ניתן לראות בפיגוע הזה - "תיק קרטון", כפי שיכונה לימים בשמות הקוד הפנימיים של אמ"ן - משל לכישלון הצורב שספג צה"ל בלבנון מידי חיזבאללה, כישלון שמלחמת 2006 הייתה לו בת-קול. החל מאמצע שנות התשעים, וכדי לפגוע במורל חיילי צה"ל וצד"ל, יצאו לוחמי חיזבאללה להתקפות בליץ על מוצבי שני הצבאות. ההתקפות הללו, בין השאר, פוררו את צד"ל מבפנים והביאו בסופו של דבר לנסיגת צה"ל מלבנון. אלא שגם בהתקפות הללו לא שכחו להיות מקוריים וחדשניים. כך, למשל, בליל 19-20 בפברואר 1999 תקף ארגון חיזבאללה את מפקדת גדוד 20 של צד"ל בג'זין.
וכך תואר האירוע בתחקיר הפנימי של קצין המודיעין של יק"ל: "האירוע החל בשעה 00:10 בירי של שישה טילים לעבר המפג"ד שפגעו בקומה התחתונה של המבנה, בו נמצאים מחסני ציוד ונשק, ובקומת המרתף של המבנה הסמוך אליו, בה נמצא מחסן התחמושת של הגדוד... מבנים פוצצו ע"י הנחת חומר נפץ בסמוך אליהם או ע"י מטענים מועפים.... כרבע שעה לערך לאחר תחילת הירי, הבחין המג"ד בפיצוץ עז במבנה נטוש אשר נמצא כמאה מטר צפונית למפג"ד ואשר משמש כמסן לגרוטאות ולזבל. כתוצאה מהפיצוץ קרס המבנה אשר היה בנוי על עמודים... במקביל לפיצוץ החל מבוצע ירי פצ"מרים לעבר המוצבים עין מג'דלים, כרום אל ארז וכן המבצעים וסוללת הארטילריה באלרדום.
"בסריקות שערך המג"ד היום בבוקר הוא מצא בקרבת הבית אשר קרס פלאפון לבנוני, שתי מחסניות קלאצ'ניקוב ריקות ופתיל רועם בצבע צהוב באורך 30 ס"מ".
בתחקיר שנערך נפתח ויכוח בין מג"ד צד"ל ובין חיילי צה"ל, כמה עמוק הצליחו לוחמי חיזבאללה לחדור לתוך המוצב. בצה"ל אמרו כי לא יכול להיות שרוב הנזק נגרם בידי טילים, אלא חייב להיגרם בידי מטענים שהוצמדו לבתים. אנשי צד"ל התעקשו שאלו טילים. ויכוחים כאלה על העובדות היו עניין שבשגרה. חיילי צד"ל עמדו על כבודם כי לא אירע דבר. "יצוין", נכתב בתחקיר בעדינות, "שעל אף טענת חיזבאללה כי חדר למפג"ד ופוצץ את המבנים בו, ועל אף בחינת סרט וידאו שהביא המג"ד עימו והמתעד את הפגיעות, עמד המג"ד על דעתו, כי לא חדרו מחבלים לתוך המפג"ד וכי כל הנזקים נגרמו כתוצאה מירי הטילים".
"הערה", נכתב בסיום הדו"ח שכתב אל"מ אבי לזרוב, קמ"ן יק"ל, "הפלאפון הלבנוני יועבר בהקדם לידי יחידה 8200".
אנשי היחידה תלו תקוות לא מעטות במכשיר, כי סברו שיוכלו להוציא ממנו מספרי טלפון ונתונים נוספים שיאפשרו להם חיזוק המעקב אחר חיזבאללה. סוללת המכשיר התרוקנה והיה צורך לחבר אותו למקור מתח חיצוני. בסופו של דבר הגיע המכשיר לבדיקה בידי שני קצינים במעבדה בלב המתקן החשוב והסודי ביותר בתוך מפקדת 8200 (באותה מעבדה ממש המציאה שנים קודם לכן קבוצת חיילים, ובהם גיל שווייד, את ה-firewall).
וכך נכתב בדו"ח הבדיקה הפנימי של הפרשה: "עם שובו למבנה חזר ענבר למשרדו של עודד והראה לו את המכשיר. בשלב זה התקשרו עודד וענבר לראש הזירה, ושאלו אם המכשיר עבר בדיקת חבלה. ראש הזירה השיב כי אינו יודע, אך ככל הנראה כן, שאילולא כן לא היה מגיע מלבנון. לאחר מכן התלוצצו הדוברים כי 'אם נשמע פיצוץ אז נדע שלא'. לאחר מכן פנה ענבר לסרן חנן, הסביר שהמכשיר הגיע מג'זין, וביקש ממנו סיוע. השניים פנו למעבדה, שם כיוונו את ספק הכוח למתח המתאים, על פי נתוני הסוללה. ענבר התיישב ליד השולחן ואחז במכשיר בידו השמאלית, כשלוח המקשים מופנה לכף ידו, כלפי מטה, ואילו מקום הסוללה מופנה מעלה, על מנת לאפשר לחנן לחבר את מקור המתח. בשעה 18:30 לערך חיבר חנן 'תנין' אחד לאחד מהדקי הסוללה, וכאשר קירב את ה'תנין' השני להדק האחר - אירע הפיצוץ".
הפיצוץ הזה, שזעזע את אחד המתקנים הרגישים והסודיים ביותר במדינת ישראל, והדהד ברחבי הבסיס הענק בו משרתים אלפים רבים של חיילים, זכור עד היום כטראומה ב-8200. ארגון חיזבאללה והמודיעין האיראני הצליחו להכניס מטען חבלה אל תוך קודש הקודשים של היחידה ולפצוע קשה שני קצינים, אחד מהם נותר ללא יד בעקבות הפציעה.