לרשת הקופי בין, ובעלי חברת ההפקות דנה הפקות. טמיר היה חבר בהנהלת האיגוד הישראלי לפרסום והיה חבר הוועד המנהל של תיאטרון גשר, ושימש כמרצה אורח במוסדות אקדמיים שונים ובהם אוניברסיטת תל אביב, וביה"ס של איגוד המפרסמים.  

 

קובי אושרת: "עשינו יחד את רוב הפרסומות בארץ"

"הוא היה פרסומאי צמרת", סופד לו קובי אושרת, חבר טוב, שעבד איתו על פרסומות רבות. "אני ודוד חברים משנת 1973. דוד עבד אז בפרסום אריאלי והתחלנו לעשות ג'ינגלים יחד.

היינו יושבים יחד וממציאים את הרעיונות לפרסומות והיה לו ראש פרסומאי מבריק. הוא ידע בדיוק מה הלקוח צריך ולכן היה מאוד אהוב ומאוד מצליח. עשינו את רוב הפרסומות בארץ וכל הקמפיינים הגדולים. 'הכל בסיידר' לסיידר הגליל, 'נביא הביתה זיפ', כל פרסומות הביטוחים למיניהם. אצלו היו הלקוחות הכי גדולים. השגנו הצלחות עצומות ביחד והיתה בינינו כימיה נהדרת.

 

"במהלך השנים, החברות בינינו התהדקה עד שגם המשפחות היו נפגשות. היינו נוסעים הרבה יחד ונשארנו חברים לאורך כל הדרך. הוא היה איש יוצא דופן שאהב את החיים בצורה שקשה לתאר. הוא הצליח בכל מה שעשה, אהב מאוד מוזיקה ותרבות, חי חיים מאוד בריאים אבל לדאבוננו הרב, תקפה אותו מחלה מאוד אלימה.

 

כל השנה הוא נלחם בכל הכוח על חייו ולא ראו עליו כלום. הוא נראה נפלא למרות הטיפולים, היה מלא אנרגיה והאמין באמונה שלמה שיינצח. אבל בחודש וחצי האחרון חלה הדרדרות, והוא נסע לחודש טיפולים בניו יורק שלא צלחו וחזר ארצה רק לפני שבוע וחצי. זה לא נתפס איך הגבר הגבוה, הנאה, המלא חיים, התמיד שרמנטי, חברותי, צוחק, ואוהב - נגדעו חייו בצורה פתאומית כל-כך. אין מלים כרגע, זה לא נקלט. אני נוסע אליו הביתה עכשיו, ומצפה שיפתח את הדלת, עם פניו המאירות, ויאמר לי כמו תמיד 'מה הענינים אושרת'? הוא יחסר לי מאוד".

 

"הפרסום היה בדם שלו"

"הוא חי ונשם את הענף", מספר רוני אריאלי, שעבד עם טמיר בפרסום אריאלי, "עד הסוף, כל הזמן, לא משנה באיזה מצב הוא היה, הפרסום היה בדם שלו, כאילו הוא נולד להיות שם. גם כשפגשתי אותו, לאחרונה, הוא נלחם במחלה באופן  מרגש. הוא היהמודע לזה שזה לא יימשך הרבה זמן אבל עדיין לא עצר לרגע, כל הזמן יצא ונסע וטס".

 

דוד טמיר עבד בפרסום אריאלי שמונה שנים. הוא הגיע לשם במקרה, אחרי שפגש את רוני, בנו של מייסד המשרד אמנון אריאלי, ברחוב.

 

"ראיתי אותו ברחוב וניגשתי אליו, כי גדלנו באותה השכונה - שיכון הקצינים ליד בית-חולים איכילוב", נזכר אריאלי. "הוא עבד אז ב'עץ הזית' וקודם לכן עבד בשיווק בארה"ב, בחברת הענק מארס פוד. בעקבות הפגישה הזאת הוא הצטרף לפרסום אריאלי והיה לו חלק גדול בההצלחה שלו. הוא היה אחראי על הלקוחות, אבל תרם גם ביצירתיות כי הוא היה אדם מאוד קריאייטיבי ולכן היה מעורב גם ביצירה. קובי אושרת, שהיה חבר טוב שלו עשה לנו את רוב הג'ינגלים. זכור לי במיוחד ג'ינגל שלהם לענף מועצת הלול שכולם זמזמו אז: 'ביצים, ביצים, ביצים'.

 

דוד תרם לא מעט לניהול הלקוחות, משום שהיה אדם מאוד חם, יודע הכל. הוא הוסיף לנו ידע אמריקאי, והרבה מאוד חיוּת. הוא ידע להתחבר ללקוחות והם אהבו אותו. הוא חי את השוק שלהם, וידע טוב מאוד להתחבר איתם. הוא סיפק לנו הרבה רעיונות והיה אחד הגורמים המרכזיים להצלחת החברה. בשנות ה-80 הוא החליט ללכת על משרד משלו ופתח את טמיר כהן יחד עם רוני כהן שהיה מנהל השיווק של מגדל. הם התחברו אצלנו. נותרנו בקשר מאז, במשך הרבה מאוד שנים. השארתי לו הודעת סמס השבוע. לא תיארתי שזה השבוע בו הוא ילך".

 

"הוא היה פרסומאי על"

מיקי בר, מבאומן-בר-ריבנאי, שוחח עם טמיר לפני 3 שבועות, ערב נסיעתו לארה"ב לטיפולים. טמיר ביקש להפקיד בידי בר אחד מלקוחותיו, לא דבר קל ערך בתחום תחרותי בו פרסומאי לפרסומאי זאב. הם סיכמו שישוחחו על כך כשיחזור, אבל לא הספיקו.

 

"הוא היה פרסומאי על, שלמעשה ייסד את התקציבאות המודרנית בישראל", מספר בר. "כמו שרמי אריאלי בזמנו הביא לכאן את בשורת העבודה בקריאייטיב, שהפכה למחלקה נפרדת, ככה דוד היה מנהיג בתחום של התקציבאות. הוא הביא מארה"ב את השיווק המקצועי שכלל קמעונאות, מותגים וקולנוע ובעצם יצר דמות של תקציבאי, שמנהיג את הלקוח לא רק ברמה הטכנית וברמת הכסף, אלא גם ברמה הקריאייטיבית. טמיר וכהן היו הצמד חמד של שנות ה-80, הם היו מעבירים את הבשורה, מרצים על פרסום, עושים מצגות על שיווק ופרסום. רוב הפרסומות הטובות אז היו שלהם".

 

ובאמת, לא ייתכן שחייתם פה בשנות ה-80 וה-90 פספסתם פרסומות של טמיר-כהן.

 

"הם היו המלכים של עידן טרום הטלוויזיה", נזכר בר. "הם יצרו את 'עוגת עלית - את אפית', 'אגוזי אגדה', 'מי עדן - השמפניה של הטבע'. הדברים הכי יפים של שנות ה-80 נולדו אצלם. זה היה משרד שהצטיין בלוּק מרהיב אותו יצרו ארט דייקרקטורים טובים, ובקופירייטינג מוצלח שהוציא פנינים כמו 'בוא לגדול איתנו בנק הפועלים', שהיתה מאחוריהם חשיבה שיווקית חזקה וגם קריאייטיבית מאוד.

 

"דוד טמיר היה תקציבאי שמבין לקוחות ומבין עסקים ומבין שוק, אבל התפרסם בזה שהיה לו חוש נפלא לקריאייטיב וידע לבחור את האנשים הטובים ביותר ולסמן את ההברקות שלהם, ולקבל המון כוח ואמון מצד הלקוח. הוא ידע לפנק והיה איש של אנשים. הוא היה אוגדונר שאוהבים להילחם אצלו".