"על אלימות לא חלמנו". בית-הספר כרמל חוגג 75

מאלי הורוביץ ועד שמעון מזרחי, ממינה צמח ועד ארז טל - בוגרי בית הספר היסודי במרכז תל-אביב יציינו השבוע 75 שנה להקמתו. בוגר בית הספר צבי לביא נזכר בערגה

מה משותף לתעשיינים אלי הורוביץ וגד ודן פרופר, הבנקאים אודי וליאון רקנאטי, השופט בדימוס מישאל חשין, ד"ר מינה צמח, המו"ל עמוס שוקן, עו"ד שמעון מזרחי, האמן דני קראוון, ואיש התקשורת ארז טל? גלריית המי-ומי הזאת היא רשימה חלקית ביותר של בוגרי בית הספר היסודי "כרמל" בתל אביב - כיום "גבריאלי הכרמל" - המציין השנה 75 שנים להקמתו. 

 

השם "הכרמל" לא נבחר באופן מקרי: בית הספר הוקם באזור שנקרא אז שכונת כרמליה, בלב תל-אביב החדשה בשנות ה-30, כשלוחה של בית-הספר גאולה. העירייה הסבה למענו בית מגורים ליד ככר מסריק. הוא נפתח ב-1934, ולא חלפה שנה והעירייה הסבה את שם הרחוב להמלך ג'ורג'. אבל בבית הספר דבק השם המקורי, גם כשעבר למבנה החדש בין רחובות הנביאים לצבי שפירא. השם החזיק מעמד עד 1966, אז נוסף לו השם גבריאלי, על שמו של המחנך והמנהל נחום גבריאלי.

 

הכרמל היה "בית-ספר עממי": בני אמידים ועניים התחנכו תחת גג אחד, התארחו זה בביתו של זה. האליטה החברתית היתה של ארץ-ישראל העובדת, וגם החינוך היה השתקפות התקופה. המורים עבדו כשליחי מצווה. הכרמל היה שם דבר תחת יד הברזל של המנהל בן-יוסף, שהיה אימת המורים והתלמידים.

 

המשטר בבית הספר לא היה ספרטני אבל גם לא ליברלי; לא רחוק מסגנון המשפחות שלנו, בלי הבדל מעמד ומצב כלכלי, שבהן היתה היררכיה ברורה של מתן כבוד למבוגרים - תחת האיום המוחשי של ענישה גופנית. המורים והמורות היו העתקים רכים של אבא-אמא, ויחסי הכבוד - אפילו קצת יותר. קידמנו את המורה בקימה. דיברנו רק ברשות. על אלימות אפילו לא חלמנו.

 

ההורים ידעו שיש על מי לסמוך. הם לא התקרבו לבית הספר, אלא אם הוזמנו חלילה למחנך או למנהל, בגלל הפרת משמעת או פיגור בלימודים. כולנו ידענו כי ההמשך בבית יהיה רע ומר. עם זאת, שובבים לא חסרו. אפילו בכיתה ניסינו "לשגע את המורה", מה שלא הלך עם "המורה לחיים" שלנו. זו איננה מליצה. הוא היה מרביץ תורה, ולא רק תורה - היו גם כמה פליקים פה ושם, כשלא עזרו זעקותיו המצחיקות שכולנו "אידיוטים גמורים".

 

הגיעו בוגרים מאמריקה ואוסטרליה

ריכוז הידוענים שצמחו מ"הכרמל" ייחודי, אך לא יצאו ממנו בהכרח רק תלמידים מצטיינים - היו גם רבים עם "כמעט טוב" ו"מספיק בקושי". אבל הציונים לא תמיד שיקפו את תרומת הכלים לחיים שבית הספר הטמיע בנו. יכולנו להעריך את איכותם בשנים הבאות, כל אחד לפי המסלול שבחר לחייו וקצב ההתקדמות שלו.

 

לפיכך לא התפלאנו למראה אלפי הבוגרים שנענו בשמחה כשאיתרנו אותם, למרות אמצעי הקשר הפרימיטיביים הטרום-אינרנטיים. הם נדחסו בחדרי הכיתות ובחצר בית הספר ביובל ה-50 ולא חיפשו רומנטיקה. ההזמנה לאירוע שטפה אותם בזכרונות מתוקים ועוררה געגועים. הם באו אפילו מאמריקה ואוסטרליה, בעיקר בוגרי המחזורים מהעשורים הראשונים. האיחוד מחדש עם חבריהם לכיתה הקשה את הפרידה עד אור הבוקר.

 

בגלריית הבוגרים שנראה בכנס ה-75 יהיו שמות חדשים, אבל החתך החברתי לא ישתנה: נמצא גם בה את הקדקודים המובילים בארץ בתחומי הכלכלה, המשפט, האמנות והאקדמיה בכלל. ב-25 השנים האחרונות הביולוגיה עשתה את שלה. את הסלבס הוותיקים שכבר אז עברו את גיל הפנסיה, יחליפו הכוכבים החדשים שדרכו. 

 

להחזיר עטרה ליושנה

גם אירוע ה-75 מחר (יום ג'), יתקיים בחצר בית הספר. המפיקים צופים שיגיעו כ-2,000 איש, בהנחה שזו התפוסה המרבית - למרות שבכנס היובל נדחסו הרבה יותר, שבאו גם עם בני הזוג.

 

הכניסה לאירוע מרח' צבי שפירא, מעניקה להכרמל גם נופך היסטורי. בבניין הקק"ל השכן, בקצה מסלול הריצה של שיעורי הספורט, ישבה ב-1948 ממשלת ישראל הזמנית, ובו אושרה גם מגילת העצמאות. מקרבתו הגיאוגרפית דלף לחצר בית הספר מועד הכרזת המדינה, והדבר סיקרן והריץ גם אותנו לשדרות רוטשילד מול בניין המוזיאון הישן, משם הועבר ברמקולים טקס החתימה על המגילה.

 

את כנס היובל סיימנו עם עודף בקופה. אלפי שקלים שהחלטנו לרכוש בהם ציוד אלקטרוני תרומה לבית הספר, בתנאי שיחזירו לו עטרה ליושנה, כלומר את השם "הכרמל". העירייה סירבה, אבל בית הספר לחץ. בלית ברירה התפשרנו שהוא ייקרא "הכרמל ע"ש גבריאלי" (עדיין אלמוני לגבינו). בעירייה הפכו את הסדר מאחורי גבנו. גבריאלי קודם להכרמל. שיהיה. לפחות שבוגרי גבריאלי יחלקו את גאוות היחידה והמורשת הייחודית של בוגרי הכרמל.