מאחורי הקַלָּעים: בחצי התורן

הכשל המנטאלי, הרוטציה הלא מאוזנת, המסע המיותר למשחקי אימון בספרד והצורך ברענון המערכת. הקיץ השחון של הכדורסל הישראלי נחתם באותו מקום בו החל. מי יוציא את הענף מהבוץ, לפני שיידמה חלילה לכדורגל?

מליח מחמוטוגלו ודארקו סוקולוב אינם אשמים במצבו העגום של הכדורסל הישראלי, אבל מסמלים את התרסקותו בקיץ 2009. הטורקי היה זה שפתח את מסכת הכשלונות, כאשר הפך ניצחון בכורה של העתודה להפסד עם הבאזר בהארכה. כדור השלג התגלגל במשך חודשיים עד למקדוני, שחטף אמש (ג') את הכנסת הכדור של עמית תמיר ונעץ את המסמר האחרון בארונה של הנבחרת הלאומית.

 

וכך, נמצא הערב עצמנו מזפזפים את אצבעותינו לדעת: בין הכשלונרים של דרור קשטן ברמת גן לבין הפאשלונרים של צביקה שרף בפוזנאן. זה בעצם אומר הכל. הרי אין דבר שמרגיז איש כדורסל בישראל יותר מהשוואה לחברים מהכדורגל. דודו אוואט, טל בורשטיין, יוסי בניון ויותם הלפרין הפכו את ערב ההכרעה לסיוט ארוך ומייגע של גארבג' טיים.

 

השורה התחתונה היא פשוטה ועצובה: נבחרות הכדורסל השונות של ישראל השתתפו הקיץ בארבעה טורנירים אירופיים. שתיים ירדו לדרג ב', אחת ניצלה בבית ההישרדות והחשובה מכולן עבדה חודשיים כדי לסגור סיפור בתוך פחות מ-24 שעות. כל הארבע סיימו אי שם בין המקום ה-13 ל-16. מתוך 16.

 

אגב, המפגש לפרוטוקול נגד יוון לא יהיה מיותר לחלוטין. בשל ביטולם (המוצדק) של משחקי הדירוג למקומות 13 עד 16, יחתמו הכחולים-לבנים את הופעתם אחרי שלושה משחקים בלבד. הם ינסו להימנע מהפיכתם לנבחרת הישראלית הראשונה שיוצאת מהיורובאסקט עם אפס בטור הנצחונות.

 

הכל מתחיל בראש

גם ב-2007 עמדה הנבחרת על מאזן 2:0. היא חזרה מתבוסה ב-34 הפרש מול רוסיה לניצחון דרמטי על סרביה והעפילה לשלב הבא. ב-2003 התרחש תסריט דומה: שוב 2:0, הפעם 32 הפרש נגד ליטא וסל ניצחון של בורשטיין על סלובניה. ב-2009, כפי שקרה לעתודה, דווקא ההפסדים הצמודים גמרו את ישראל.

 

שלא במקרה, אלו שהצטיינו נגד קרואטיה הם גם אלו שלא סיפקו את הסחורה מול מקדוניה - ולהיפך. גל מקל נחלש בתפר שבין המשחקים, הלפרין ובורשטיין הופיעו באיחור של יממה. היוצא מן הכלל, תרתי משמע, היה ליאור אליהו. אלא שהסיכוי לעוד תצוגה של 31 נקודות היה אפסי, במקרה הטוב.

המקדונים חוגגים. יופי, אבל למה על חשבוננו? (צילום: AP)

 

השמיכה התכווצה

ונאמר שהמפגש מול יוון היה מכריע, מה היה אז? שלושה משחקים ב-48 שעות דורשים היערכות מיוחדת. ארבעה מבין 20 מובילי היורו בדקות הם ישראלים. גם צרפת ופולין הגיעו לכמויות דומות, אבל היריעה שלהן באמת קצרה. אגב, שלוש יריבות הנבחרת בבית א' שלחו לצמרת שחקן אחד בלבד, ורביצה סטפאנוב.

 

הנבחרת פיתחה תלות מוגזמת בבורשטיין. שחקן שכמעט ולא ראה מגרש בשנתיים האחרונות, לא יכול להיות במיטבו כשהוא מקבל רק תשע דקות מנוחה בשני המשחקים. אם רביב לימונד היה מספיק טוב לרגעי ההכרעה מול קרואטיה ומקדוניה, מדוע חבריו לקו האחורי לא קיבלו מנוחה מוקדמת יותר? ואם משה מזרחי ויובל נעימי לא ראו שניית פרקט, מדוע לא למלא את החוסר בשחקנים הנחוצים באמת?

 

בישראל ידעו מראש שיניב גרין מגיע במצב שברירי לקמפיין. זה לא מנע מהצוות המקצועי לנפות את אלישי כדיר ורוברט רוטברט, להפקיר את עמדת הסנטר לגב הדואב של מספר 14 ולצאת עם ארבעה מחליפים לגארדים, שצברו ביחד 21 דקות משותפות.

גל מקל. טענות העבר תקפות גם בהווה? (צילום: AFP)

 

בכדורסל, כמו בכדורסל, ההבדל בין הצלחה לכישלון הוא דק. אם הכדור המכריע מול אלופת העולם יוגוסלביה ב-1979 לא ניתז מכס המזכירות, הנבחרת ההיסטורית שלנו מחליפה את מדליית הכסף במקום השביעי. אם לא השלשה של דריק שארפ נגד ז'לגיריס, מי הם בכלל פיני גרשון, אנתוני פארקר ושרונאס יאסיקביצ'יוס. אם ואם ואם.

 

ובכל זאת, מעניין מה מרגיש היום עומרי כספי. התחושה היא שדווקא הוא יכול היה לספק את הגרוש שחסר ללירה. נקווה לפחות שההכנה האישית בה בחר תוכיח עצמה ב-NBA.

 

משחק אחד יותר מדי?

"אני זוכר איך יצאנו משיחת הסיכום עם צביקה לפני אחת האליפויות", מספר שחקן עבר בנבחרת. "אמרתי לחבר שלידי שאני כל כך שחוק ומותש, שאני מרגיש כאילו היורובאסקט הסתיים ולא מתחיל רק עכשיו". ייתכן שטענות העבר תקפות גם בהווה. 

ליאור אליהו. הנבחרת היתה עולה שלב כשכספי לצידו? (צילום: AFP) 

 

באיגוד חששו שללא טורניר ההזדמנות האחרונה, השחקנים יגיעו חלודים לפולין. תשעה משחקי הכנה הם כמות סבירה ואפילו פחות מממוצעת, אבל היו בנבחרת מי שטענו כי האחרון שבהם, נגד ספרד, פשוט היה מיותר. המחצית השנייה באותו ערב במורסיה, שבוע לפני פתיחת האליפות, תספר זאת טוב מכל: ישראל הגיעה אליה ביתרון 32:34 ויצאה ממנה עם 93:56 על הראש. 61:22. אז כבר החלו הדיבורים.

 

ובכל זאת...

הכל קורה דווקא כשצומח דור מצוין בכדורסל הישראלי. אליהו, הלפרין, מקל ולימונד מהווים בסיס איתן, שיוכל להוביל בשנים הקרובות את הנבחרת להישגים - ביחד עם כספי, גיא פניני, יוגב אוחיון וכדיר, ולצד גרין ובורשטיין הוותיקים.

 

אבל משהו בגישה ובאווירה חייב להשתנות. אחרי שמונה אליפויות שבהן הוביל לסירוגין את ישראל, שרף וגם הנבחרת זקוקים לרענון. דייויד בלאט כבר השיג תעודת מאמן (ודיפלומה בתור אלוף אירופה), שרון דרוקר יביא דם צעיר שהמערכת כה זקוקה לו ואריק שיבק כבר הגיע להישגים עם לא מעט משחקני הסגל.

 

"צריך לנצל את הכישלון ולא לטאטא את הבעיות מתחת לשטיח", כתב מוטי דניאל. ואפרופו תיקון עוולות, אולי באמת הגיע הזמן שבראש הענף יעמוד איש כדורסל כשרף ולא עוד חבר בעסקונה? כנראה שלא. כדי להתקדם בנושא הזה נתראה, אולי, בירידה לדרג ב'.