לו אני אחת הנשים בשבט "קראו" של "הישרדות: פיליפינים", הייתי תופסת את זיו לשיחה ואומרת לו: לא נורא. אז לא הצלחת להביא את האש לשבט, ביג דיל. זה קורה לכולם, אתה עייף, ומי בכלל צריך אש? אנחנו יכולים להתחבק כל הלילה. העיקר שתירגע, תפסיק להעליב את כולם ואל תפוצץ משימות, זה לא טוב לאף אחד.
בעצם, לא. פשוט הייתי מדיחה אותו. בעת כתיבת שורות אלו לא ידוע האם זיו הלך הביתה בפרק של יום רביעי, אבל יש לי הרגשה שמשהו ישמור אותו בשבט לעוד הרבה זמן. התערבות ההפקה? אוזלת יד של השבט? תלוי מאיזה צד של הסקפטיות אתם באים.
אז אם נגזר עלינו לסבול את האלימות, הכוחנות, העילגות והבוטות של המנהיג מטעם עצמו, אולי יש מצב ללמוד מזה משהו. דמויות כמו זיו בעולם הריאליטי קיבלו את השם הכללי "בובלילים", על שם אותו ליצן חצר של "האח הגדול" - אדם חסר השכלה או מודעות, זר לעולם הברנז'ה המחושב, כזה שנותן ליצרים להשתלט עליו ועושה בדרך כלל המון רעש. שימי תבורי היה קצת בובליל, בשבקין ב"הישרדות 2" היה בובליל וחצי - וכעת נכנס לחיינו מושבניק מחוספס, עצבני ושתלטן, עם תיק פתוח ברבנות שפתחה לו אשה מותשת.
אלא שמשהו מרגיש לא נוח במערכה הזו. בניגוד לקודמיו, זיו נעדר תכונה בובלילית חשובה - הוא לא חמוד. אין שום דבר בהתנהגות שלו שמעורר אמפתיה, הוא לא מצחיק או חינני אפילו לרגע. אבל דווקא זה מאלץ אותנו לראות את התנהגותו כמו שהיא - את ההתלהמות, השפלת החלשים, האיומים כדרך של תקשורת - כל אותם דברים שהופכים כל יציאה למועדון או עלייה על הכביש לספורט אתגרי במדינה הזו. כשחושבים על זה, יש משהו חינוכי וכן יותר בהצגת אדם כמו זיו, בלי לנסות לעשות ממנו יציאה מגניבה ולבחון כמה זמן לוקח לסביבה, או להפקה, לירוק אותו מתוכה. תסתכלו עליו ותראו אותנו, ביום ממש גרוע.